עצירה למחשבה על יום הכיפורים תשפ״ג: כפרה בלי תשובה, היתכן?

כדי לזכות לכפרה ולחתימה טובה צריך להתחרט ולעשות תשובה, נכון?

ובכן, כמעט.

כדי להתחיל את התהליך של תשובה לא צריך להאמין או להתחייב. רק לדעת שיש כזה דבר.

זוהי שיטתם של התנא רבי יהודה הנשיא והמאירי.

וזה גם מתאים מאד לדורנו…

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

יום כיפור הוא היום הגדול ביותר של השנה. מסיבה פשוטה: א-לוהים סולח לכל מי שבא ומבקש ממנו.

זה יום ששווה לחכות לו שנה שלמה.

רק לדמיין את זה: להוריד את כל העבירות מעל הגב, מהלב, את כל המשא הכבד שאנו סוחבים ולא יודעים מה לעשות איתו. ובכן, התחלה חדשה.

וזה לא רק אנחנו, אלא גם הצדיקים והרבנים הגדולים. כך אומר, למשל, רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל …. כיום הכפורים… משום דאית ביה (שיש בו) סליחה ומחילה[1].

יש כמובן תנאים וכללים ואפילו דקויות, אבל זה העקרון.

ועדיין שאלו חכמינו: מה הם תנאי המינימום כדי לזכות לכפרה, לסליחה ומחילה?

ובכן, הרגע אמרנו: לרצות בכפרה.

ובכן, יש אפשרות מרתקת הרבה יותר.

אפשר לזכות להתחלה חדשה גם בלי לבקש את זה. גם בלי לבקש סליחה.

תכירו: שיטתו של רבי יהודה הנשיא.

****

הפתעה משמחת

שיטתו של רבי יהודה הנשיא אינה מופיעה במשניות שערך, ולמעשה היא שיחזור של שיטתו שנעשה בידי האמוראים[2]. אבל זה עדיין שם.

בתלמוד הבבלי פירשו:

אפילו תימא רבי – כך אפשר לפרש את רבי יהודה הנשיא

תשובה בעיא יום הכפורים – מי שעשה תשובה צריך את יום הכיפורים לכפרה.

יום הכפורים לא בעיא תשובה – אבל יום הכיפורים אינו זקוק לתשובה!

וכן אמרו בירושלמי (לפי גרסה אחת), ושם הסברה הזו מופיעה בסיום שרשרת אמוראים על שמו של ר' יוחנן:

יום הכיפורים מכפר בלא תשובה!

וכאן מתבקש לשאול: איך זה יכול לפעול?

וכן שואל שם רבי חנניה בנו של רבי הלל, ונתרגם לעברית: יאמר אדם למלך: אתה לא מלך?!

ואלו שתי שאלות שונות… המשיכו לקרוא.

****

התחלה טובה

ההסבר פשוט אבל עמוק. ורבנו המאירי[3] מביא אותו (בהקשר קרוב) במשפט אחד בלבד:

ביאור: אף על פי שלא התעורר תכלית הערה עד שיבא ממנה לידי תשובה גמורה

תשובה היא תהליך. תהליך שמתחיל פעמים רבות בחרטה שמובילה לקבלה לעתיד שמובילה, אם רוצים להצליח, לשינוי דרך, כי על מנת לתקן צריך אדם להשתנות, לנטוש את מה שמכשיל אותו, לעסוק במה שבונה אותו. זה תהליך שמחייב מחשבה, הבנה, לימוד. זה תהליך מורכב אבל משתלם. מי מאיתנו אינו רוצה להיות טוב יותר מכפי שהיה עד היום, להפסיק להיכשל בכשלונות שלו, להוסיף מעשים טובים והשגים?

אבל כיון שתשובה היא תהליך, מספיק לעלות על התחלת הדרך כדי לזכות לסליחה וכפרה.

ומה שרבי יהודה הנשיא התנא, ר' יוחנן האמורא והמאירי מן המפרשים הראשונים אומרים הוא שההתחלה יכולה להיות צנועה מאד.

לא בהחלטה, לא ברצון.

רק בְּמוּדָעוֹת.

דמיינו לעצמכם את יום הכיפורים של ימי המקדש, את עם ישראל מצטופף במקדש ומחכה לסדרת המעשים של הכהן הגדול, שרק הוא רשאי לבצעם, כולל כניסה לקודש הקודשים. כולם צמאים לרגע הזה של כפרה. כאשר נשלח התיש להיזרק מעל צוק במדבר, מה שנקרא "שעיר לעזאזל", היו כאלו שהלכו אחריו וזירזו את המשלח: נו, נו. הם השתוקקו לחוש את סילוק המשא של החטאים מעליהם.

ואם היה אדם אחד שלא טרח להגיע למקדש, שלא הקדיש מחשבה לנושא של שינוי אישיות והתחלה חדשה, עדיין, אותו אדם היה מודע לתאריך, למה שקורה במקדש, למה שכל בני עמו מתאמצים כל כך לעשות ולהשיג.

הידיעה הזו, סבור רבי יהודה הנשיא, עושה תזוזה בלב. געגוע להיות כמו כולם, לזכות לכפרה ולסליחה. להיות מסוגל להתחיל טוב יותר מקודם.

זה מספיק. השאר יבוא אחר כך. איך שיבוא.

ומה עם השאלה של רבי חנניה? האם מי שאינו מבקש את הכפרה אינו, מניה וביה, מזלזל במתנת המלך, בעצם המלכות שלו, בעצם החובה שלנו כלפי א-לוהים, בַּבְּרִית?

ובכן, מצד אחד כן. אבל לא לגמרי.

נדלג אל הדור שלנו. כמה יהודים יש שהיו רוצים להאמין, אבל הם לא מצליחים, לא משתכנעים, לא לגמרי. לא מבינים למה התורה הזו, איך היא מועילה לנו, מחנכת אותנו.

איך אפשר להגיע אליהם? איך אפשר להכיר להם את התורה? את א-לוהים?

זה מתחיל בתובנה אחת. בידיעה אחת, היסטורית וסוציולוגית, לא דתית ולא מטפיזית.

בוא ושמע. תראה מה כולם עושים. תנסה להבין למה.

יש לנו יום כיפור, יש לנו הזדמנות. תן סיכוי. הקשב. אולי תלמד משהו חדש שישנה את חייך לטובה.

וזה מספיק כדי לזכות לסליחה וכפרה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] תענית ל ב

[2] יומא פה ב; ירושלמי שבועות א, ו; יומא

[3] חיבור התשובה למאירי – משיב נפש מאמר ב פרק יג