רשימת היוחסין של המורדים, קורח, דתן ואבירם, בראש הפרשה, אינה כוללת את האישיות החשובה ביותר: אבי המשפחה, יעקב.
זו, כמסתבר, השמטה מכוונת.
מי אחראי למחיקת שם יעקב ממגילת היוחסין, ומדוע?
שתי תשובות בעקבות המדרשים, המלמדות אותנו פרק בהבנה היסטורית – ופרק בחינוך.
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
אילו הייתם פוגשים את קֹרַח ברחוב, איך הוא היה מציג את עצמו?
ובאמת, איך אדם מציג את עצמו, לאחרים ולעצמו? מיהו?
היום לכל אחד מאיתנו יש שם: שם פרטי, שם משפחה, וגם תפקידים ותארים. אבל בימים ההם, ובמשך דורות רבים עד כמעט לימינו, אדם היה זוכר ומזכיר קודם כל את המוצא המשפחתי, הייחוס.
ומהי רשימת היוחסין של קֹרַח? ובכן, היא מייצגת[1] את מנהיג המרד נגד משה ואהרן:
קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי
רש"י כרגיל מצביע על הדיוק המתבקש במילים ספורות:
ולא הזכיר בן יעקב
כך גם חבריו:
וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן
רשימת היוחסין בפסוק היתה אמורה להמשיך ולציין שלוי וראובן הם בני יעקב, אבי השבטים. אבל לא. הרשימה מסתיימת, איך נאמר זאת, מוקדם מדי. עם לוי ועם ראובן, בלי יעקב אביהם-אבינו. בֶּן לֵוִי, בְּנֵי רְאוּבֵן וזהו זה.
אז לאן נעלם האדם החשוב והמכובד ביותר ברשימת היוחסין של קורח וחבריו, אבי המשפחה יעקב? האם קורח, דתן ואבירם הכינו את הרשימה הזו, או מישהו אחר, ומה אפשר ללמוד מזה?
****
השתיקה מדברת
הדיוק מהעדרו הכפול של שמו של אבי האומה יעקב לא נעלם מעיני פרשנינו. בלקט מבעלי התוספות[2] מופיע הרעיון הבא:
היו ראשים במחלוקת – אלו טענותיהם
שהיה לוי מערער על הכהונה
ובני ראובן על שהיה ראובן בכור אומר: יש לנו דין ערעור בכהונה
שלושת ראשי המורדים קטעו את הרשימה כדי לרמז על תביעתם לגדולה. דרכה הם ערערו על מעמדם וסמכותם של משה ואהרן!
קורח הסתמך על כך שהינו בן לוי, כמו משה ואהרן, ואילו דתן ואבירם טענו ליותר: אנו בני ראובן, הבכור, ולכן לנו יאה השלטון.
לפי הפירוש הזה, קורח, דתן ואבירם הם שבחרו להתעלם מיעקב. כדי להדגיש את עדיפותם על משה ואהרן, עדיף לסיים את רשימת היוחסין עם ראובן ולוי.
תאמרו: מדוע להסתפק ברמיזה, בהשמטה? ובכן, זה בגלל שקורח, דתן ואבירם נהגו כמנהג פוליטיקאים ערמומיים בכל הדורות, והתחזו ללוחמי[3] השויון. (היום היינו אומרים: הדמוקרטיה).
כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְדֹוָד, וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְדֹוָד – כולנו שוים.
המשך הסיפור מאשר את מה שנרמז בהשמטת שם יעקב. הם שיקרו כשדיברו בעד שויון. הם תבעו שררה לעצמם, מכוח הייחוס שלהם…
****
צנזורה וחינוך
ואולם המדרש[4] ובעקבותיו רש"י נקטו כאן מהלך אחר לגמרי. בעיניהם, אי הכללת שמו של יעקב אבינו היא החלטה של מספר הסיפור: משה רבנו, הכותב מפי א-לוהים.
לא היה ראוי שקורח – וכן דתן ואבירם – יזכו לשאת את שם יעקב!
והדרשנים מצאו לכך רמז בדברי יעקב[5] האחרונים. במילות הפרידה שלו מבניו, הוא מגנה את שמעון ולוי.
בְּסֹדָם (בקבוצתם) אַל תָּבֹא נַפְשִׁי. בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד (יִתְיַחֵד – יִכָּלֵל) כְּבֹדִי – אל תזכירוני עמהם!
כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ – כי הם הרגו את כל תושבי שכם.
אבל מדוע? האם הוא חס על כבודו? סביר יותר שאבינו, המחנך הדגול, מנסה בפעם האחרונה שעומדת לרשותו לעוררם בתשובה, גם אם עליו לביישם.
לא מגיע לכם לשאת את שמי! הוא אומר. תזכרו את המלים האחרונות של אבא, תחשבו עליהן – ותעשו תשובה!
יעקב לא התייחס דווקא לאירוע שלנו, אבל דבריו חלים גם כאן.
ולכן, כאשר בני קורח חוזרים בתשובה ונשארים בחיים, ובדורות הבאים, כאשר הם זוכים לעבוד עם שאר בני הלוייים במקדש, אז[6] הם מקבלים, מחדש, את השם החשוב מכולם במגילת היוחסין.
וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְדֹוָד בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם – זו רשימת משפחות הלוויים שעבדו במשכן בכל גלגוליו עד שבנה שלמה בן דוד את המקדש בירושלים.
וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי …
בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח, בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל.
נחזור: בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל. עכשו הם ראויים שיזכירו את ייחוסם המלא!
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] במדבר (קרח) טז, א
[2] הדר זקנים כאן.
[3] במדבר (קרח) טז, ג
[4] מדרש אגדה (בובר)
[5] בראשית (ויחי) מט, ו
[6] דברי הימים א ו, יז-כג