למנוע עיוותים, לתקן חסרונות | עצירה למחשבה על מגילת קהלת שמיני עצרת-שמחת תורה תשפ״ד

למה מתכוון מחבר קהלת באמרו: מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת?

איך פירשו זאת חכמים ומה הם באו ללמד אותנו?

והאם יש חטאים שאין עליהם תשובה? ואולי בכל זאת יש עצה?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

קֹהֶלֶת הוא ספר קשה ומבלבל. אמנם קוראים אותו מדי שנה בשבת של סוכות, אבל מי מבין אותו?

חכמינו מצאו בו סתירות. היכן החכמה המתאימה לשלמה המלך, החכם מכל אדם?

כפי שביארנו, (ב"כיצד לקרוא את ספר קהלת"[1]), אין קֹהֶלֶת אלא מקהלה. החיבור הוא מחזה, מן הראשונים בהיסטוריה שלנו. הוגים מתחלפים על הבימה כדי להציג השקפות מתעמתות. מכאן הסתירות, שמוליכות אל התשובה הסופית[2]:

אֶת הָאֱ-לֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר

כִּי זֶה כָּל הָאָדָם

****

כאשר אי אפשר לתקן

הקול השני,  כבר בפרק הראשון[3], מציג עמדה דכאונית.

רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ – וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ

גרוע מזה, אנו בני האדם עושים מעשים רעים ולהם השלכות אומללות.

מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן – מי שעיקם יוצר מצב שאינו בר תיקון.

וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת – או יָצַר חוסר שאי אפשר להשלים.

הקול הזה של קהלת מסתכל מבחוץ. הוא עצמו אינו נכשל – שהרי הוא משקיע בחכמה, אלא שגם היא, לפי הקול הזה, הֶבֶל.

קל מאד להתחבר למשפט המדכא הזה, המאפיין את רוב החיבור.

מי לא חשב על זה לפחות פעם אחת? בעולמנו יש אנשים רעים ולא תמיד הטובים מנצחים. גרוע מכך, גם הטובים נכשלים. אפילו האחראים לסדר וליושר כושלים וּמְעַוְּתִים.

מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע אומר[4] הקול של פרק ג'.

חכמינו דייקו[5]:

נכון, בעולם של הבל ורוע, גם במקום המשפט והצדק, יש עוולות גדולות וקטנות. אבל לא כולן בלתי ניתנות לתיקון.

גנב – יכול שיחזיר גניבו (מה שגנב), גזל – יכול שיחזיר גזילו

בא על אשת איש – פסלה, שאינו יכול לתקן שתהא אשתו מותרת לו כבתחלה[6]

אלו שלוש עבירות חמורות אבל רק האחרונה יוצרת מצב בלתי הפיך.

ויש עוד[7]:

… המסורות (המלשינים) ומחללי שם שמים – גם הם יוצרים מצבים בלתי הפיכים. הלשנה מובילה לנזק ממוני ולפעמים למוות. מחללי שם שמים מרחיקים בני אדם מן התורה…

****

המהפך הפרשני של חכמים

עד כאן נזקים שפוגעים בזולת. אבל אדם עלול לפגוע, באופן בלתי הפיך, גם בעצמו.

הנה מצוה קלה וּשְׂמֵחָה: לאכול בסוכה בלילה הראשון של החג. ואם מישהו הפסיד את זה? ובכן, חכמים קבעו משפט חמור[8]:

אין לדבר תשלומין! על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות.

וכן בקריאת שמע, וכן בתפילה. וכמובן, דווקא מי שביטל במזיד[9].

וכל שכן, מוסיף רבי שמעון בן יוחאי[10]: תלמיד חכם שפרש מן התורה.

מה משותף לכולם? ובכן, הם פגעו בעצמם, וזו היתה הבחירה שלהם.

לפי ההבנה הראשונית בפסוקנו, הַמְעֻוָּת זה משהו שקורה לאחרים ונעשה בידי אחרים. הקול השני של קהלת נקי מכל אשם. הוא רק מתבונן וּמִבְכֶּה על העולם העצוב הזה.

בפרשנותם, חכמינו הזמינו אותנו לבדוק את עצמנו. האם אנו יוצרים מצבים רעים בלתי הפיכים.

האם גם אני יוצר מעוות שאינו ניתן לתיקון?

חכמינו הזכירו לנו לקחת אחריות!

****

תאמינו שאפשר לתקן

מעתה יאמר החוטא שאין לו סיכוי בעיני א-לוהים? ובכן[11], ממש לא!

נכון, יש עוולות שאין להן תקנה. יש נזקים שלא ניתן להחזיר.

אבל – הוסיפו חכמינו ודרשו – תמיד אפשר לעשות תשובה.

חטא לא תמיד ניתן לתיקון, אבל החוטא – כן!

כל אדם יכול לתקן את עצמו. ביום הכיפורים זכינו לסליחה, וגם עכשו זה אפשרי. לכולנו.

משנים הרגלים – ופותחים דף חדש.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] https://veshaalta.com/%d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%94%d7%b4%d7%9e-%d7%aa%d7%a9%d7%b4%d7%a4-%d7%9b%d7%99%d7%a6%d7%93-%d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%90-%d7%90%d7%aa-%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%a7%d7%94%d7%9c%d7%aa/

[2] קהלת יב, יג

[3] קהלת א, יד טו

[4] קהלת ג, טז

[5] תוספתא חגיגה א י

[6] במדבר רבה (וילנא) פרשה ט סימן ו (פרשת נשא)

[7] מסכת דרך ארץ פרק המינין ז

[8] משנה סוכה ב ו

[9] ברכות כו א.

[10] תוספתא חגיגה א י.

[11] קהלת רבה (וילנא) פרשה א