על מה משה לא התפלל? | עצירה למחשבה על פרשת קורח תשפ״ג

המרד של קורח ועדתו העלה ערעורים על משה, אהרן ודרך ההנהגה שלהם.

מה היו הטענות שלהם, דווקא על סמך מה שלמדו ממנו?

מה ביקש משה בתפלתו, ועל מה בחר לא להתפלל?

ומדוע? 

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

פעמים רבות מדי נאלץ משה רבנו להתמודד עם כשלונות, חטאים, מרי ותיסכולים.

הפעם[1] הערעור היה מכוון במישרין נגדו ונגד אהרן אחיו, הכהן הגדול. המערערים היו קֹרַח בֶּן לֵוִי, שקיבל תפקיד במקדש אבל רצה יותר. ואיתו דָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי רְאוּבֵן ועוד חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה.

ואלו היו הטענות שלהם:

רַב לָכֶם – מספיק לנו איתכם!

כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְדֹוָד – כולנו שוים לפני א-לוהים

וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְדֹוָד? – כולנו קְהַל יְדֹוָד, אז מדוע אתם, כלומר משה ואהרן, תופסים פיקוד, משה כמנהיג ואהרן ככהן גדול?

והיה להם על מה להסתמך. הרי א-לוהים בעצמו מסר להם[2]:

אֲנִי יְדֹוָד הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים – בחרתי בכם.

וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי – והם מפרשים: אם נבחרנו, אז אנחנו קדושים!

****

משה מנסה לפייס – ואיפה הוא טעה

כעת משה סבור שקורח וחבריו רוצים את המשרה של הכהן הגדול.

לכן הוא מציע את מבחן המחתות. כל המתיימרים לכהונה יגיעו כדי להקריב קטורת.

הם אמורים להיזכר מה קרה לבני אהרן שהקריבו אש זרה. ולחזור בהם.

משה לא הבין את הנחת היסוד שלהם: אם כולם קדושים, אז כל אחד יכול להיות כהן גדול.

הוא לא העלה בדעתו שהם מאמינים שהאדם בוחר וא-לוהים מייד מסכים לזה.

ומשה מנסה לדבר עם קורח בצד, רחוק מאוהדיו. הוא מזכיר לו שגם הוא בין מקבלי ההטבות.

הם אמרו: רַב לָכֶם, ומשה עונה: הַמְעַט מִכֶּם.

אנו, שמכירים את הסיפור, יודעים שקורח לא יתרשם…

****

העימות עם דתן ואבירם

את דתן ואבירם משה מזמין באמצעות שליח, אולי בגלל השיחה הקשה שהיתה לו עם קורח. זו פסיכולוגיה טובה. אם הם יגיעו, זה אומר שהם מוכנים להתחיל להקשיב. זו התחלה. זו פְּתִיחוּת.

אבל הם מסרבים[3].

לֹא נַעֲלֶה – הם מודים בסמכותו, אבל מסרבים להגיע.

הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ – נכון, הוצאתם אותנו ממצרים וזו עֲלִיָּה.

מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ – והפסדנו ארץ נוחה לחקלאות. כנאמר[4]: אֲשֶׁר תִּזְרַע וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק.

לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר – ומה זה שווה אם נמות בדרך?

כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר – אם אנו מתים בדרך, למה שתישאר מנהיג עלינו?

אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם – מה עם כל ההבטחות שלך?

הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר – את מי אתה מנסה לרמות, להעלים את המציאות.

לֹא נַעֲלֶה! – ועכשו מובן למה.

****

מדוע שתק משה?

וַיֹּאמֶר אֶל יְדֹוָד – עם מי נשאר למשה לדבר?

עם א-לוהים.

והוא מבקש: אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם – בניסוי של המחתות, אל תקבל את מנחתם.

והוא מצטדק: לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי– לא ניצלתי את מעמדי כמנהיג, ולא ביקשתי משכורת.

וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם – לא פגעתי באף אחד.

אבל יש משהו שמשה לא מתייחס אליו. לְמָה?

אם מצאתם אז טוב ואם לא – הנה התשובה.

משה מתעלם מן הטענה שהוא הביא אותם למות במדבר. מדוע?

את הרעיון הבא ניתן להביע, בדרכם של חז"ל, על ידי משל.

משל לאב שכעס על בנו והעניש אותו. הבן כעס בחזרה ואמר לאב: ומה עם כל מה שהבטחת לי?

המחנך, שכבר ניסה בעבר לדבר לטובת הבן, עומד עכשו בצד, שותק, ורק מקווה בליבו:

אולי האב יבין מעצמו ויבטל את העונש…

הנמשל: גם משה חושב שבזה המורדים צודקים, שאם א-לוהים הוציאם ממצרים אז הוא צריך בכל זאת לאפשר להם להיכנס לארץ.

בעבר כבר ביקש וְסֹרַב. כעת שתיקתו מלמדת מה שהוא לא מעז לומר:

את הטענה הזו שלהם – הלוואי שא-לוהים יקבל…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] במדבר (קרח) טז, א-יא.

[2] ויקרא (שמיני) יא, מה

[3] במדבר (קרח) טז, יב-טו

[4] דברים (עקב) יא, י