כי תשא עח: מסירותו של משה רבנו
זה היה הכי גרוע שיכול להיות.
אלוקים הוציא את עם ישראל ממצרים, התגלה לפניהם, ובזמן שמשה רבנו עלה להר סיני לקבל את התורה, אותו עם ישראל, כפוי טובה וחסר יכולת להתנער מדמיון של עבודה זרה, עשה לו את העגל.
אלוקים כעס.
אלוקים אמר למשה רבנו:
(ט)… רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא:
(י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל[1]
בעברית שלנו: אני הולך להשמיד את כל היהודים. ממך יתחיל עם חדש.
אני חושש שקשה לנו להעריך את גודל האיום. כמו בסיפור המגילה שקראנו זה עתה, אנו יודעים את הסוף הטוב, אז קשה לנו להתחבר לפחד שהיה קודם. גם כאן, אנו יודעים שהסיפור נגמר בביטול הגזירה, אבל תחשבו לרגע על משה רבנו, ששומע את האיום הזה בפעם הראשונה, בהווה.
אלוקים אומר שהוא ישמיד את כל העם. מה שהמן רצה לעשות רוצה עכשו הקב"ה. ומי יעצור בעדו?
והרי זה מגיע להם…
* * *
להקשיב בין המילים
ההצהרה על העונש הנורא מתחילה בשלוש מילים מיותרות.
(י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי
האם משה מחזיק את אלוקים שצריך להניח לו?
חז"ל ביארו, כדרכם, במשל.
מעשה במלך שכעס על בנו, ואמר למורה שלו, עזוב אותי ואני הורג אותו!
שאל המורה את עצמו: וכי אני מחזיק את המלך? מישהו יכול להחזיק את המלך? אהה, הבין, המלך בעצם אומר לי: אל תרפה, שכנע אותי לחזור בי.
וזה מה שעשה משה.
איך מחזיקים את המלך שלא יכעס?
מתפללים.
פלא הוא בעולם שהאלוקים האינסופי מתעניין באדם, בנו, מקשיב לתפילותינו וממלא משאלותינו[2].
זה מה שהבין משה. והוא התפלל.
משה מזכיר לאלוקים שהעם הוא עמו שלו ומשה הוא רק הנציג של אלוקים כדי לטפל בו. הוא מזכיר את זכות האבות, ואפילו משתמש ב"תכסיס רטורי"[3]. משה מעלה נימוק תועלתני: מה יגידו המצרים אם אלוקים יהרוג באמצע המדבר את העם שגאל ממצרים?
האם אלו נימוקים שאינם מספיקים? עובדה שתפילת משה התקבלה.
כך למדנו לא רק פרק בהיסטוריה ובמסירותו של משה רבנו, אלא על הכוח של התפילה, להפוך גזר דין רע לטוב.
וזה לא רק משה שיכול לעשות את זה. כולנו יכולים.
[1] שמות כי תשא, פרק לב.
[2] ע"פ החזו"א.
[3] אהבה ושמחה, יוחנן מופס, עמ' 11.