מטות ע״ט: גם הבטחה לעצמי צריך לקיים

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

התורה קובעת מה אסור ומה מותר. אולם פרשתנו מלמדת שאדם עשוי לקבל על עצמו התחייבות משלו. ואם הוא עושה זאת בשם אלוקים, זה נקרא "נדר".

כל אחד יכול לנדור, גבר או אשה, בן או בת, ובלבד שיהיה בגיל הבגרות, ולפי חז"ל זה גיל 13 לבנים ו12 לבנות.

בנות מתבגרות קודם, לפי חז"ל, גם בתבונתן, ולכן הן יכולות להתחייב בגיל צעיר יותר. מצד שני, הנדר של הבת (או האשה) תלוי בהסכמה של הגבר בחייה. אם היא בבית אביה והיא עדיין נערה צעירה, אביה יכול להפר את הנדר. ואם היא נשואה, הבעל יכול להפר אותו. וזהו, אין נדר.

איך זה פועל? רב פנחס תלמידו של רבא[1] מסביר: אשה מקבלת על עצמה נדר מתוך הציפיה שבעלה יסכים. זה כאילו התנתה מראש שאם הוא לא יסכים, הנדר יתבטל מכאן ולהבא.

וזה כמובן מעורר את השאלה המעניינת מה קורה היום, בעידן השויון, האם אשה עדיין נודרת על דעת בעלה?

כל זה מבוא. ועכשו לעיקר.

נגלה מושג חדש לגמרי של עבירה. אדם עשה מעשה מותר, אבל בגלל שהוא חשב שזה איסור – יש לו עבירה.

חשיפה עמוקה כזו היא פרי לימודו של אבי התורה שבעל פה שלנו, רבי עקיבא.

*   *   *

מבט חודר עם רבי עקיבא

וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ – כָּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם

וַיקֹוָק יִסְלַח לָהּ

וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ – כָּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם

אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיקֹוָק יִסְלַח לָהּ[2]

הנה דוגמא מהחיים.

האשה נודרת ואוסרת על עצמה משהו. נניח תפוחי עץ. האב (או הבעל) שומע על הנדר ומיפר אותו. מעתה, אם האשה עושה מה שאסרה על עצמה, כלומר אכלה תפוח עץ, היא פטורה מכל עונש. ה' סולח לה על שלא קיימה את דבריה.

יש לשאול: למה לציין במפורש שה' יסלח  לה? מסתבר שזה כדי להרגיע את הנודרת. היא פוחדת. בעלה היפר לה את נדרה וגם רוצה שתאכל עכשו תפוח עץ –  אז זה בסדר. אלוקים לא יכעס עליך בגלל שלא הצלחת לקיים את הנדר. הוא סולח. התורה יורדת לסוף דעתו של האדם, ואם הוא זקוק לעידוד, להבטחה שה' סולח, זה מה שהוא יקבל.

רבי עקיבא, המעמיק לדרוש, הציע הבנה אחרת. לדידו, אין צורך להרגיע את האשה. זה אומר שמילים אלו מיותרות – אבל אין דבר מיותר בתורה. כדרכו, הוא חותך את הפסוק לחלקים ודורש את החלק שנראה מיותר. לדידו, המילים וַיקֹוָק יִסְלַח לָהּ מתייחסות למצב נוסף, שלא נזכר קודם.

הרי שנדרה – ובטלו בלבו – והלכה ועשתה מזידה –

מנין שצריכה סליחה? וה' יסלח לה[3]

האשה נדרה – הבעל ביטל – האשה לא ידעה על כך, ועברה על הנדר שלה – שלא קיים אלא רק בתודעתה – במזיד.

לכן היא זקוקה לסליחה.

ראו את חכמתו העמוקה של רבי עקיבא, את כוחו לדרוש ולחשוף נסתרות. ראשית, הוא מאתר מצב ענינים נוסף שהסתתר בפסוק, ואז הוא מוצא לו יישום מעשי, שלא נזכר כאן כלל. בלי רבי עקיבא, האם היינו מוצאים את הרעיון הזה כאן?

זה דבר עמוק. עד כמה שהאשה יודעת, אסור לה לאכול תפוחי עץ. היא מזלזלת ואוכלת. אמנם זה לא איסור כי הנדר הופר. אבל מבחינתה הסובייקטיבית, היא עשתה עבירה.

נכון שאין לה עונש מן התורה. אפילו מובטח לה, לפי רבי עקיבא, שאלוקים יסלח לה. אבל היא לא היתה בסדר! ולכן הסליחה אינה אוטומטית. היא צריכה לעשות תשובה.

וזה נכון לא רק לגבי אשה ולא רק לגבי נדרים.

*   *   *

תובנות

האם התורה מדברת רק לזמנה? ממש לא. היום כולם יודעים: לא טוב לנדור נדרים. אבל עדיין, זה הכלל: כמו שנדר צריך לקיים, גם החלטה פנימית צריך לכבד.

לעתים אנו מתבוננים בעצמנו ומחליטים להשתפר, להחליף התנהגות מזיקה בהתנהגות יעילה וטובה. אנו מתחייבים לעצמנו להשקיע ולהשתנות. זה לא נדר, אבל זו החלטה מחייבת. אין עונש, אבל מי שמרשה לעצמו לזלזל, לעצמו הוא מזיק, לעצמו הוא חוטא. לצלם אלוקים אשר בתוכו.

גם על זה צריך לבקש סליחה.

ואז להתחיל מחדש.

[1] יבמות כט ב.

[2] מדבר מטות ל ו, ט, יג.

[3] ספרי במדבר פרשת מטות פיסקא קנג