מקץ ע״ט: מדוע שתק יוסף?

החיים מלאים תהפוכות. ראו את יוסף: בן מפונק, עבד מושפל בכלא, שליט מצרים.

והנה תעלומה: לאחר שעלה לגדולה, מדוע לא נסה יוסף ליצור קשר עם אביו, להודיע שהוא חי? מדוע שתק והניח ליעקב לסבול?

האם נצליח להבין, ממרחק של אלפי שנים, מה שכנראה היה ברור מאליו לקוראים ולשומעים בזמן ההוא?

זו לא רק תעלומה בלשית, למרות שיש לנו שתי תיאוריות. מתוך העיון נראה כיצד אחד מגדולי האומה שלנו הבין – ואז חזר והבין מחדש – את משימת חייו, את תפקידו בעולמו.

*   *   *

יתום בארץ זרה

מדוע יוסף לא יצר קשר עם אביו? כי חשב שיעקב מת.

במצבים הקשים שלו, יוסף היה חושב לעצמו: מה עובר על אבא? לאחר מות רחל והיעלמותו שלו, האם לבו של הזקן היה מחזיק מעמד?

ועוד. אם אביו חי, מדוע לא שלח לחפשו? רק בעוד אלפי שנים יקימו וידוק בצרפת ופינקרטון באמריקה את סוכנויות הבלשים הראשונות בהיסטוריה[1]. אבל אדם עשיר ויוזמתי כיעקב היה משגר מחפשים אחרי בנו. היכן הם?

האחים שיכנעו את יעקב שבנו נפל טרף לאחת מחיות השדה. אבל יוסף לא ידע על כך!

ככל שחלפו החודשים והשנים, והשליח של יעקב לא הגיע, המסקנה הקשה היתה בלתי נמנעת. אבא לא מחפש אותו כי הוא מת מצער בארץ כנען.

כאשר אחיו יורדים למצרים, כאשר הם בידיו והוא מתחקר אותם ושומע מהם על האב ועל אחיו הצעיר בנימין, עדיין אין יוסף יודע אם להאמין להם.

לכן, כאשר הוא שומע אותם מתחרטים, ונחשף לפניהם, שאלתו הראשונה היא:

הַעוֹד אָבִי חָי?

 עד אז, היה בטוח שהוא מת.

*   *   *

האב הכועס

התיאוריה השניה נראית בלתי מתקבלת על הדעת. נבחן אותה בזהירות.

האם יתכן שיוסף חשב שאבא שלו ציווה למכרו, שהתפטר ממנו כעונש על גאוותו?

הנה הרקע התרבותי: בדיני אנשונה, בן הכופר באביו יימכר לעבד. ברשימה מאנא איתישו, בן יגורש אם אמר לאמו "לא אימי את" ואילו האב יכול לומר לבנו "לא בני אתה" ויסלקנו מהבית[2].

והנה המסורת המשפחתית: סבא אברהם זרק את הבן הבכור ישמעאל מהבית.

והיו סיבות טובות לכעוס על יוסף. הוא מבין היום את הטעויות המביכות שלו, של נער מפונק. סיפורי הדיבה, ובעיקר – סיפור החלום החצוף. איך העז להציג את אביו ואמו משתחווים לו?

אנו קוראים את הסיפור ויודעים שהחלום היה אות לעתיד, שיעקב התפעל ושמר אותו בזכרונו. אבל מה ידע יוסף? רק שאביו גוער בו. האם החליט יעקב, כמו בחוקי אנשונה, לגרשו ולמכרו לעבד?

נזכור: יוסף לא שמע את הויכוח בין האחים. במבט לאחור, חכמתו של יוסף יכלה להטעותו: לכן אביו שלח אותו פתאום לאחיו, לכן הם מכרו אותו לעבד.

אין למי לפנות. אבא יעקב עמד מאחורי המכירה.

***

מהפך במצרים

יהיה ההסבר מה שיהיה, לאחר 22 שנה, יוסף גילה את האמת.

כן, לפעמים אדם מגלה את האמת רק לאחר עשרות שנים, ואז עליו להתגמש, להשתנות.

במצרים הבן המפונק למד להתמודד. הוא מצטיין בכל מקום ותפקיד. והוא נאמן למורשת של בית אבא: מסרב לפיתויים של אשת פוטיפר, מוכיח את יכולותיו אפילו בבית האסורים. ברגע הנכון, כשמביאים אותו אל פרעה, הוא מגיב בחכמה ובענוה. תחילה, "בִּלְעָדָי! אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה". ואחר כך, תוכנית כלכלית מזהירה שמזניקה אותו לסגנו של פרעה.

בשלב זה, מה חשב יוסף על חייו? אנו לומדים על תפיסתו העצמית דרך השמות שקרא לילדיו: מנשה – כי הצליח לשכוח את צער העבר; אפרים – על שהצליח לבנות את חייו מחדש.

יוסף הסיק שעליו להמשיך את מורשת אברהם דרך משפחתו החדשה בארץ מצרים, וזה מה שהוא עשה. הוא לא ציפה לחדש את הקשר – עד שהגיעו אחיו.

לאחר יותר מעשרים שנה, יוסף מבין מחדש את סיפורו האישי. לא האחים, לא האב. אלוקים הוא האחראי לכל המהפכים. גם כדי להציל את מצרים מרעב, ובעיקר כדי להכין בית חדש למשפחתו.

לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים[3].

השתיקה היתה טעות. הכל היה מתוכנן מגבוה. ויוסף מקבל עליו את התפקיד, שנרמז בחלומותיו. והוא ימלא את משימתו בדייקנות ובמסירות, כפי שהתחנך אצל אבא שתמיד אהב אותו ומעולם לא שכח אותו.

[1] https://pvteyes.com/the-history-of-private-investigators-and-where-they-started/

[2] מלול, קבצי הדינים ואוספים משפטיים מן המזרח הקדום, 364 29-33, 34-39.

[3] פרשת "ויגש", פרק מה ה.