מצורע ע״ט: אין זבים בעולם

לא קל להיות זב.

הוא טמא

אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ – טָמֵא הוּא[1]

והוא מטמא. באופן חמור ביותר.

טומאתו עוברת הלאה. משכבו וכסאו טמאים – ומטמאים אחרים. גם רוק פיו מטמא. בירושלים, בימי המקדש השני, נקבע לזבים מקום מיוחד להילוך כדי שאם יפלטו רוק, יוכלו כולם להיזהר ולא ייטמאו הכהנים והבאים להקריב[2].

זיבה זו היא מחלה שמתבטאת בהפרשה בצבע לבן, כמו של ביצה מקולקלת, מאבר הערווה[3]. (ואין זו המחלה המודרנית שקרויה זיבה").

ומפני שזו מחלה, יש כאן גם הקלה מיוחדת שאינה קיימת בשום טומאה אחרת. יתכן שאדם ראה זיבה  אך הוא עדיין טהור! צריך לבדוק מה עשה ומה עבר עליו לפני כן.

*   *   *

זב שאינו זב

נתחיל בחלק הטכני של הלימוד, בדרשת חכמים. זה לא קשה, צריך רק להבין את המילים ואת הרעיון.

מבשרו טמא – ולא מחמת דבר אחר,

מכאן אמרו: בשבעה דרכים בודקים את הזב – במאכל ובמשתה, בקפיצה, במשא ובחולי ובמראה ובהרהור[4]

חכמינו חשפו משמעות חשובה במילה מִבְּשָׂרוֹ המופיעה בתיאור הזב. מִבְּשָׂרוֹ אומר שההפרשה היא תהליך עצמי ועצמאי של הגוף. לא מחמת גורמים חיצוניים – גם אם האדם הביא אותם על עצמו.

לכן מי שאכל או שתה דברים שגורמים להפרשה, אינו נטמא. מי שנשא משא כבד או שחלה במחלה כלשהי אף הוא אינו טמא. וכן הלאה.

מתברר שלא קל להיות זב. רוב המצבים נשללים מראש בשל סיבות חיצוניות. כמובן, מי שלא קרו לו אירועים מבין השבעה שברשימת הפטור עדיין יהיה טמא.

הדרשן הגדול רבי עקיבא מרחיק לכת הרבה מעבר לזה.

אפילו אכל כל מאכל בין רע בין יפה ושתה כל משקה[5]

לדעת רבי עקיבא, כל אכילה ושתיה עלולה לגרום לזיבה. לכן כל מי שאכל או שתה כבר אינו יכול להיות זב. רבי עקיבא ממשיך את השיקול של חכמים עד למסקנה הלוגית האחרונה.

וזה כמובן מעורר שאלה. האם יתכן למצוא זב אם מקבלים את הפרשנות של רבי עקיבא? אולי – אם בעל ההפרשה צם זמן ממושך לפני שעבר את האירוע ולא קרה לו שום דבר אחר מהרשימה. עם זאת, חכמים, בעלי הרשימה, מבינים היטב לאן מוביל ההיסק של רבי עקיבא. לשיטתו, כל אירוע משגרת החיים די בו לסכל קביעה של זיבה. לשיטתו, לא ייתכנו זבים בעולם.

וכאן אנו מגיעים לנושא המרכזי שלנו. לא רק הדוגמא המסויימת של זב, אלא האופן שבו חכמים דורשים – ולפעמים אף יוצרים – פרשנויות שפשוט עוקרות את פסוקי התורה מן האפשרות להתקיים.

*   *   *

מצוות מנוטרלות

חכמים מקשים על רבי עקיבא:

אמרו לו: אין כאן זבין מעתה

האם יתכן שייכתב בתורה דין לבטלה?

מסתבר שרבי עקיבא חשב על  טענתם מראש. יש לו תשובה מוכנה.

אמר להם: אין אחריות זבים עליכם

מה אכפת לכם אם לא יהיה זב בעולם אי פעם? מטרתנו בלימוד התורה אינה לייצר אירועים ולנפק אישים כדי לקיים בהם את ההלכות. מטרתנו להבין ולהסיק מסקנות. וזה מה שאני, רבי עקיבא, עושה בלא מורא.

בעולמנו המודרני, דיני טומאה וטהרה נראים לנו זרים ומוזרים. אבל למרות הריחוק – למרות שלא ניסינו להבין איך הגיע רבי עקיבא למסקנתו – עדיין יכולים אנו להסיק מן הויכוח מסקנה מדהימה:

כאשר תלמיד חכם לומד ומפרש את התורה, הוא עשוי לפרש אותה באופן שעוקר את ההלכה, הוא עשוי לנטרל אותה עד שלא יהיה לה ביטוי מעשי. בשפה מודרנית, הפרשנות המנטרלת היא חלק מארגז הכלים של הרב והפוסק.

ניתן למצוא דוגמאות מעניינות של פרשנות מנטרלת שהן מעשיות גם היום, אך בשל קוצר המקום נסתפק באחת בלבד. אלמנה ללא ילדים זקוקה לייבום (סוג של נישואין) לאחי בעלה המנוח. אך אם האח אינו מכוון רק לשם המצוה, יש כאן איסור, התנאי של כוונה לשם שמים, שאינו ניתן לקיום, מנטרל את האפשרות לייבם, נותרה רק אופציה אחת: חליצה, שמשחררת את האשה להינשא. וכך נוהגים היום.

כמובן, הידע והסמכות לפרשנות נועזת כזו אינה נתונה אלא לאותם יחידי סגולה שנחנו בידיעת התורה, ביכולת ההבנה ובאחריות העמוקה ברוחו של רבי עקיבא. אבל צריך לדעת שהאפשרות הזו קיימת – כי נותן התורה העמיד אותה לרשותם של חכמים.

[1] ויקרא, תזריע, טז ב-טז.

[2] משנה שקלים ח א.

[3] רמבם מחוסרי כפרה ב א, תשבץ א קא. אנציקלופדיה הלכתית רפואית ב ז א עמ' 322.

[4] ספרא מצורע – פרשת זבים פרשה א עד פרק א (ז)

[5] משנה זבים ב ב