עצירה למחשבה על חג פורים תשפ״ב: איך נולדה קריאת המגילה?

כולם מכירים את המצוות של יום הפורים. אבל אחת מהן לא נזכרת כלל במגילת אסתר. איזוהי?

רמז: זו מצוה שמקיימים פעמיים…

כן, זו קריאת המגילה.

איך התווספו המגילה וקריאתה למצוות של פורים?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

זכרון וסיפור

עם ישראל נולד ביציאת מצרים, מתוך השיעבוד. איך הופכים את זכרונות העבר הרחוק לכוח מניע שיאחד את העם סביב האמונה והמצוות במשך כל הדורות שיבואו?

והנה התשובה של התורה: חינוך דרך שיחזור וסיפור. בכל הזדמנות שיש.

שיחזור: חג הפסח הוא זכר ליציאת מצרים והוא נחגג דרך שיחזור של מה שהיה אז. קרבן פסח, אכילת מצה, וגם איסור חמץ.

וסיפור: סיפור יציאת מצרים.

סיפור יציאת מצרים הוא מצוה – אבל לא רק בליל הפסח. מצוות רבות נועדו להעניק הזדמנות – טריגר בלשון המודרנית – לסיפור, וגם לעורר את מי שלא היה שם, הדור הצעיר, לבוא ולשאול.

מצוות פדיון בכורות[1], באדם ובבהמה, נועדה, בין השאר, לתת הזדמנות לספר את הסיפור:

וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת

וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְדֹוָד מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְדֹוָד כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה

עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַידֹוָד כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה

אם הבן ישאל אז התשובה מביאה את התמצית של הגאולה, הריגת הבכורות באדם ובבהמה, ושתי המצוות המקבילות: קרבן בכור ופדיון בכורות. והכל כדי שהילדים ישאלו וישמעו את התשובה.

נשים לב: התשובה קצרה. 36 מילים שמתחלקות לקבוצות. סיפור הגאולה בְּחֹזֶק יָד עד מִבֵּית עֲבָדִים הוא תימצות מופלא בקיצורו, בן שבע מילים. הפירוט שמקשר את מכת בכורות שהיא ההצדקה לשתי המצוות כולל עוד 16 מילים. וההוראה הנובעת מכאן, על קרבן בכורות בהמה ופדיון בכור אדם כוללת עוד 13. לא יותר מדי גם עבור בן – או חסר סבלנות.

יש כמובן מצוה לספר ביציאת מצרים בליל חג הפסח, עם השיחזור של החוויות דאז דרך אכילת קרבן פסח ומצות, אבל אין נוסח מסויים מה לספר ואיך לספר. במשך הדורות המצווה קיבלה נוסח קבוע פחות או יותר, וזו ההגדה אשר בידנו, ויש מאריכים בה כל הלילה, וזו מצוה נוספת, להודות לה' על חסדיו. אבל המצוה מתקיימת אפילו בשלוש מילים, או שלוש מילים עם פירוט קצר[2]:

רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן:

פסח, מצה ומרור.

פסח – על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים; מצה – על שום שנגאלו אבותינו במצרים; מרור – על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים.

כן מצאנו טקסט מחייב של זכר יציאת מצרים במצוה אחרת, פעם בשנה, מצות ביכורים[3]. לאחר שהביכורים – הפירות הראשונים והיפים – נקצרים ומובאים אל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, יש לנו מצות קריאה. 92 מילים שבהן כל מי שמביא את הפירות מודיע שהוא בא להודות על ירושת הארץ, מספר את ההיסטוריה בקיצור, מן השיעבוד הנורא ועד להצלה המופלאה, ועד לביאה אל הארץ, וקבלת הנחלה, והשפע שעליו הוא בא להודות. סוף טוב הכל טוב.

וזה נעשה פעם בשנה.

שורה אחרונה: כאשר מבקשים לשמר מעשה הנס ולהפוך זאת לאירוע חינוכי עבור העם ולדורות, אז מספרים את הסיפור ודרכו משחזרים את החוויה. וזה צריך להיות קצר.

ומה קרה לאחר נס פורים?

****

האגרת: הנס בשני משפטים

פרק ט במגילה מסכם לנו בשבעה פסוקים את השלבים בהתפתחות חג הפורים. הנה הפסוקים[4] עם הסבר קצר:

וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים – מרדכי מעצב את מצוות פורים ושולח אותן בסְפָרִים כלומר באגרת אל כל היהודים בכל האימפריה הפרסית.

לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה – לקבל על עצמם לדורות את שני ימי הפורים.

לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים – כל מצוות פורים במשפט אחד!

וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם – והדברים מתקבלים כפי שכתב מרדכי.

והנה ההמשך, שלא בדיוק נדבק למה שנאמר קודם. הלא קראנו הרגע את כל המגילה, אז למה לחזור שוב?

כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם

וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ

שני הפסוקים האלו הם כנראה ציטוט מן האגרת, ממה שכָּתַב מָרְדֳּכַי. היום היינו מקיפים אותם בגרשים כדי לציין שזה ציטוט, אבל אז לא המציאו את הפטנט הזה עדיין.

קשה לדעת אם מרדכי תיקן שחלק ממצוות הפורים יהיה לומר את הטקסט המסויים הזה. מן הלשון נראה שלא. אבל סביר שאמירת המילים האלו הפכה להיות חלק מקיום מצוות הפורים וסביר שהדברים נאמרו בזמן הסעודה והמשתה. ואפשר גם שהרחיבו אותם, כל אחד ואחד לפי רצונו ויכולתו, כפי שעשו בסדר פסח לפני שנוסחה ההגדה.

****

המגילה: לספר את הסיפור

לפי הפסוקים ולפי ביאורנו, מרדכי כתב רק שני פסוקים כדי לספר את עיקר הסיפור, וכלל אותם באגרת שלו שתקבע את דיני חג הפורים החדש. מתי ואיך התווספה המגילה אשר לפנינו?

התשובה היא: איננו יודעים.

המגילה מספרת את הנס אבל לא מי כתב אותה ומתי. זה לא אמור להפתיע אותנו. בימים ההם לא נכתבו שמות המחברים. עם כל החשיבות שכל אדם ייחס להישרדות שמו, נראה שאיש לא היה מעז לחתום את שמו על ספר שנועד להביא דברי א-לוהים, נבואה או אפילו היסטוריה ניסית כמו זו של מגילת אסתר. לכן אין לנו את שם המחברים.

אמנם לכותב/ת/ים יש גישה למתרחש בארמון, גם לשיחות ולמעשים בחדרי חדרים, וגם לארכיון המלך. מכאן שיערו חכמינו כי המגילה נכתבה בידי מרדכי ואסתר (אסתר ידעה לקרוא! – אסתר ד, ח) ויתכן שכוונתם שהיא נכתבה בהוראתם ובשליחותם.

רבי יוחנן סבור כי אסתר ומרדכי כתבו את המגילה כדי לחזק את פורים[5].

האמוראים אף מציעים שיחזור של ויכוח על פורים, בין מרדכי ואסתר לבין חכמים[6]. אין אנו יודעים אם זו מסורת או השערה שכך היה ראוי להיות. התנאים, רבי אליעזר ורבי עקיבא ותלמידיהם סבורים כי מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה. ועדיין, כתיבת הסיפור לחוד ומצוה לקראו לחוד. אז אימתי התווספה קריאת המגילה למצוות פורים? סביר שכמו חג הפורים עצמו זה התחיל כמנהג עממי ורק בימי התנאים זו נקבעה כהלכה, ואכן אז נחלקו בה תלמידי רבי עקיבא מהיכן יש להתחיל את הקריאה, מן ההתחלה או מן הנס. ואפשר שהצורך לקצר זה מפאת אורכה הרב של המגילה – בניגוד למצוות אחרות של סיפור של נס, וכפי שראינו לעיל…

והמצוה מתפתחת. בימי האמוראים, מחדש רבי יהושע בן לוי שצריך לקרוא את המגילה פעמיים, בלילה וביום הפורים – תוספת מפתיעה שלא מוכרת קודם לכן. שהרי טווח הקריאה נתון במחלוקת בימי התנאים, וגם מאוחר יותר מתקשים ראשוני האמוראים בדברי רבי יהושע בן לוי ואף סבורים תחילה שכוונתו שיש מצוה ללמוד את הדינים לפני שקוראים את המגילה ולא שיש מצוה לקרוא ולחזור ולשנות למחרת[7].

למעשה, אנו קוראים את כל המגילה, פעמיים. וזו אחת המצוות החביבות, חביבה כל כך עד שנקבע בה ששניים או יותר יכולים לקרוא יחד את המגילה ומוציאים את השומעים ידי חובתם, למרות שבדרך כלל העקרון הוא שאי אפשר לשמוע ברור שני קולות גם יחד.

וכרגיל בתורה שבעל פה, אנו מכירים קודם כל – ולפעמים רק – את ההלכה המוגמרת של ימינו. ואולם הלמדן המעמיק יוכל לזהות את השלבים שהובילו אל התוצר הסופי, כפי שניסינו לעשות כאן.

אבל בעיקר למדנו כיצד מחנכים: חויה, שיחזור, סיפור מרתק – וקצר ככל האפשר!

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות (בא) יג, יד – טז

[2] משנה פסחים י ה

[3] דברים (כי תבוא) כו, ג – י

[4] אסתר ט, כ – כו

[5] שיטת רבי יוחנן, מגילה יט א, על פי אסתר ט כט.

[6] בבלי מגילה ז א, ירושלמי מגילה א ה, מגילה יט א.

[7] בבלי מגילה ד א, ירושלמי מגילה ב ד