עח לך לך: אדם ולא סופרמן

הסיפור הקצר הבא[1] אינו מספק את ציפיותינו. אברהם אבינו יורד למצרים למרות שנשלח לארץ. שם הוא נכשל פעם אחר פעם: משקר, אינו מצליח להגן על אשתו שנחטפת לבית המלך. רק נס מחלץ אותה.

באותה פרשה שלנו, אברהם דווקא יודע להיות גיבור, להילחם עם ארבעה מלכים ולנצח. האם זה אותו אברהם עצמו?

כדי להבין את מה שקרה, את מה שעשה ולא עשה, עלינו להכיר את העולם שבו חי – ובמיוחד את מצרים העתיקה.

זה אפשרי מפני שיש בידנו חלון אל העבר: חיבור מצרי מלפני כ4000 שנה[2]. וזה תקצירו: איכר, שנחמס בידי המושל המקומי, פונה אל המלך כדי לתבוע צדק. כשרונו הלשוני של האיכר משעשע את המלך. הלה מקשיב לשבעה מנאומיו הנמלצים, עד שנמאס לו. ואז – הסוף הטוב, המלך גומל לאיכר צח הלשון[3] בהשבת רכושו.

נכון, זה רק סיפור דמיוני, אבל הוא מעיד על המקום והזמן. בתרבות המצרית הקדומה, אם הצדק מנצח הרי זה בזכות כשרון הביטוי של החלש, השעשוע של השליט וגם רצונו הטוב של המלך לנהוג פעם אחת במידת היושר.

אנו הצלחנו ללמוד על מצרים דרך תגלית ארכיאולוגית. אברהם הכיר את מצרים כי זה היה העולם שלו.

ולמקום הזה הוא נאלץ להגיע כי בלי זה אי אפשר לשרוד.

(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:

כמו בימי יוסף (לאחר שלושה דורות), רק שם יש לחם.

(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי … אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:

(יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:

הרוג את הבעל וקח את האשה. צדק זה רק אם המלך רוצה. זה העולם שמשתקף אלינו מהסיפור המצרי העתיק וגם מבעד לשיחה הקצרה של אברהם ושרה. ההמשך יוכיח: הפחד היה מוצדק בהחלט.

מה עושים? מתכננים מראש תחבולה.

(יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ … וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:

גאוני! לא הבנתם? לא נורא. נסביר.

אם שרה לא נשואה והיא רק אחותו של אברהם, ינסו לקנותה – כמנהג העולם (וכפי שעושה אליעזר בסיפור על רבקה). אברהם ינהל משא ומתן, ירויח זמן עד שיעבור הרעב ואז הם יימלטו ממצרים.

יש כאן רעיון פסיכולוגי שמופיע בגמרא: לא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא[4]. אדם מעדיף לקבל בהיתר במקום לקחת באיסור, באלימות. לקנות אשה במקום לגנוב אותה.

זה הרעיון הגאוני של אברהם. בדרך כלל מדלגים עליו מפני שהוא מוצג חלקית – וגם מפני שמעולם לא ראינו אותו יוצא לפועל.

הרי לא כל מה שמתכננים מצליח.

(יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:

(טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:

שרה יפה מדי. השמועה עוברת מהרחוב לשרים ומשם לפרעה שלוקח אותה לעצמו בלי לאבד זמן. לאפשרות הזו אברהם לא התכונן מראש. הוא לא העריך מספיק את יופיה של שרה ואת הרושם שתעשה אשה לבנה במצרים השחורה[5].

מי יציל את שרה? לאברהם אין כאן בעלי ברית כמו אשכל וענר שיעזרו לו במלחמתו להצלת לוט.

כאן הוא לבד, לבד.

ואז, רק אז, יש נס.

(יז) וַיְנַגַּע יְדֹוָד אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:

לא נודע לנו איך גילה פרעה שהכל בגלל שרה. מתבקש לומר ששרה אמרה לו. פרעה, לנוכח הנגעים – ולא בגלל אהבת היושר שלו – נאלץ להחזיר אותה.

(יח) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא:

(יט) לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ:

הנה הצדק המצרי. פרעה אמנם לקח את שרה בכוח, אבל האם אין זו זכותו של מלך[6]?

וכעת, בפחדו מא-לוהי אברהם, הוא מגרש אותם, ואפילו מעניק להם ליווי, העיקר שילכו כבר.

למה התאכזבנו מאברהם? האם חשבנו שינצח את פרעה כמו במלחמת סדום? ואולי שיעוף בעד החלון כדי לחטוף את הגיבורה בחזרה מידי הרשעים?

זה הלקח החשוב ביותר. אברהם הוא אדם, לא גיבור על מהקומיקס.

התורה מספרת על בני אדם, מפני שהיא נועדה לבני אדם. עבורנו, לא לסופרמנים.

[1] פרק יב כ – פרק יג ב.

[2] הסיפור מתורגם ממצרית ומופיע לראשונה ב"שלמות פגומה", על ספר איוב, מאת יאיר הופמן, ספריית האנציקלופדיה המקראית. עמ' 67, 68, 78, 79.

[3] כך נקרא האיכר במקור. ראו שם.

[4] תמורה כז א. אבל הרעיון הזה הוא בסיס להלכות רבות. למשל, גם מי שאינו מקפיד לאכול כשר יעדיף לעשות זאת במקום לאכול טרף אם אין צורך להתאמץ.

[5] לא פוליטיקאלי קורקט אבל כך כותב האבן עזרא.

[6] שמואל א, ח יג.