מכת חושך | עצירה למחשבה על פרשת בא תשפ״ד

האם מכת חושך, כמו ברד, היתה אירוע נטורליסטי, לפי חוקי הטבע, כאשר הנס היה בתיזמון? או שהחשכה היתה בריאה חדשה, יש מאין?

ואיזה רעיון פסיכולוגי חינוכי מצאו חכמינו בחשכה של מצרים?

ואיך זה מכוון גם אותנו לחיים של מצוות ולתשובה על עבירות?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

לרבותינו שתי גישות לנס:

א. נס הוא בריאה חדשה, התערבות פתאומית של א-לוהים.

ב. גם נס מתנהל לפי חוקי הטבע. הניסיות היא בתיזמון. זה מה שנקרא נס נטורליסטי.

כזו היא מכת ארבה[1].

וַידֹוָד נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה

הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה

וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם כָּבֵד מְאֹד

לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן

לא נברא כאן ארבה חדש, יש מאין. הניסיות היתה הופעתו ברגע הנכון, בכמות חריגה.

וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם

האם, כמו ברד, זה אירוע נטורליסטי – או שזו בריאה יש מאין[2]?

****

פרשנות ודרשנות

זה אולי מפתיע למי שטרם גילה זאת, אולם פסוקי התורה – כמו כל טקסט – יכולים לשאת משמעויות שונות, ואפילו מנוגדות וסותרות. הכל תלוי בפרשנות, ופרשנות תלויה בהנחות יסוד ובגישה.

וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ –  לפי הדגם הנטורליסטי, החושך מָשׁ, נעקר ובא אל מצרים ממקום אחר.

ואפשר לפרש כי וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ פירושו "וימשש חושך". כל מצרי היה מסוגל למשש את האפלה. זו היתה בריאה חדשה!

וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם – לפי הפשט בני ישראל בגושן לא סבלו ממכת חושך, וכמו שנאמר במכת ברד[3] וְהִפְלָה יְדֹוָד בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם. אבל הדרשנים, כמו רש"י, פירשו שהאור הלך עם בני ישראל לכל מקום ומקום, גם אל בתיהם של המצרים. שוב אירוע על טבעי.

האם זו העצמה ספרותית של הנס עבור עמי הארצות? או שזה תיאור היסטורי? שוב, כל פרשן וגישתו, כל פרשן והנחות היסוד שלו.

אך לפי הפשט ולפי הגישה הנטורליסטית, איך תיתכן אפלה כה כבדה באופן טבעי, אם אין היא בריאה יש מאין?

הנה לפנינו תשובתו ועדותו[4] של האבן עזרא, חכם הפשט בן ימי הבינים.

בים אוקינוס יבא חשך עב, שלא יוכל אדם להפריש בין יום ובין לילה,

ויעמוד זה לפעמים חמשה ימים.

ואני הייתי שם פעמים רבות…

לפי האבן עזרא, החושך היה ערפל כבד. הנס היה שהערפל הגיע בדיוק ברגע שהניף משה את ידו.

כרגיל, זה לא הכל.

הערפל הכבד אכן שבר את פרעה[5]: לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְדֹוָד, גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם…

במה היתה שונה מכת חושך מקודמותיה? איך שהות של ימים לבד, בחושך, יכלה ליצור שינוי?

****

חושך של גהנום

הנה התשובה. חכמינו[6] דרשו:

… מהיכן היה החשך ההוא?

ר' נחמיה אמר: מחשך של גיהנם

ר' יהודה ב"ר אמר: במה הרשעים מתכסים בגיהנם? – בחשך.

אפשר לפרש זאת באופן פסיכולוגי. כאשר אנו זוכים לתובנה או כאשר אנו עושים מעשה טוב ומצווה – יש לנו תחושה של אור בתוכנו. בעקבות עבירה – יש תחושה של אפילה.

ניתן להאיר את החושך על ידי תשובה, תיקון העוול כגון החזרת הגזל. ואם לא – החיים מזמנים לנו הסחות דעת ובסוף… שוכחים.

לאחר המוות, האדם נשאר לבדו: עם התודעה שלו, עם המעשים הרעים שלו, וכעת אין הסחות דעת. כעת עומד האדם מול הצער והבושה והחרטה על הטעויות והזדונות שלו שאינו יכול להחזיר.

בעולם הזה, כל עוד אנו חיים, אפשר לתקן. לאחר המוות – כבר מאוחר מדי. לזה התכוונו ר' נחמיה ור' יהודה, לאפלה של הנפש הדווה על מעשיה הרעים.

המצרים נשארו כל אחד לבדו, רק עם זכרונותיו ומחשבותיו. תקועים בבית בלי לזוז, בלי הסחות דעת, לא יכלו שלא לחשוב על בני ישראל, על הסבל שנגרם להם, על ההתעללויות ועל האכזריות שלהם עצמם.

אין חשכה גדולה ועצובה יותר מזו.

לכן אמרו חכמינו: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא[7]!

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות (בא) י, יג-יד

[2] שמות (בא) י, כא-כג

[3] שמות (וארא) ט, ד

[4] אבן עזרא הפירוש הארוך, שמות (בא) י, כב.

[5] שמות (בא) י, כד

[6] שמות רבה (וילנא) פרשה יד סימן ב (פרשת בא)

[7] משנה אבות ד יז