עח וירא הנסיון הנסתר
המונח "נסיון" מופיע לראשונה בפרשת העקידה. בלשון מודרנית קוראים לכך "התמודדות". הרשו לי להציג בפניכם נסיון שכמדומה נותר סמוי עד היום הזה.
תחילה נסקור את קורותיו-נסיונותיו המפורסמים של אברהם אבינו. הוא נשא אשה עקרה ונשאר איתה למרות שלא היה להם סיכוי לילדים. נודד היה רוב ימיו, מנסה להפיץ את שם האלוקים האחד והיחיד. בימי הרעב נאלץ לרדת למצרים ושם כמעט איבד את אשתו. שרה מבקשת שיקח את הגר שפחתה לאשה, ואכן נולד לו בן, ישמעאל. אחר כך הנס הגדול ביותר: נולד לו בן משרה. אבל אז היא רצתה שיגרש את הגר ואת ישמעאל, וה' עמד לצידה. עליו להרחיק את בנו הראשון מהבית…
פרשת מצרים חוזרת על עצמה בממלכת פלשתים. משם הוא יוצא למדבר ושם בונה נווה: שם יכניס אורחים נודדים ושם יפיץ את שם האלוקים האחד והיחיד.
(לג) וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְדֹוָד אֵ-ל עוֹלָם:
אבל אלו רק מגורים, בתור גר, כלומר זר.
(לד) וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים[1]:
ואז נסיון העקידה, הנורא מכל. ואז יצחק הוחזר לו, חי ובריא.
(יט) … וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע[2]
נדמה שתמו הנסיונות הקשים. כך מעיד לנו שינוי הלשון מ"ויגר" אל "וישב". שהרי, לא כמו בעברית שלנו, פירוש המילה הוא מנוחה, רגיעה וקביעות.
עכשו מגיעה שמועה אל אברהם.
(כ) … וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ:
(כא) אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם:
(כב) וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל:
(כג) וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:
(כד) וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה[3]:
הנה עוד נסיון:
נחור שנותר מאחור עם אבא תרח, שבניגוד לאברהם לקח את בת אחיו הרן לאשה, זכה לשמונה ילדים. אפילו פילגשו ילדה לו ארבעה, והוא לא נאלץ לגרשם מהבית.
שני אחים, שתי דרכים. האח אברהם, אבי האומה, התמודד עם נסיונות כל ימיו, זכה לבן יחיד בגיל מאה. נחור נותר בשלווה במקומו וזכה להקים משפחה גדולה.
זו דרכו של עולם? זו דרכה של ההשגחה האלוקית?
האם שאל אברהם אבינו את עצמו את השאלות האלו? מה ענה לעצמו?
אני משער שאילו היו ההרהורים האלו עולים בלבו של אברהם אבינו, היה עונה עליהם: קודם כל, אני עובד את ה' לא על מנת לזכות לשכר. אני עושה את האמת בגלל שהיא אמת.
שנית, אני זכיתי יותר מכולם. זכיתי ליצחק, שעליו הובטח לי:
(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק[4]
האם יש שכר גדול מזה?
אם היה זה נסיון עבור אברהם ואם אכן שוחח כך עם עצמו, אזי אפשר גם להפיק לקחים.
הלקח הראשון: עובדי ה' מתמודדים עם נסיונות שאלו שמסתפקים בחיים "רגילים" לכאורה פטורים מהם. לא קל להיות עובד ה'.
אבל – מה נעדיף להיות?
והנה תגלית שהתעלמתי ממנה. לא לחינם נזכרת משפחת נחור. הנה פרט שמסתתר בינתים בתוך התמונה הגדולה. בתוך משפחת נחור מרובת הילדים מופיעה דמות חשובה מאד להמשך האומה שלנו. רבקה. אברהם לא ידע זאת, אבל היא תהיה האשה שה' הכין ליצחק בנו כדי להקים את עם ישראל.
כאן מתבקש לצטט מתהלים:
(כב) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה:
רבקה בת בתואל בת נחור, שגדלה בבית רחוק מאמונה באלוקים, היא האבן החשובה ביותר, "ראש פינה", שעליה יוקם עם ישראל.
(כג) מֵאֵת יְדֹוָד הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ[5]:
לקח שני: אין אנו יודעים להעריך את הנסים הנסתרים עד לאחר זמן, כאשר מתגלה לעינינו הישועה. אז אנו רואים שהכל היה מאורגן באופן מופלא.
ועד אז?
עד אז עלינו להתחזק. באמונה ובתקוה. עד שנראה במו עינינו כיצד ה' קשר את כל הקצוות באופן מופלא ומושלם.
[1] פרשת וירא פרק כא
[2] שם פרק כב.
[3] שם.
[4] פרשת לך לך, פרק יז
[5] תהלים פרק קיח