סוד ולא סוד | עצירה למחשבה על פרשת חוקת תשפ״ג

איך בדיוק פועל תהליך הטהרה של אפר פרה אדומה? מדוע זה כך ולא אחרת? ומדוע האפר שנועד ומסוגל לטהר מטומאת מת מטמא כל מי שמתעסק בו, מהכנתו ועד הסטתו?

חכמינו אמרו שיש כאן סוד שנמסר רק למשה רבנו.

רבן יוחנן בן זכאי מציע שני הסברים, אבל רק לתלמידיו הוא מגלה את האמת.

ואיך הסוגיה הזו קשורה למחלוקת בין נומינליזם לריאליזם בהלכה?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

חמורה טומאת מת מכל הטומאות שבתורה. היא נמשכת שבוע, ואין היא חולפת עד שיזו על הנטמא מי חטאת: תערובת של אפר פרה אדומה במים חיים (כגון מי מעין) ביום השלישי והשביעי לטומאתו.

וחכמינו אמרו שיש כאן סוד, טעם נסתר שאפילו שלמה המלך רצה לגלותו – ולא הצליח.

היום קשה להבין מה המוזרות והמסתורין במצוות פרה אדומה. מדוע שמצות פרה אדומה תהיה מסתורית יותר מאשר כל שאר דיני טהרות? רב סעדיה גאון כבר חילק את המצוות לשני סוגים: משפטים, המובנים בשכל האנושי מעצמו (איסור גזל וגניבה, מצות כיבוד הורים) וחוקים (שעטנז, איסור ללבוש יחד צמר ופשתים, ועוד הרבה). מה מסתורי בפרה אדומה יותר משעטנז?

הנה הקושי והמסתורין לפי חז"ל: כל העוסקין בהכנת האפר נטמאין טומאה קלה שמחייבת טבילה. גם הנוגע או הנושא מי חטאת שלא לצורך, אף הוא מיטמא.

איך הגורם המטהר גם מטמא? הסתירה הזו הפריעה גם לגדול החכמים, שלמה המלך[1].

בקש שלמה לעמוד על עסקי פרה אדומה,

דאמר ר' יצחק: כל העוסק בפרה מטמאין בגדים, והיא עצמה מטהרת טמאים,

אמר לו הקדוש ברוך הוא: … עשה בישרות, עשה בתמימות, עשה באמונה,

גזירה גזרתי, חוקה חקקתי, ואין להרהר אחריה

רק משה רבנו זכה לדעת את סודה של הפרה האדומה[2].

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר – חקה

ואנו היום תמהים על תמיהתם. זה שחומרים יכולים להיות מועילים ומזיקים גם יחד – ידוע לכל ילד. ברפואה למשל, כל תרופה עלולה לגרור תופעות לוואי. אז אולי הוא הדין גם באפר פרה אדומה?

****

עתיק וחדש, נומינליזם וריאליזם

לשמחתנו המדרש מסביר הכל. אך צריך להתחיל מוקדם יותר. מדוע המת מטמא? יש שתי גישות.

ריאליזם הלכתי טוען כי לאיסורים ולטומאות יש מציאות בדיוק כמו, נניח, קרינה רדיואקטיבית. אי אפשר לראותה בעינים, אבל היא מסוכנת. אפילו קטלנית.

יש מכשירים שמזהים קרינה, כמו מונה גייגר. אין מכשירים שמזהים נוכחות של טומאה, אבל נותן התורה יודע מה יש במציאות וכתב לנו בספרו הוראות כיצד לזהות טומאה וכיצד להתפטר ממנה.

נומינליזם הלכתי מסביר שאין מציאות של טומאה או איסורים. יש רק מצוות: להתנהג בהתאם לכללי ההרחקה מטומאות ואיסורים. הם לא באמת קיימים, אבל עלינו להתנהג כאילו כן.

זו נשמעת מחלוקת מודרנית, אבל למעשה היא נמצאת כבר במדרש[3].

שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי (ריב"ז): .. מעשים שאתם עושים נראין כמין כשפים

אתם מביאים פרה, ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה,

ואחד מכם מיטמא למת – מזין עליו ב' וג' טיפין – ואתם אומרים לו טהרת?

אמר לו: …ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית? … מה אתם עושין לו?

אמר לו: מביאין עיקרין (חומרים מהצומח) ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים – והיא בורחת

אמר לו: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך

כך הרוח הזו רוח טומאה … מזין עליו מי נדה והוא בורח

ריאליזם! אבל נקרא הלאה.

אמרו לו תלמידיו: רבינו, לזה דחית בקנה (בטענת סרק). לנו מה אתה אומר?

אמר להם: חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרין

אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי

דכתיב: זאת חוקת התורה.

הפתעה. אין מציאות של טומאה. ריב"ז הוא נומינליסט.

****

פשרה חינוכית

אם המת אינו מטמא אז מדוע יש מצוה לנהוג כאילו כן?

ובכן, מסיבה חינוכית.

מאז ומתמיד בני אדם מאמינים בטומאה, פוחדים ממנה. במקום להסביר שזו טעות, א-לוהים נתן את מצות אפר פרה אדומה.

רגע, לא היה עדיף ללמד אותנו את הגישה הנומינליסטית, שאין באמת טומאה? ובכן, זה לא היה אפשרי. רוב בני האדם פשוט יסרבו להאמין בכך.

וא-לוהים אינו משנה את הפסיכולוגיה האנושית בדרך נס. גם כשיצאו ממצרים[4], א-לוהים הוליך אותם לארץ כנען בדרך ארוכה במדבר ולא דרך ארץ פלשתים, כי אז היו בורחים חזרה למצרים.

גם ריב"ז לא ניסה ללמד את הגוי את עקרונות הנומינליזם. הגוי לא היה מקבל זאת ממנו. לכן סיפק לו הסבר ריאליסטי, לפי טעותו, למרות שזה לא נכון.

כאשר ריב"ז ראה שתלמידיו מוכשרים לכך, גילה להם את הסוד.

חכמים שמרו את הסיפור הזה עבור הדורות הבאים, למי שמסוגל.

ואם הם פירסמו את הסוד שגילה ריב"ז רק לתלמידיו, אז גם לנו מותר…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] מדרש תהלים מזמור ט

[2] במדבר רבה, פרשת חקת

[3] שם.

[4] שמות יג יז.