עח תולדות מדוע לא נשא יעקב אשה כנענית? או: חוק התוצאות הבלתי צפויות וההשגחה
עם מי היה יעקב אמור להתחתן?
כולנו יודעים את התשובה. עם רחל ולאה, בנות דודו לבן, הלא כן?
ובכן, מן הפרשה שלנו אנו למדים שזה מה שיצא בסוף, אבל זה רק בגלל שהאירועים השונים בפרשה הצטרפו זה לזה כדי להוליך לתוצאה הבלתי צפויה הזו.
מדוע בלתי צפויה? מפני שלא נראה שמישהו מבני משפחת יצחק תיכנן שיעקב ישא אשה מחרן, כפי שנהג אביו, שהביאו לו את אם יעקב, רבקה.
הבה ונסקור את האירועים בזה אחר זה. אני כותב בקיצור, כי כולנו מכירים את הסיפור הזה. נסו לחפש הוראה בנוסח אברהם, שלא לקחת אשה כנענית. האם זו מסורת משפחתית, צו משמים, או המלצה של רבקה הפיקחית למטרות אחרות לגמרי?
ליצחק שני בנים, עשו ויעקב. עשו חביב על אביו ויעקב על אמו, שתולה בו תקוות גדולות (בהתאם לנבואה ששמעה כשהיתה בהריון).
ואז יצחק מחליט לברך את עשו. ורבקה מתערבת, שולחת את יעקב להתחפש ולגנוב את הברכות.
עשו שומע וזועם. הוא מחליט להתנקם באחיו. אבל הוא דוחה זאת כיון שלא יעלה על הדעת לעשות זאת בעוד אביו יצחק חי.
עוד קודם לכן לקח לו עשו שתי נשים מקומיות, והן כמובן מביאות איתן עבודת פסלים הביתה.
זה נותן לרבקה רעיון נפלא כיצד להציל את יעקב מאחיו, וכיצד להפריד אותם לתקופה ארוכה, עד שתנוח חמתו של עשו.
(מא) וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:
(מב) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ:
(מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה:
(מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:
(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ …[1]
יעקב כמובן לא יצא לנכר בלי רשות אביו. רבקה פועלת כדי לארגן את זה.
(מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:
רבקה מזכירה ליצחק את החסרונות של הנשים המקומיות ומשאירה לו להסיק את המסקנה. ויצחק באמת מגיע אליה. לשלוח את יעקב לדוד לבן. יעקב בעצמו ילך, כי אין הם עשירים כדי לשלוח עבד למטרה הזו ובוודאי שאין להם גמלים לתת ליעקב…
(א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:
(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם … וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:
וכך נוחל יעקב את הברכה שהיתה חלקו המתוכנן מראש, מה שמראה שכל מעשה הגניבה היה מיותר לגמרי. אבל רגע, על ידי זה הגיע יעקב אל רחל ולאה…
(ג) וְאֵ-ל שַׁ-דַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:
(ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ[2]:
תוצאות בלתי צפויות הן אמצעי בידי ההשגחה העליונה. הנה כך כותב זאת הרמח"ל:
… המקרים הקורים לבני האדם יש בהם … אמצעיים … – מקרים שיקרו לו, כדי שעל ידם יגיע לו מקרה אחר … אפשר שיהיו לצורך עצמו של האדם שיקרו לו, ואפשר שיהיו לצורך זולתו, לשתבוא על ידי זה טובה או רעה לזולתו.
ואמנם, החכמה העליונה, כמו שתשער הענינים שראוי שיגיעו לאדם, תשער גם כן האמצעים שעל ידם יגיעו לו, עד שיימצא הכל נגזר בתכלית הדקדוק למה שהוא היותר טוב באמת[3].
[1] בראשית פרק כז
[2] פרק כח
[3] (דרך ה' חלק ב פרק ג)