מותר להכריע וחובה לשאול
במשנה למדנו:
עיר של יחיד ונעשית של רבים – מערבין את כולה.
ושל רבים ונעשית של יחיד – אין מערבין את כולה, אלא אם כן עשה חוצה לה (בבלי עירובין נט:א)
יש ערים שניתן לערב את כולן כאחת, ויש שאפשר לערב רק את רוב העיר אבל להשאיר חוצה לה, שטח מהעיר מחוץ לעירוב, כנראה כדי שלא ישכחו כללי זהירות של עירוב.
ביאור: בזמנם היו שני סוגים של התיישבות. עיר של יחיד, כלומר שהחלה בתור יישוב כמו משפחתי והלכה וגדלה, ועיר של רבים, כלומר שהחלה כהתיישבות של רבים. בשבת אסור לטלטל בעיר אבל אם מערבים את כולה הרי זה מותר. במשנה למדנו שההיתר לערב את כל העיר נאמר רק בעיר שהתחילה בתור של יחיד וגדלה, אבל לא בעיר שתחילתה וסופה של רבים.
(הערה שלא הכרחי לקרוא אבל מי שרוצה להבין, בבקשה: מדובר כאן בעירוב מהסוג של "שיתוף מבואות" שמאפשר להחשיב את כל התושבים והמשפחות כאחד ולכן מותר לטלטל מן הבתים לרחובות, וכמובן זאת רק לאחר שיש גם היתר של עירוב על ידי אחת הצורות שבהן זה מועיל בכל מקום הנדרש, כמו לחי, קורה או צורת הפתח.
אמנם לפי סופו של הסיפור נראה שמדובר כאן בעירוב ולא בשיתוף, ועלי להמשיך ולעיין בסוגיה זו, אבל אין זה משנה לגבי הניתוח של הסיפור ומשמעותו
עד כאן הערה שלא הכרחי לקרוא. מכאן – הסיפור ולקחיו).
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
רבי זירא עירבה למתא דבי רבי חייא ולא שבק לה שיור.
האמורא רבי זירא נמצא בעיר שהיתה פעם של רבי חייא. ועירב את כולה, בלי להשאיר שום שטח חיצוני. וזה יתכן רק אם סבר רבי זירא שזוהי עיר של יחיד שהיתה לשל רבים.
אמר ליה אביי: מאי טעמא עבד מר הכי?
האמורא אביי, השייך כבר לדור הבא, שואל מה הטעם של רבי זירא. וההנחה היא ששניהם יודעים את הכללים, כגון המשנה דלעיל.
אמר ליה: סבי דידה אמרי לי: רב חייא בר אסי מערב כולה. ואמינא: שמע מינה עיר של יחיד ונעשית של רבים היא.
רבי זירא מסביר ששמע מן הזקנים שאמורא קדום שהיה לפניו היה מערב את כולה (יש גרסאות אחרות של שמו אבל זה לא משנה לצורך המעשה שלנו). בוודאי שאותו אמורא, רב חייא, ידע את המשנה ונהג לפיה. וכיון שכלל את כל העיר ולא השאיר לה "חוץ" אזי ידע שזוהי עיר של יחיד שהפכה לשל רבים.
הכלל של המשנה נאמר בארץ ישראל והסיפור שלפנינו מתרחש בבבל אבל אותם דינים חלים כמובן כאן וכאן.
נשים לב לאופן שבו פירש רבי זירא את המסורת שלפניו ואיך נהג לפי הפרשנות שלו.
אמר ליה: לדידי אמרו לי הנהו סבי: ההיא אשפה הוה לה מחד גיסא, והשתא דאיפניא לה אשפה – הוה לה כשני פתחים, ואסיר.
אמר אביי לרבי זירא: אבל אני שמעתי מאותם זקנים שסיבת ההיתר אחרת. העיר לא היתה מפולשת מצד לצד, ולכן היה אפשר לערב אותה. מסיבה זו ולא בגלל שהיתה עיר של יחיד שהפכה לשל רבים.
אביי מערער על הפרשנות של רבי זירא ועל ההלכה שלו.
– אמר ליה: לאו אדעתאי.
רבי זירא מודה שטעה ומסביר שלא שם לב לעובדה ששימשה להיתר והטעתה אותו. (בבלי עירובין נט:ב)
****
פרשנות וניתוח
הבה נוציא כללים מכאן לגבי האופן שבו יש לפסוק והאופן שבו ניתן לתלמיד להקשות ואף לדחות את הרב שטעה.
הנידון היה עיר שנזקקה להיתר לצורך שבת. היתה מסורת שיש אופן היתר, אבל המסורת לא כללה את ההסבר המלא מדוע. או לפחות היה צריך לתשאל כדי להגיע אליו.
רבי זירא פירש את המסורת על תולדות העיר מתוך סברתו ובהתחשב במשנה. מתוך כך הגיע לסיבה להתיר. אבל סיבה זו כבר לא היתה קיימת. ולכן ההיתר שלו היה שגוי והיה צריך לחזור בו ממנו. היה אפשר מעכשו לערב את רוב העיר אבל להשאיר "חוצה לה".
רבי זירא טעה אם כן בפסק שלו מפני שטעה בניתוח העובדות שהיו לפניו. הוא לא בירר מספיק את המסורת. היה עליו להמשיך ולשאול ולהביא בחשבון שאולי היו סיבות אחרות להתיר.
אנו עשויים לשאול את עצמנו מדוע וכיצד טעה רבי זירא. למשל, ששמע את המסורת ממישהו שהאמין לגביו שהוא מביא לו את כל המידע העדכני והנחוץ. והיה צריך לתחקר אותו יותר. אבל אלו השערות ותו לא. יתכן גם שרבי זירא בדק כמה שבדק וסבר שדי בזה. הרי צריך באיזה שלב להפסיק לבדוק את הנתונים ולספק פסק.
אנו מכירים את העקרון שלפיו פועל רבי זירא. זה נקרא "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" והכלל הזה ינוסח במילים בידי רבא עשרות שנים לאחר שמתרחש הסיפור שלנו.
ומה עם אביי?
אביי מכיר את המציאות בעיר ויודע שאין בסיס להיתר של רבי זירא. זו אינה עיר של יחיד אז אין להתיר אותה כולה וזו גם עיר מפולשת, בניגוד למה שהיה בעבר.
לכן הפסק של רבי זירא שגוי.
אבל הוא, אמורא צעיר, אינו רשאי לערער על דברי הרב הגדול והחשוב ממנו. הוא צריך לפנות אליו בדרך ארץ ולשאול, לא לקבוע מסמרות.
וזה מה שהוא עושה.
זה לא רק שאביי רוצה ללמוד מה שיטתו של רבי זירא, שהרי אולי נעלם ממנו, מאביי, פרט כלשהו והיתר כלשהו. (למשל, אולי יש מחלוקת תנאים בהיתר של עיר ורבי זירא סמך על שיטה מקילה מאי שם). זו גם חובתו של אביי לתקן את ההלכה השגויה שבני העיר נוהגים לפיה. זו כנראה גם חובתו הבלתי נעימה לדווח לרב המתיר שטעה בהיתרו.
אנו יודעים שאביי כבר ידע את כל הפרטים הרלוונטיים מתוך בירור קודם מתוך המשך השיחה בינו לבין רבי זירא.
אביי לא מזכיר את כל הידוע לו בבת אחת. הוא מתחיל בשאלה בדרך ארץ. רק לאחר שרבי זירא מסביר לו את טעמו, ורק לאחר שהוא מבין שהמידע שיש לו רלוונטי ועשוי להביא את רבי זירא לשנות את דעתו, רק אז הוא משלים את המידע החסר.
אביי אינו מתחיל עם כל המידע בבת אחת. הרי היה יכול לבוא לרבי זירא ולומר ברצף אחד ארוך: אתה הרב מתיר את העיר כולה ובוודאי שיטתך היא שזו היתה עיר של יחיד, ואתה בוודאי מסתמך על מסורת ששמעת מזקני העיר, אבל אני הלכתי לברר אחריך וגיליתי ששמעת את ההלכה אבל לא את הנימוק. הנימוק היה תלוי במציאות של סתימה בפתח אחד של העיר והסתימה הזו כבר לא קיימת. ולכן עליך לחזור בך.
כך היה יכול אביי לומר אבל לא עשה כן. לא ידוע לנו מדוע אבל קל לשער. ראשית, יתכן שהוא עצמו, אביי, טועה ולא הבין נכון את רבי זירא. שנית, זו לא דרך ארץ לדבר ברצף אל הרב ולחלוק עליו. ואולי יש כאן גם שלישית, אולי חשש אביי שרבי זירא יאמר לו טעם כלשהו מפני שיתבייש להודות על האמת. זה לא אומר שרבי זירא היה נוהג כך. אבל יתכן שמי שרוצה לעשות כמו אביי צריך להיזהר לא לבייש את הנשאל, לא רק בגלל שהנשאל הוא תלמיד חכם אלא בגלל שאפילו תלמיד חכם עלול להתקשות להודות על האמת.
ואביי, בדיוק כמו רבי זירא, מברר את המציאות ואת ההלכה ככל שהוא יכול, ולפי זה הוא פועל. הוא מסתמך על מה שבירר כדי לבוא אל רבי זירא ולנהל איתו דיון כדי לתקן מה שצריך.
גם אביי, כמו רבי זירא, נוקט שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולפי זה הוא פועל.
****
סיכום
כאשר באה שאלה לפני רב, וכאשר עליו לספק היתר, עליו לברר את המציאות ואם יש היתר, לקבוע אותו.
יש גבול עד כמה הרב מחוייב לבדוק את הנתונים שלו. ואם הרב הבין שסיים לבדוק, הוא יכול לפרסם את הפסק.
הרב חייב להקשיב למי שירצה לשאול אותו לגבי הפסק שלו.
הרב, כמובן, חייב להודות על האמת אם יתברר שטעה.
התלמיד צריך ללמוד. צריך לברר. צריך לא לפחד לשאול את הרב גם אם הוא הגיע למסקנה שהרב טעה.
ויש כללים איך לעשות זאת.
אבל צריך תמיד לזכור: אין לו ללומד ולרב ולדיין אלא המידע הזמין שהצליח להשיג, "מה שעיניו רואות" בלשונו של רבא, ואסור לרב לפחד להסיק את המסקנות ולנהוג לפי מה שיצא לו להלכה.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *