מסעי ע״ט: מותו של הכהן הגדול

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

האם יש משהו גרוע יותר מרצח?

האם אדם שהרג מסוגל לסלוח לעצמו? האם מגיע לו שיתכפר לו?

שאלות כאלו הופיעו שוב ושוב בספרות התשובות של עם ישראל לדורותיו. נתבונן בדוגמא מייצגת, ונשווה אותה לנאמר בתורה.

צפו להפתעות.

*   *   *

אשמה, כפרה, תיקון

הנה מעשה שהיה לפני כמה מאות שנים בדורו של רבי עקיבא איגר[1] (רעק"א).

סוחר הוביל משאות בעגלה. בשעת לילה, כאשר בנו ומשרתו התנמנמו, הסוחר הניח לסוסים לרוץ. אי זהירות ותאונות דרכים אינן תופעה חדשה. העגלה התהפכה – והשנים נהרגו. הסוחר שאל: איך יזכה לכפרה. השאלה נשלחה אל פוסק הדור.

והרב מטיל משימות רבות על הסוחר שאיבד את בנו וגרם למות משרתו.

אחרי שנהרגו בנו ומשרתו הנער ולא עשו פירות בעולם, הוא יקים זרע להם.

בנו הנהרג – יחשוב באם היה זוכה להכניסו לחופה כמה היה מוציא עליו… ויפריש כפי הסך ההוא שיהיה לקרן קיימת לעולמי עולמים. ומהרווחים יוחזק בן עני לגדלו וללמדו תורה וגמרא עד שיהיה בן ט"ו שנים שיוכל לשלחו ללמוד בישיבה ואח"כ יוחזק מהרווחים תלמיד אחר, וכן לעולם.

ועבור הנער המשרת יקבל האיש על עצמו ליתן כל ימי חייו מידי שנה בשנה .. שכר לימוד לבני עניים

ויש עוד חובות לצדקה, לצומות, להימנע משמחות שאינן משפחתיות ולבסוף חובת וידוי קבוע לפני השינה.

הרעיון להקים מעין זכר לנפטרים הוא יפה, אך כפי שכותב רעק"א עצמו, כל זה לא מן הדין. הרי התורה עצמה אינה מחמירה כל כך על הרוצח בשוגג! וכל שכן לגבי הדרישות האחרות לצדקה ולצומות.

מסתבר שהמלצות כאלו נקבעו לפי המקובל בדורות ההם, לפי תחושותיהם הקשות של השואלים ולפי ציפיותיהם.

ומה כתוב בתורה?

רוצח בשגגה לא יימסר לידי גואל הדם. התורה שולחת אותו לגלות בעיר מקלט. וגם זה לא לתמיד.

בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל

וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל  אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ[2]

אף אחד מן העונשים שהטיל רעק"א על הסוחר האחראי למות בנו ומשרתו אינו מופיע כאן. רחוק מזה. מדוע וכיצד?

*   *   *

מות הכהן הגדול

בזמן שבו ניתנו דינים אלו, לא היה עדיין מלך, כי לכל שבט היה נשיא משלו. האישיות הבכירה ביותר והמשותפת לכלל העם היתה הכהן הגדול. הוא ייצג את העם כולו בבית המקדש. הוא גם היחיד שהיה יכול לבצע את טכסי הכפרה של  יום כיפור. מותו הוא האבדן הגדול ביותר שהעם היה יכול להכיר בימים ההם.

אז הנה המסר: אפילו הכהן הגדול, זה שמבטיח כפרה לכולנו, עשוי פעם למות.

זה אומר שמוות ואבלות הם חלק מן החיים. זה משהו כואב מאד – אבל עדיין, צריך לדעת להתגבר על זה ולחזור לחיים[3].

התובנה הזו, שבדרך כלל אנו מעדיפים לא לחשוב עליה, מופיעה גם אצל הוגי דעות אחרים בתרבויות אחרות[4].

המסר הזה נועד לרפא את נפשו של גואל הדם, אבל זה מרפא גם את הרוצח. עד לרגע זה, מסתבר שלא יכול היה לסלוח לעצמו. עכשו גם הוא מבין סוף סוף: מוות הוא חלק עצוב אך בלתי נפרד מן החיים בעולם הזה. הוא מקבל את מה שקרה – ואת עצמו.

עכשו הוא יכול לחזור לחיים שהיו לו.

המסר הזה יפה לכולנו. הוא נכון עבור כל אדם שחש אחריות, כאב ואשמה על טעויות שעשה בעבר. וככל שאדם תובע יותר מעצמו, כך צערו ורגש האשמה שלו מכבידים יותר. נכון, אנו יודעים שיש תהליך של תשובה, שה' סולח לשבים, אבל עדיין קשה לנו לסלוח לעצמנו.

הדוגמא של הרוצח בשגגה, שגם הוא זוכה בסליחה וכפרה ורשאי לחזור לחייו, צריכה להיות לנגד עינינו. גם אם נכשלנו וגם אם המחיר היה כבד, די היה בחרטתנו עד עתה. הגיע הזמן לקבל את עצמנו ולחזור לחיים.

[1] שו"ת תניינא ג

[2] במדבר מסעי פרק לה (כח)

[3] הרמב"ן והאברבנאל. ראו "המצוות וטעמיהן", הרב אברהם צ'יל, עמ' 246.

[4] למשל, היא אחת מאבני היסוד של הבודהיזם.