עצירה למחשבה על חג סוכות תשפ״א: ענני כבוד

שלום וברכה

מצות סוכה היא זכר ליציאת מצרים, שהרי נאמר לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

זה נראה פשוט וברור, מה הן אותן סוכות – מבנים דומים לשלנו שאנו יוצאים אליהם במשך שבעת ה ימים האלו.

או שמא לא?

היכונו להפתעות.

חג שמח ושבת שלום

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

זה מפתיע, אבל במצוות רבות מופיע הטעם אשר לשמו ניתנו. למשל – במצות סוכה.

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים

לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם[1]

הישיבה בסוכה נועדה להעביר מסר: כאשר עם ישראל יצאו ממצרים הם התגוררו בסוכות שבנו לעצמם במדבר. וזה גם מזכיר לנו שאלוקים הוציא אותנו ממצרים – ושהוא האלוקים שלנו.

זה מסביר גם מדוע מצוות סוכה מתקיימת דווקא בסתו, בתקופה בה מזג האויר אינו הכי מתאים לכך. אנו יושבים בסוכה מחמת המצוה, ולא בגלל שכך היה מקובל בימות הקיץ הלוהטים. כך אנו לומדים את משמעותה של המצוה, גם אם לא נחשוב על כך במפורש.

אבל זו רק ההתחלה. הישארו עמנו.

*   *   *

מילה אחת, שלושה פירושים

מה יכול להיות יותר פשוט מן ההסבר הזה? ועדיין חכמינו הציעו שלושה פירושים לביטוי סֻּכּוֹת בפסוק בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ההסבר שהצענו לעיל הוא בשיטתו של רבי אליעזר. חכמים הציעו שמדובר בשם מקום, שאכן מוכר לנו באיזור קרוב מאד למצרים. אנו מגלים זאת בסיכום מסעי בני ישראל שכותב משה לאחר שנים רבות.

וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן

מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם

וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְדֹוָד בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְדֹוָד שְׁפָטִים

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת[2]

נבאר:

מייד לאחר מכת בכורות, יכלו בני ישראל סוף סוף להשתחרר. הם יצאו בְּיָד רָמָה, רואים את המצרים מושפלים ומבינים שאין ממש בעבודה זרה שנהגה במצרים. הם יוצאים מֵרַעְמְסֵס, כנראה המרכז היהודי הגדול ביותר בזמן השיעבוד. סֻכֹּת היא התחנה הראשונה שלהם בתור בני חורין.

מדוע חשוב היה להנציח את התחנה הזו במצוה לדורות?

כי זו היתה התחנה הראשונה שעליה אפשר לומר שבני ישראל זכו בה למנוחה, ועליה נאמר הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל .

לא קשה לדמיין את התחושות הסוערות שעברו עליהם, מציפיה לשיחרור לשיחרור באמת, ולכן מהפתעה ושמחה אל הכרת תודה. התחושות האלו הגיעו לשיא באותה תחנה ראשונה בדרך לארץ ישראל, ולכן סבורים חכמים שהתורה קבעה זכר לאותו הזמן את מצות הישיבה בסוכה בזמן הסתו.

כמובן, במקום ההוא ישבו בני ישראל באמצע חודש ניסן… אבל בתאריך זה יש לנו כבר את חג הפסח, אז עבור הזכרון של היום הראשון שאחרי השיחרור נקבע חג הסוכות.

זוהי שיטת חכמים. לפי שיטתם, צריך לזכור בישיבתנו בסוכה את היום הראשון שאחרי הגאולה, היום שבו השתחררנו מלהיות עבדים – מלהרגיש משועבדים.

*   *   *

הפירוש הבלתי מוכר

רבי עקיבא, הדרשן הגדול מכולם, מציע הסבר מפורסם מאד, שלכאורה אין לו זכר בכתובים.

אין סוכות אלא ענני כבוד[3]

ההבנה הפשוטה של מילים אלו מצטיירת כך: עם ישראל היה מוקף בעננים בהיותו במדבר. העננים האלו הגנו עליו מהשמש, ואפילו יכלו ליישר לפניהם את הדרכים…

האמנם זוהי כוונתו של רבי עקיבא?

לא ממש.

זה מפתיע, אבל צריך רק לשים לב למילים. ענני כבוד הם "עננים" בלשון רבים. והכוונה היא לאותם עמוד ענן ועמוד אש אשר ליוו את עם ישראל החל מצאתם ממצרים. הם הצילו את עם ישראל מרדיפתם של המצרים, והם המשיכו להנחות את בני ישראל במדבר עד בואם לעבר הירדן. עמוד הענן שימש גם כדי לסמן את ההתגלות במדבר, לפעמים למשה[4], לפעמים לכלל העם.

עמודי הענן והאש היו רק חלק מכלל הנסים במדבר, והם ממשיכים לסמל גם בדורות הבאים את זכר הנס.

הנה כך מזכיר זאת נחמיה, בשיבת עם ישראל והקמת בית המקדש השני:

וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר

אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ

וְאֶת עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם

וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ

וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם

וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם

וְאַרְבָּעִים שָׁנָה כִּלְכַּלְתָּם בַּמִּדְבָּר[5]

השפה קשה אבל המסר ברור. במשפט אחד כורך נחמיה את הנסים שליוו את עם ישראל ארבעים שנה: מזון ומים ועמוד ענן ואש של התגלות להנחותם בדרך.

לפי הפירוש הזה, כאשר רבי עקיבא מזכיר ענני כבוד זו לשון קצרה עבור עננים של כבוד האלוקים, כלומר עמודי ענן של התגלות והשגחה. וכמובן, המילה "עננים" בלשון רבים כיון שעמוד הענן חזר שוב ושוב.

*   *   *

הלשון הסמלית של חכמים

הפירוש הזה חוזר ומופיע אצל תלמידו, רבי שמעון בן יוחאי[6].

שבעה ענני כבוד היו עִם ישראל

יומם בעמוד ענן (שמות יג כא) הרי אחד.

ועננך עומד עליהם (במ' יד יד) הרי שנים.

ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם (שם) הרי שלש

ובהאריך הענן (במ' ט יט) הרי ארבע

ובהעלות הענן (שמ' מ לו) הרי חמש

ואם לא יעלה הענן (שם לז) הרי שש

כי ענן ה' על המשכן יומם (שם לח) הרי שבעה.

הדרשן פשוט סופר את מספר הפעמים שעמוד הענן מופיע בהקשרים שונים כדי להגיע לשבעה.

וכאן מתבקש לשאול: מדוע שבעה?

צריך רק להמשיך. המספר הזה מאפשר את המשך הדרשה. וכאן אנו מגיעים לדרשה ידועה מאד, אבל כפי שנראה, מבינים אותה כפשוטה כאשר היא סמלית.

ארבעה מארבע רוחות – צפון ודרום, מזרח ומערב

ואחד מלמעלה ואחד מלמטה

ואחד שמקדים לפניהם

מתקן להם את הדרכים, מגביה להם את השפל, ומשפיל להם את הגבוה, ועושה להם דרך סרט ומישור – משוה את הגבהים ומכין להם אוטוסטרדה

האם חזרנו אל התיאור המפורסם אודות העננים המבצעים את הבלתי אפשרי? האם עם ישראל דרכו על עננים בלכתם? מאד לא סביר. הרי הציטוטים המלוקטים מעידים שמדובר במופעים שונים של אותו ענן עצמו!

מהי אם כן כוונתו של הדרשן? הוא משלב שני רעיונות.

הראשון הוא פשוט לומר, בשפה סמלית המתאימה למי שזקוק לאגדות והפרזות כדי להתפעל, כי אלוקים לקח אותם במסלולים נוחים. הוא הנחה אותם בדרך הנוחה ביותר במדבר, ללא צורך לטפס בהר או לרדת בזהירות במדרון.

עבור הרעיון השני כבר דרוש פרק חדש…

*   *   *

הגאולה העתידה

המשך הדרשה מעיד על מטרתה הסופית: לחזק אצל השומעים – או הקוראים כמונו, לעתיד לבוא – את האמונה בגאולה העתידה.

הדרשן מתחיל עם שני פסוקים מן התנ"ך. הנביא ישעיהו מתאר כיצד בבוא הגאולה אז עם ישראל ימצא את דרכו סלולה ונוחה כדי לחזור לארצנו.

כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו (ישע' מ ד) – העמקים יתגבהו וההרים ירדו

והיתה מסלה לשאר עמו – והיה מסלול לנשארים מן העם

כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים (ישע' יא טז) – כפי שהיה ביציאת מצרים!

הרי זה בא כמלמד ונמצא למד – לומדים מהעתיד לעבר

מה לעתיד לבוא כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו – כך היה להן בעלייתן מארץ מצרים.

הדרשן, אולי רבי עקיבא בעצמו, מצרף את נבואתו של ישעיהו כדי להשוות בין הגאולה הראשונה לגאולה העתידית. בהליכתם במדבר, לפי פשוטם של כתובים, הנסים היו קרובים מאד למהלך הטבע, אך סיפקו לנו את כל מחסורנו והקלו על דרכנו, כך יהיה גם בעתיד לבוא.

והגאולה בוא תבוא ותביא את עם ישראל מן הגלות לארצנו.

מתבקש לשאול: האם הגאולה מתרחשת בימינו? אפשר רק לקוות. בדורות האחרונים ראינו שיבה מדהימה של עם ישראל לארצו. ראינו גם שהנבואות על שיבה על כנפי נשרים קיבלה משמעות מפתיעה: באויר, במטוסים!

וזה המסר העיקרי של הציפיה לגאולה. לא נדע איך זה יהיה בדיוק, אבל אנו מצפים שזה יקרה..

*   *   *

זכר לענני כבוד

תוכלו ליישם את מה שסקרנו כאן כאשר אתם בסוכה. יש מפרשים שראוי לזכור – להקדיש מחשבה – תוך השהות בסוכה, לגבי ענני הכבוד.

כפי שראינו כאן, אין הכוונה לדמיין לעצמנו את מחנה ישראל במדבר מוקף בשבעה עננים מכל הכיוונים האפשריים. הכוונה היא לזכור את הנסים המסופרים בתורה, וכפי שסיכם אותם נחמיה: החל מיציאתנו במצרים ועד לקבלתנו אספקה במדבר והנחיה לעבר הארץ הטובה שלנו.

ושוב יודגש: כל זאת – למרות שבאותה עת עם ישראל לפעמים חטאו – אבל מעולם לא איבדו את אהבת אלוקים ואת דאגתו לנו.

אלו הם ענני הכבוד שראוי לזכור בסוכה!

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] ויקרא פרשת אמור כג:מב – מג

[2] במדבר פרשת מסעי לג:ג – ה

[3] מכילתא דרבי ישמעאל בא, מסכתא דפסחא פרשה יד. ספרא אמור יב יז. הגרסה בבבלי סוכה יא ב מחליפה את שיטותיהם של רבי אליעזר ורבי עקיבא, אך ברור שהגרסה של המכילתא עדיפה.

[4] שמות בשלח יג:כא, במדבר בהעלותך יב:ה

[5] נחמיה ט:יט – כא

[6] מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות פרשת בשלח יג:כא