לקנות חברים ולתקן את העולם | עצירה למחשבה על פרשת משפטים תשפ״ד

דייל קרנגי, בן עניים, הפך למיליונר בזכות הספר "איך לקנות ידידים והשפעה בחברה". הוא הפנים את הרעיונות התורניים שעליהם קמה ארצות הברית של אמריקה: יכולתו של אדם לשנות את עצמו ולהגיע לגדולות.
שהרי, בניסוח של הרמב"ם. מטרת התורה היא תיקון הפרט ותיקון החברה.
איך זה נמצא בפסוק אודות החובה לסייע לשנוא נפשי לפרוק את המשא הכבד מעל החמור המסכן שלו?
ואיך זה מוביל לתיקון עולם?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בשנת 1888, נולד באמריקה ילד שישנה את העולם. כיון שגדל בחווה, התעורר בשלוש בבוקר לחלוב פרות, ואז הלך לבית הספר.

בן עניים – אבל במדינה הראשונה בעולם שבה כל אדם הוזמן לממש את יכולותיו כדי לבנות לעצמו את העתיד הטוב ביותר האפשרי.

לאחר נסיונות רבים, מצא דייל הצעיר נושא מרתק, שיעניין אחרים כפי שהעסיק אותו.

איך משיגים חברים? איך משיגים יכולת להשפיע? זה לא קורה סתם, ואפשר ללמוד לעשות זאת.

ודייל קרנגי, מיליונר לעתיד, כתב את רב המכר העולמי שלו: איך לרכוש ידידים והשפעה בחברה.

זה מתחיל, יסביר קרנגי, מעצמך. אתה לא באמת יכול לשנות אחרים. אתה יכול להתחיל עם עצמך.

ארצות הברית של אמריקה נבנתה על האידיאלים של התנ"ך, וחלק מן העקרונות האלו הובנו ויושמו בידי קרנגי. בחברה חיובית, בני אדם שמחים לטפח קשרים טובים. כל אחד רוצה חבר טוב. אם אני יכול לסייע לאחרים, אם אני יכול לתת לאחרים מה שהם זקוקים לו ורוצים אותו, אני עתיד להצליח.

אני – וכולם.

היכן אצלנו הרעיונות האלו? עבור ניסוח ברור ומפורש, כדאי להסתכל ברמב"ם.

מטרתה של התורה בכללותה היא שני דברים: תיקון הנפש ותיקון הגוף.

תיקון הנפש – שהמון העם ישיגו דעות נכונות כפי יכולתם.

תיקון הגוף – סילוק העושק, והקניית מידות מועילות לחיים המשותפים.

ובלשוננו: קידום יושר ומידות טובות.

דייל קרנגי לימד כיצד יקנה אדם הרגלים טובים, וזוהי גם אחת ממטרותיה של תורתנו.

ועכשו נראה דוגמא לזה מן הפרשה שלנו.

****

בזכותו של החמור

כדי להבין את הפסוק הקצר הבא צריך לדעת שני דברים. ראשית, החמור היה הרכב המסחרי של הימים ההם. חזק, אמין, סוחב משאות כבדים. אבל גם חמור עלול לכרוע תחתיו מרוב עומס, ואז חייבים לפרוק ממנו את המשא כמה שיותר מהר.

שנית, בעברית המקראית, המילה עָזֹב פירושה דווקא עזור, כאשר הבי"ת מתחלפת ברי"ש.

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ – אתה שונא את הבעלים אבל החמור זקוק לעזרה!

וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ –  ואם תרצה להימנע מלעזור לו

עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ – בכל זאת תעזור.

איך המצוה הזו מקדמת את הטוב העולמי ואת החינוך העצמי?

המדרש עונה:

זה שאמר הכתוב: דרכיה (של התורה) דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

כשיראה האויב כי באת ועזרת לו, יאמר בלבו: אני אמרתי כי זה אויבי, חס וחלילה, אם היה אויבי לא היה עוזר לי.

אבל הוא אוהבי ואני אויבו בחנם (בטעות) –

אלך ואפייסנו (אומר השונא לשעבר בלבו, ואז) הולך אליו ועושה שלום

זו התיאוריה. מעשה אחד טוב במקום הנכון ובזמן הנכון יכול לפרוץ חומה של שנאה.

****

פסיכולוגיה חינוכית

כאן צריך להבין: איך העזרה לאחר תגרום לי לשנות את היחס אליו?

ואיך יקבל זאת הצד השני?

לפי הסדר:

חינוך עצמי בנוי על שינוי תפיסות ושינוי מעשים. לפעמים שינוי המעשה מוביל למחשבה מחדש. אם אני שונא את ראובן, אבל מכריח את עצמי לעזור לו, נפתח תהליך, דו שיח פנימי.

מדוע אני כאן? – כי התורה דורשת זאת. למה שהתורה תחייב לעזור לאדם כה שנוא? – ובכן, אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש, לראות את הסיפור מהצד שלו?

זו התחלה של התפייסות.

ומהצד שלו? בדיוק על זה מדבר ספר החכמה מִשְׁלֵי.

אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ – הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם; וְאִם צָמֵא – הַשְׁקֵהוּ מָיִם – זה יותר מאשר לעזור לו לפרוק!

כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה (שופך) עַל רֹאשׁוֹ – עזרת, אבל מבחינתו השלכת פחמים בוערים על ראשו!

השפלה כואבת? אפשר. ויתכן שגם אצלו נפתח תהליך: חשבתי שהוא שונא אותי, אבל הנה, הוא מתגבר ובא לעזור לי ברגע כל כך קשה.טעיתי לגביו…

אין דבר כואב כמו חרטה, ששורפת כמו אש.

אבל זה מה שגורם לשינוי, גם אצלו.

קרנגי היה מסכים. הרווחנו. קונים חבר וגם שם טוב בחברה.

לפי התורה, אנו מתקנים את העולם.

ועדיין צריך לשאול:

האם התהליכים האלו חייבים להתרחש? האם כל כך קל לתקן את העולם ואת עצמנו?

ובכן, לא, אבל זו התחלה מצויינת.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *