נצבים ע״ח: וְשַׁבְתָּ

לולא מצות תשובה, מי היה יכול לשרוד? הרמב"ם כלל את התשובה בתוך מצות וידוי, ואילו הרמב"ן מצא אותה בפרשתנו.

וְשַׁבְתָּ עַד יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ … וְשָׁב יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ[1]

זו הבטחה לעתיד, אבל, מסביר הרמב"ן, גם מצות תשובה.

זה לא רק נושא בפרשה. זה מענינו של יום…

*   *   *

התכלית הכפולה

תשובה זו חזרה אל ה'.

החוטא מתרחק מאלוקיו. אם יזכה, אם רק יקשיב לנפשו, יווכח בכך.

מִשַּׁשְׁתִּי אֶת כָּל אֵיבָרַי וּמָצָאתִי אוֹתָם בַּעֲלֵי מוּמִין. מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי אֵין בִּי מְתוֹם. בּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱ-לֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ. כִּי בְּאֵלֶּה הָאֵיבָרִים וְהַחוּשִׁים שֶׁחֲנַנְתַּנִי בָּהֶם … בָּהֶם נִשְׁתַּמַּשְׁתִּי לַעֲשֹוֹת הָרַע בְּעֵינֶיךָ וְלַעֲבֹר עַל רְצוֹנֶךָ. אוֹי לִי וְאוֹי לְנַפְשִׁי[2]

השב חוזר ומתקרב.

התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד[3]

לא שנוא. לא מתועב בעיני עצמו. אהוב וידיד!

ואולם התשובה מועילה גם לאדם – לעצמנו – לכל אחד – לתקן את עצמו. איך?

*   *   *

ההתנתקות

עד כמה שזה מפתיע, התשובה היא – להפסיק לחטוא.

הרמב"ם כותב:

הציווי הכללי לתשובה מכל חטא היא להתנתק ממנו[4].

והרב חיים גריינמן, בן זמננו, מוסיף:

תשובה דאורייתא (מן התורה) קל לקיימה שאינה אלא הסכמה בלב לעזיבת החטא[5].

נכון, יש עוד חלקים.

הוידוי מאלץ להגדיר לעצמנו במה נכשלנו. החרטה כואבת אבל היא שמה קץ לעבר ומחזקת את הנחישות לא להיכשל שוב.

ובצער אין להגזים. רק מיעוטו יפה. הרב גריינמן:

אסור להפריז ביגון ואנחה. ומי שחטא ובא לחזור בתשובה, דיו שמתחרט על העבר ומקבל על להבא, ואם משתדל לחזור על דאגתו ולהתעטף בצערו על מה שעבר, הרי לא זו בלבד שאין זו הוספה של תשובה אלא שזו הוספה של חטא!

כל כך קל ופשוט. להכיר את כשלונות העבר, ומתוך הצער לקבל על עצמנו שהעתיד יהיה אחרת. והרי זה בידנו. וה' מחכה לנו שנשוב.

*   *   *

המאמץ האינסופי

כל כך קל ופשוט? ההחלטה הראשונית – כן. אבל היישום אינו תמיד קל, וצריך ללמוד איך.

על מה צריך לחזור בתשובה? ראשית, על כל המצוות מן התורה שלא קיימנו[6]. וזה כולל לשמוע בקול חכמים ותקנותיהם.

שנית, ולזה צריך לשים לב במיוחד, צריך לתקן את האופי שמאחורי ההתנהגות הלקויה שיש לנו לפעמים.

אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה…

כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו

ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן

מן הכל צריך לחזור בתשובה…[7]

ואיך עושים את זה? לא מספיק להילחם נגד תגובה כמעט אוטומטית בשעת הנסיון. מאחורי כל התנהגות יש הנחות יסוד, לפעמים נכונות, לפעמים לא. עלינו לברר מה אנו אמורים להרויח באמצעות התגובה הרעה, ואז להחליף את התפיסה השגויה בתפיסה יעילה ומדוייקת יותר. ואז לתרגל עד שהשינוי ייקלט.

הנה דוגמא.

יוסי רגיל לצעוק על ילדיו, וקשה לו להימנע מכך… אם יבדוק יגלה שכך נהג בו אביו. הוא יודע שזה לא טוב, אבל הוא מאמין שאחרת לא ישיג משמעת. אם יבדוק, יגלה דרכים טובות יותר, ואז ירגיל את עצמו לדרך החדשה והטובה[8].

זו עבודה רבה, אבל מלאת אושר וסיפוק. הכל פתוח. אפשר להשתנות, להיות טובים יותר ורעים וטועים פחות. ואז – מייד אנו אהובים על ה'. מייד זוכים לשמחה ולתקוה. זה מסלול ארוך, ויש בו גם כשלונות ונפילות, אבל זוהי הדרך אל הגאולה של היחיד והציבור.

נתחיל?

[1] דברים, פרשת נצבים, פרק ל ב-ג

[2] תפילה זכה.

[3] רמב"ם תשובה פרק ז ו

[4] מורה נבוכים ג סוף פרק לו, לפי ביאור לוינגר, הרמב"ם כפוסק ופילוסוף, עמ' 274 ואילך.

[5] מכתבי התעוררות, פרק ד עמ' נה-נו

[6] רמב"ם תשובה, א א. "דופקי בתשובה" שם.

[7] שם ז ג.

[8] "מדריך להתבוננות", ע"פ שיחות הרב שמואל טל, עמ' 22 ואילך.