משה התקדש בענן | עצירה למחשבה על פרקי אבות

מסכת אבות מתחילה: משה קיבל תורה מסיני.

אבות דרבי נתן מוסיפה הקדמה:

משה נתקדש בענן  – ורק אז – וקבל תורה מסיני.

זו רק ההתחלה.

יש כאן שיטה שמתחילה עם רבי עקיבא ומוליכה דרך רבי מתיא בן החרש וריש לקיש עד הרמב"ם, כיצד כל אחד (ואחת) יכול להכין את עצמו להתעלות ולמפגש עם א-לוהים.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

מסכת אבות מתחילה: משה קיבל תורה מסיני.

אבות דרבי נתן מַקְדִּימָה[1]: משה נתקדש בענן  – ורק אז – וקבל תורה מסיני.

הַתַּנָּאִים דורשים מן הפסוקים[2].

וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה – בוא אל ההר

וֶהְיֵה שָׁם – רגע, האם זה לא ברור מעצמו?

וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה – תקבל את התורה.

וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר – הפסוק אינו לפי הסדר. הענן חכה למשה מלפני שעלה.

וַיְכַס הֶעָנָן – שכבר כיסה. זה עבר רחוק, כמו the cloud had already covered the mountain.

וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְדֹוָד עַל הַר סִינַי – לא-לוהים אין דמות הגוף, ולכן כְּבוֹד יְדֹוָד ולא הוא עצמו.

וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים – רגע, זה כבר נאמר קודם!

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן – לחלוק לו כבוד למשה, כדי שהעם ישמעו.

וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְדֹוָד כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר – שוב, כְּבוֹד יְדֹוָד ולא א-לוהים. כְּאֵשׁ, לא באמת אש.

לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – למען המטרה של "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

****

עלייתו של משה

נחזור אל הקטעים שנראו מיותרים. למה וֶהְיֵה שָׁם? למה וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן – שוב – שֵׁשֶׁת יָמִים?

הפתעה! יש כאן שיטה נוספת של פרשנות. והמפרש הוא רבי עקיבא (לקמן: ר"ע).

ויכסהו הענן ששת ימים – למשה[3] – את משה, לא ההר.

וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְדֹוָד עַל הַר סִינַי – לטהרו. שוב, את משה!

אז לא חלוקת כבוד למשה אלא הכנתו להתגלות, לקבלת התורה.

מכאן שפתיחת המסכת – משה נתקדש בענן – היא שיטתו של ר"ע.

ואיך פועלת ההתקדשות? בכך נחלקו תלמידיו.

אמר רבי נתן: מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים? שֶׁיִּמָּרֵק מכל אכילה ושתיה שהיה במעיו

ויהא כמלאכי השרת.

יתכן שהתהליך כלל רק מירוק מאכילה ושתיה ויתכן שטיהר את משה מכל קשריו לעולם הזה.

תלמידו של רבי נתן, רבי מתיא בן החרש, מציע הסבר שונה לגמרי:

לאיים עליו, שיקבל עליו דברי תורה באימה ביראה ברתת ובזיע

שנאמר[4] עִבְדוּ אֶת יְדֹוָד בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה

לא מירוק אלא חוויה מרוממת ומפחידה.

השילוב וְגִילוּ בִּרְעָדָה, תואם את דברי הרמב"ם על התעלות האדם[5]:

ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא

ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו

וימצא עצמו ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר

חווית ההתקרבות היא ממש תחושה פיזית! אהבה וגעגוע מכאן ומנגד בושה וכלימה: מי אני ומה אני.

גם חוקר הדת, רודולף אוטו, מתאר את המפגש עם א-לוהים כשילוב של רטט ואימה ייחודיים.

והוא טבע מונח מיוחד ויעיל, המשמש במחקר: "נומינוזי".

מעתה נאמר: רבי מתיא בן החרש והרמב"ם מתארים את חווית הנומינוזי.

****

קריאה מסיני

עד כאן עסקנו, מרחוק, במשה רבנו האחד והיחיד.

אולם האם רק אדון הנביאים יכול לזכות להתקרב אל א-לוהים?

צפו להפתעות.

שנינו: כהן גדול פורש מביתו שבוע לפני יום הכיפורים, כי העבודה כשרה רק בו[6].

ר' יוחנן אומר שזה כדי למנוע ממנו טומאה. אך ריש לקיש רואה כאן הכנה לקדושה:

מה משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה – אף אהרן.

ריש לקיש בשיטתם של ר"ע ושל ר' מתיא בן החרש:

משה רבנו עלה להר והתעטף בענן. הכהן הגדול מתבודד.

וזה גם הרמב"ם, שמתאר את החוויה אלף שנה מאוחר יותר. כלומר הוא מכיר אותה מנסיונו האישי!

והוא כותב זאת עבורנו. כלומר, הדרך מחכה לכולנו. לא רק למשה, לא רק לכהן גדול. לכולנו.

זה כרוך בלימוד, וצריך להבין איך ומה לעשות ומה ללמוד, אבל –

בין גוי ובין ישראל, איש ואשה, עבד ושפחה, הכל לפי מעשה שעושה – כך רוח הקודש שורה עליו[7].

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] אבות דרבי נתן רק נוסחא א פרק א)

[2] שמות (משפטים) כד, יב-יח

[3] במהדורה המדעית של שכטר בעריכת קיסטר נוספו שתי מילים לפי הגהת המפרשים: [להר ולא] למשה. אבל נפרש לפי הנאמר בלי ההגהה. וכך מסתבר יותר.

[4] תהלים ב, יא

[5] יסודי התורה ד יב, ובדומה לזה גם שם ב ב

[6] ירושלמי יומא א א

[7] תנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה י