מה זה סביב? | עצירה למחשבה על פרשת ויקרא תשפ״ד

הפעם יש נושא מורכב. התורה קובעת כללים עבור קרבן עולה, אבל הפירוט בפסוקים אינו מספיק כדי לקבוע לכהן מה וכיצד לעשות במקדש.

איך התבצע המעבר מן הפסוק אל ההלכה?

ובכן – שילוב של דרשה עם סברה.

זה נושא הלכתי, אבל הוא ילמד אותנו על האופן שבו נמסרות הלכות בתורה ועל האופן שבו חכמים מגבשים אותן למשנה הלכתית סדורה, ועל סמך מה.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בספר "תורת כהנים", הוא ספר "ויקרא", מצאנו הלכות מפורטות – אבל גם הפירוט אינו מספיק כדי לדעת איך לקיים ולו הלכה אחת באופן מלא.

חכמינו, בתורה שבעל פה, השלימו את הפרטים שלא נאמרו במפורש. לעתים דרך דרשות – ולעתים מכוחן של סברות.

בפרשתנו[1] מופיע קרבן עולה:

וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב

שוחטים את קרבן העולה, הכהן קולט את הדם בכלי ושמו "מזרק" ואז הוא מוליך את המזרק כדי לזרוק את הדם על המזבח, סביב.

אבל היכן על המזבח? ומה זה סָבִיב?

הנה תשובה מפורטת, מהספר "עבודת הקרבנות"[2] של הרב אהרן הכהן, חתנו של רבנו החפץ חיים, שחיבר לבקשתו.

וזה דבר הזריקה: הכהן מתקדם אל אחת מזויות (=קרנות) המזבח. מול הקרן הצפונית מזרחית, יזרוק את הדם כך שיפגע באמצע הזוית ומשם ייפול הדם ויישפך לשני הצדדים, על הקיר הצפוני ועל הקיר המזרחי של המזבח. ואז ממשיך הכהן וחוזר על אותה פעולה גם בקרן הנגדית, זו שבין מערב לדרום.

בלשון המשנה[3], אלו הן "שתי מתנות שהן ארבע" כלומר שתי נתינות של דם, שמגיעות לארבעה צדדי המזבח.

ויש עוד קרבנות שגם הם מתבצעים באופן הזה.

****

סתירות וסברות

מנלן? כל זה לא כתוב.

חכמינו השאירו לנו את ההסבר במדרש ההלכה[4].

אי סביב – אם נלך רק אחרי המילה סָבִיב בפסוק

יכול יקיפנו בחוט – אז היינו מפרשים שהדם יקיף את המזבח מצד לצד, מסביב.

תלמוד לומר וְזָרְקוּ – אי אפשר לזרוק כך שהדם יימתח מצד לצד של המזבח. זה אפשרי בתנועת מריחה מקרוב תוך הליכה, אבל לא בזריקה[5].

מכאן פירשו חכמינו שהדם ייזרק במספר מינימלי של זריקות (מתנות) כך שזריקה אחת מספיקה לשני צדדים כאחת. יש כאן מינימום – אבל מספיק – של סָבִיב.

עדיין נשארו שאלות פתוחות.

הרי לסתירה ייתכנו פתרונות נוספים. למשל, ארבע נתינות על ארבע קרנות המזבח – וזו שיטתו של רבי ישמעאל.

ועוד –

במשנה[6] דנים בשאלה מה המינימום של זריקות דם כדי לצאת ידי חובה. לפי בית הלל, צריך לכל הפחות זריקה אחת של דם, כי "כפרה בכדי – חינם, בלי דם – לא אשכחן (לא מצאנו)".

ומה המכסימום? שתים שהן ארבע (ולרבי ישמעאל ארבע ממש) או אפילו יותר?

האם לא עדיף לכסות את קירות המזבח ביותר זריקות של דם? להתקרב יותר למצב של סָבִיב?

ובכן, כמו בכל מקום, זו סברה – וכאשר יש סברה אין צורך בפסוקים[7].

****

מקדש של מלך

כמו בכל ענין, גם כאן התורה מסתמכת על כך שחכמים יבינו את הסברה המתבקשת.

וכאן יש סברה כללית, שמסבירה הרבה דינים (וגם הרבה מחלוקות) בדינים השייכים למקדש, ואפילו ביום הכיפורים בקודש קודשים.

וזוהי:

המקדש אינו מקום ציבורי. הוא כמו ארמון של מלך, ארמונו של מלך מלכי המלכים.

מי שנכנס לעזרה מגיע כדי למלא תפקיד, ודווקא בצורה היעילה ביותר, ותמיד במסלול הקצר ביותר.

אין רשות לשום אדם, אפילו לכהן או לכהן גדול, להסתובב ולעשות כרצונו, גם למטרה טובה, אם לא קיבל ציווי מראש.

מכאן: יש לפרש את ההוראות בתורה באופן החסכוני ביותר, עם כמה שפחות פעולות במקדש.

לכן, אם התורה תובעת מספר נתינות של דם, שהוא פשרה בין סָבִיב לבין וְזָרְקוּ – אין רשות להוסיף אפילו מעשה אחד, אפילו זריקה אחת, אם די בפחות.

בעולם הסברות עלינו לחשוב ולהגיע בעצמנו אל ההלכות הראויות. במקדש – נתבע מאיתנו ציות מדוייק, זה ולא עוד.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] ויקרא (פרשת ויקרא) א, ה

[2] "עבודת הקרבנות", סימן קנג, עמ' 64.

[3] משנה זבחים ה ד; מעשה הקרבנות ה ו.

[4] ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ד סוף פרק ד ט-י; זבחים נג ב.

[5] וכן רש"י זבחים נג ב ד"ה ת"ל וזרקו.

[6] משנה זבחים ד א.

[7] בבא קמא מו ב ועוד הרבה.