עולם שכולו טוב | עצירה למחשבה על פרשת כי תצא תשפ״ג

בשתי מצוות מובטח שכר מופלא בעולם הזה: אריכות ימים ואושר.

זו התיאוריה. למעשה, כבר התלמוד מכיר בכך שיש יוצאי דופן. האם הסתירה מן המציאות היא הפרכה למה שכתוב בתורה?

רבי יעקב, נכדו של החכם שיצא לתרבות רעה, אַחֵר, מצא פתרון שמלמד אותנו עקרון גדול לחיינו המודרניים.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

מצוה קלה אך נדירה מופיעה בפרשתנו. שילוח הקן[1].

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ – זה יכול לקרות, לפעמים.

וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים

לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים – איסור, מצות לא תעשה.

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ – מצוות עשה

לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים – השכר: אריכות ימים וכל טוב

קריאה פשוטה של הפסוקים מלמדת כי לפנינו עסקה כדאית. מי שמצליח למצוא קן עם ביצים או אפרוחים, יכול להרויח בקלי קלות חיים ארוכים וכל טוב – רק בזכות זה שֶׁיְּשַׁלֵּחַ את האם לחופשי ויקח את השלל.

הבטחה זו הבטחה, ומי שעומד מאחורי ההבטחה הוא בורא העולם ומנהיגו, א-לוהים.

ומכאן למדו רבותינו במשנה[2]:

כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו.

****

ההפרכה

איך מתקדם המדע? הפילוסוף קרל פופר מסביר בצורה בהירה אם גם פשטנית. למדען יש תיאוריה. מן התיאוריה משתמעת תחזית. הוא עורך ניסוי. אם התחזית התרחשה, יש אישוש לתיאוריה. אבל אם התחזית לא התאמתה, התיאוריה הופרכה. היא לא נכונה, צריך לחזור למעבדה ולהתחיל שוב.

וכאן יש תיאוריה לגבי השגת אריכות ימים. שילחת את הקן – זכית.

ויש עוד מצוה שגם בה זה מובטח וזה אפילו בעשרת הדברות[3].

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ – לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ

לא קל לכבד הורים. רבי יוחנן אמר[4] שעליו לשמוח שלא זכה להכיר את הוריו כי יתכן שלא היה מצליח בזה – אבל יתכן שכך ניחם את עצמו על יתמותו, שהכל לטובה. מצד שני, מי שכן מצליח – ראו מה שכרו! שוב, אריכות ימים.

וכמו בפילוסופיה של המדע, כפי שמתאר פופר, גם כאן היה מעשה, וההבטחות הגדולות הופרכו.

רבי יעקב ראה[5]:

אמר לו אביו עלה לבירה (לגג) והבא לי גוזלות

ועלה [הבן] לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים

ובחזירתו נפל ומת – ואם כך…

היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה?

אילו היה הבן נשאר בחיים, ואז לפעמים היה לו טוב, ולפעמים היה לו רע, היינו אומרים שהוא סובל בגלל עבירות שבידו, כפי שמבאר אביי את משנתנו לעיל. אבל הוא מת מייד – זו סתירה לפסוקים!

הפילוסוף קוויין הוסיף על דברי פופר: הפרכה בדרך הניסוי אינה מוכיחה דווקא שהתיאוריה שגויה. ניסוי בודק מכלול של תיאוריות. אולי יש טעות במקום אחר.

זו גם דרך הלימוד של התלמוד. האמוראים זיהו מצבים שבהם ההבטחה לא חלה. הפשוט ביותר: הבן טיפס על סולם רעוע. שום זכות לא תגן על מי שמכניס את עצמו לסכנה.

אז ההבטחה של אריכות ימים לא הופרכה. ועדיין, רבי יעקב הציע הבנה חדשה בפסוק.

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא – אין שכר מצוות בעולם הזה!

אריכות ימים ורוב טוב הם לעולם הבא, לא לעולם הזה.

המאירי[6] מגביל בפירושו את הכלל של רבי יעקב: רוב השכר צפון לעולם הבא. אבל לעתים אדם כן זוכה לגמול, חלקי בלבד, כבר כאן ועכשו על מעשיו הטובים.

מעניין כי סבו של רבי יעקב הוא אלישע בן אבויה המפורסם, שחכמינו כינוהו "אַחֵר". הכופר הידוע. לפי אחת הגרסאות, אחר יצא לתרבות רעה בגלל שראה אירועים שסתרו את ציפיתו לכך שחכמים וצדיקים יזכו לכל טוב בעולם הזה. אילו היה אַחֵר חושב על ההסבר של נכדו, לא היה חוטא.

****

לתת אמון

כדרך התלמוד, תובנה חדשה מוליכה לשאלות נוספות. מה הם חיי העולם הבא? איך אנו יודעים שזה באמת כך? עבורנו, בזמננו, זה מביך, מפני שיש תיאוריות רבות בין הפרשנים, תלמידי החכמים וההוגים שלנו לגבי הישארות הנפש והשכר והעונש לאחר המוות. מצד שני, האם זה חשוב לדעת כבר כעת מה קורה שם בדיוק כל עוד אנו יודעים שיהיה בסדר, שם ואז?

והתובנה של רבי יעקב, שסבו אַחֵר לא חשב עליה – היא רלוונטית מאד גם היום. במיוחד היום. כשאנו מסתכלים על העולם, על ההיסטוריה, יש יותר מדי אירועים מבלבלים. לפעמים ממש מזהים השגחה פרטית. בני אדם ניצלים ממוות באורח מופלא, מפתיע, לא סביר. כנגד זה, יש צדיקים שנענשים.

איך מבינים את זה? ובכן, צריך לזכור את ההסבר של רבי יעקב (ואת המאירי):

בדרך כלל, השכר לא יימצא כאן, בעולם הזה.

וצריך גם לדעת את התוספת של הרמב"ם[7]:

ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות. בעיני אדם, לא נוכל להבין מדוע קורה מה שקורה. אף פעם אין לנו מספיק מידע.

צריך לתת אמון. לא תמיד זה קל, אבל זה אפשרי.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] דברים (כי תצא) כב, ו – ז

[2] משנה קדושין א י.

[3] שמות (פרשת יתרו) כ, יב

[4] קדושין לא ב.

[5] קידושין לט ב

[6] בסוגיה.

[7] הלכות תשובה ג ב