עצירה למחשבה על חג פורים תשפ״א: דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה: איך נכתבה המגילה

שאלה פשוטה ומסקרנת: מי כתב את סיפור המגילה?

המידע שיש לנו חלקי, אבל עדיין ניתן להציע שיחזור.

הצטרפו אלינו למסע אל כתיבת המגילה, מימי מרדכי ואסתר ועד לימי האמוראים של בבל.

הנה הסיפור של הסיפור.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

סיפור המגילה מתרחש בימי אחשורוש, מלך פרסי שקשה לזהות. והסיפור מוכר לנו היטב מילדותנו ואולי ההיכרות מקשה עלינו לקרוא אותו מחדש בעיון.

הפעם ננסה לשחזר לפי המידע שיש לנו: מי כתב את הסיפור לאחר שהתרחש?

בפרק האחרון של המגילה יש לנו תיעוד של השלבים בהתפתחות חג הפורים כפי שאנו מכירים אותו וכפי שהתבאר בעיון קודם שלנו. תחילה, העם נוהג בשנה הראשונה יום טוב ומשתה ושמחה. בהמשך, העם ממשיך לנהוג יום טוב וגם משלוחי מנות איש לרעהו. מרדכי מתערב ומבטל את החלק של יום טוב, כלומר איסור מלאכה, אבל מוסיף מתנות לעניים. ואז יש צורך בהתערבות כמה פעמים מטעם מרדכי ואפילו אסתר המלכה כדי לקבע את החגיגות עד שאפשר להבטיח כי וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם[1]

ורק בסוף הפרק הזה מופיעות שתי מילים שמספרות לנו על הפיכת הסיפור ממעשה המופץ בעל פה לטקסט כתוב.

וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר[2]

המשפט הזה מגלה לנו בקצרה את החלק הראשון בתולדות הפיכת סיפור מרתק של נס לחגיגה שנתית החביבה עלינו עד היום הזה ולמסורת בכתב, שאנו קוראים כל פורים, ואפילו פעמיים, בלילה וביום.

כמו לגבי המגילה עצמה, הרבה שאלות נשארות פתוחות. אבל עדיין ניתן לאסוף את מה שכן עולה מן הכתוב ולארגן את סיפורו של הסיפור, מימי המגילה ועד לתקופת התלמוד, ועד בכלל.

****

שיחזור וסיפור

יש לשער כי הדגם שעמד לנגד עיני מרדכי ואסתר וההולכים בעקבותיהם בשימור המסורת היה זה של יציאת מצרים.

יציאת מצרים מונצחת לנו במעשי המצווה שמשחזרים את הלילה ההוא. המצוה היא לשחזר את מה שקרה באותו ערב. על ידי עשית המצוות של היום וסיפור המאורע.

תחילה הסיפור היה ממש חופשי, כל אחד לפי יכולתו. אבל זו תופעה ידועה שמה שניתן לציבור מתחיל להתגבש ולהתארגן בצורה מסויימת ודווקאית. כך לנו, מאז ימי האמוראים, יש טקסט ראשוני שהולך ומתפתח עד להפיכתו להגדה של פסח. אבל בתורה עצמה אין ציווי לומר מילים מסויימות או טקסט מסויים, זאת בניגוד, למשל, לטקסט שאומרים עם הבאת הביכורים שהוא כן קבוע.

אם ניקח את הדגם הזה, ונשער שכך קרה בערך עם מגילת אסתר, ונצרף את הנתונים שכן יש לנו, מה נקבל?

אנו רשאים להניח כי בשנים הראשונות לאחר נס פורים, כאשר העם נוהג לציין את היום מעצמו, וגם כאשר מרדכי ואסתר הופכים זאת לכללי הלכה מאורגנים, העילה לחגיגות, כלומר הנס עצמו, נזכר בקצרה או באריכות, כי אנשים ראו זאת במו עיניהם, והם מספרים על הזכרון מהימים ההם. כמו שאנו, המבוגרים שהיו אז, יכולים להיזכר בנסים של מלחמת המפרץ הראשונה, כאשר ניצלנו מטילי סדאם חוסיין, או כפי שנספר בשנים הבאות על ההצלה מן הקורונה.

כנאמר לעיל ובהתאם לניתוח הנאמר במגילה (ובעיון הקודם שלנו) לפנינו כמה שלבים.

בשנה הראשונה – שמחה ומשתה ויום טוב.

בשנים הראשונות לפני תקנת מרדכי ואסתר – שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות

תקנת מרדכי ואסתר – שמחה ומשתה, בלי יום טוב, משלוח מנות ומתנות לאביונים. העם מקבל את ההוראות ומתחייב לעשות זאת גם להבא וגם בדורות הבאים.

בכל התקופה הזו, האם לא סופר הסיפור בזמן המשתה, כלומר סעודת פורים, כמו שלנו? סביר שכן. ויתכן שהתוכן מסוכם במשפט אחד שמופיע במגילה עצמה, משפט מאד מרוכז, שקשה להבין את תפקידו – אלא אם כן נניח שהוא מרכז את התמצית של הסיפור בתור הכוונה לקבלת היהודים את הפורים?

נקרא יחד[3].

(כ) וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים:

(כא) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:

(כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:

(כג) וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם:

(כד) כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם:

(כה) וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:

(כו) עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם

בפסוק כ אנו לומדים שמרדכי כותב אגרת עם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ואולם אין אנו יודעים אם הכוונה לסיפור הנס, כולו או רק סופו כלומר מעשה המלחמה בי"ג באדר והחגיגות אחר כך, או לסיפור המנהג של היהודים מעצמם ובלי הנס שמקודם. הרי לא היה צריך לכתוב מה שברור וידוע לכולם בזמן ההוא.

הספרים של מרדכי אינם ספרים במובן שלנו היום אלא אגרות עם ההוראות. אבל יתכן שיש שם יותר מזה.

בסגנון המגילה, שאינו תמיד מסודר לפי הסדר אלא דוחס הכל במשפט אחד ארוך, נאמר לנו כי

(כג) וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם:

ומה שהוא כותב, כך מתברר בשני הפסוקים הבאים, כולל לא רק את ההוראות אלא תמצית הנס.

(כד) כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם:

(כה) וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ

יש כאן גרעין של סיפור הנס. אין לדעת אם מרדכי התכוון שיאמרו בחגיגות לפחות את שני המשפטים האלו, או שהוא רק כלל אותו בקיצור, אולי למען הדורות הבאים, שידעו מה צריך כן לומר.

אולם בשלב כלשהו מתחילים לחשוב על העתיד הרחוק, על הדורות הבאים, שגם הם אמורים – כפי שקיבלו – לחגוג הלאה את פורים, כפי שאנו עושים. איך הם ידעו מה היה כאן? לכן צריך לכתוב את הסיפור.

וזה מה שעושה אסתר וכפי שנאמר בקטע המאוחר יותר שכבר צוטט לעיל.

 וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר[4]

מן הרגע שבו מרדכי כותב אגרות עם התמצית עד לרגע שבו אסתר מארגנת את הספר עם הסיפור, כנראה המגילה שלנו חולף זמן. מעט מדי ידוע לנו. מי כתב. האם היה זה מרדכי שחיבר את הטקסט, או אסתר? או מישהו בהוראתם? בדורות ההם כנראה המחברים לא חשבו שצריך להשאיר לנו תיעוד מי הם.

שאלה מעניינת היא אם אסתר ידעה קרוא וכתוב. בימים עברו, בתקופת התנ"ך, עם ישראל היה מיוחד בכך שהעניק לימוד לילדים, כולל ידיעת קרוא וכתוב. אולם האם הלימוד הזה הוענק גם לנשים? ואולי גם אם לא, האם אסתר, החרוצה והמבריקה, בבית אדם מיוחד כמרדכי, כן למדה לקרוא ולכתוב? עברית? פרסית? אנו יודעים שמרדכי שולח להראות לה את צו המלך, כלומר שכנראה יכלה לקרוא אותו ולהבין אם כי יתכן שביקשה ממישהו שיתרגם ויסביר לה.

אם אסתר לא ידעה לקרוא ולכתוב, וזה לא חסרון בימים ההם, אזי אפשר להבין מדוע דבריה נקראים וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר, זאת מפני שהם על פה. ולכן וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר, על פי הוראתה. זאת בניגוד למרדכי שהוא עצמו יודע לכתוב וכותב בעצמו, כפי שנאמר וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי

****

הדורות הבאים: אל המשנה והתלמוד

נסכם: ראינו שמרדכי כותב הלכות ואת תמצית הנס. אסתר אומרת לכתוב את הסיפור כפי שהוא כנראה בידנו. יתכן שהיא אפילו מכתיבה את הטקסט. ולא לחינם מנו אותה חכמינו בין הנביאות ובעלות רוח הקודש.

סיפור המגילה הופך להיות חובה, למרות שזה לא נאמר בתקנות מרדכי. זמן הקריאה היה יותר גמיש ורק פעם ביום, כפי שמתועד לנו במשניות של מסכת מגילה. הקריאה היתה חשובה מאד עד כדי כך שקבעו את ימי השוק שבהם הכפריים מגיעים לעיר כדי שבימים אלו הם יוכלו לשמוע את הקריאה מפי מי שיש לו מגילה ויודע לקרוא. זאת למרות שהקריאה היא לפני יום י"ד אדר, מפני שאחרת לא ישמעו את הקריאה כלל.

חובת קריאה זו וכלליה מיוחסת בדברי רבותינו לאנשי כנסת הגדולה, כלומר אלו שנמצאים בתקופת המעבר בראשית ימי בית שני ואחראים למסירת התורה ועיצוב ההלכות שלה.

בימי התלמוד הבבלי, רבא מחדש שצריך לקרוא את המגילה פעמיים ביום.

ובשלב מוקדם כלשהו, אולי בין תלמידי רבי יוחנן, המגילה נחשבת כמי שנכתבה כמו "אמיתה של תורה" וחלים עליה כללי הכתיבה של התורה עצמה, וניתן להתייחס אליה כאל טקסט נבואי, תורני, שאפשר לדייק ממנו דיוקים כי נכתב ברוח הקודש. זו קביעה מעניינת, מפני שלפי הנאמר במגילה עצמה אין מרדכי ואסתר סבורים שהטקסט שהם אחראים ליצירתו הוא ברוח הקודש. אבל הדורות הבאים סברו שכן. והנושא הזה, איך מזהים טקסט שנכתב ברוח הקודש או בנבואה ומה זה אומר לגביו ולגבי סמכותו ולימוד הלכות ממנו, הוא נושא כה חשוב עד שנאלץ להשאיר אותו לפעם אחרת.

נסכם שוב, בפעם האחרונה:

עם ישראל מתחילים לציין את סיפור הנס של פורים במעשים, ומרדכי קובע אותם כחיוב של משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, כמו היום. מרדכי גם משער שהנס יסופר ולו בקצרה וכולל באגרותיו את תמצית הנס בקיצור.

אסתר מצווה לכתוב את הסיפור וזה כנראה הטקסט של המגילה שלנו.

קריאת הטקסט המסויים הזה, שנקרא כעת "מגילת אסתר" – גם בגלל שהיא הגיבורה הראשית (נושא לפעם אחרת!) וגם בגלל שהיא זו שמחייבת לשמור את ההלכות וגם אחראים ליצירת הטקסט – היא חובה, שמיוחסת לאנשי כנסת הגדולה. רק בימי האמוראים מתחילים לחייב את הקריאה פעמיים, גם בלילה וגם ביום.

ובימי רבי יוחנן מבינים האמוראים כי המגילה נכתבה ברוח הקודש, וניתן ללמוד מדיוקי הלשון שלה הלכות.

המשך יבוא, כי חשוב לדון בנושאים אלו.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] אסתר ט:כח

[2] אסתר ט:לב

[3] אסתר ט:כ – כו

[4] אסתר ט:לב