מקץ תשע"ז
פרעה מבין עם מי יש לו עסק וממנה אותו.
אבל השבוע שמתי לב למשהו נוסף. מעבר לסיפור על יוסף ועל בני ישראל ועל פרעה ומצרים. מעבר לאירוע המקומי.
כך: אחד המסרים החשובים שהתורה מביאה לעולם, (כפי שמבאר יחיאל קויפמן, מחבר הכרכים החשובים על אמונות המקרא), הוא שאין גורל. אין "מוירה" במובן היווני, של גזירה שאין מה לעשות נגדה.
אצל היוונים, למשל, אמו של אכילס, תטיס, יודעת מראש הוא ימות בקרב, ולכן טובלת אותו בנהר הסטיכס שמעניק לגופו הגנה. רק שהיא שוכחת לטבול את העקב שבו היא מחזיקה את התינוק, ובפגיעת חיצו של פריס במלחמת טרויה הוא אכן מת, ומכאן הביטוי "עקב אכילס". אבל הכל מתחיל עם הגזירה הקדומה.
בדומה לזה, במיתולוגיה הנורדית הנסיך הקסום והאהוב בן האלים בלדור נהרג מפגיעת צמח דבקון כי אמו שכחה להשביע את הצמח הזה מכל היצורים שלא יפגע בו. גזירה היא גזירה. ושווא מעשה אדם.
לא כן בתורה ולא כן בסיפור שלפנינו.
יוסף מפענח את הגזירה, אבל הגזירה היא אסון קשה אבל לא סוף העולם. יש מה לעשות. מול הפגעים שהחיים מזמנים לנו, צריך לדעת להתכונן מראש, אם יודעים עליהם, ולהערך ואז אפשר גם להתגבר עליהם ולהפוך אותם לטובה.