עצירה למחשבה על יום השואה תשפ"ב: רבי עקיבא ורבי ישמעאל מול אימי השואה‎‎

השואה היתה לפני כשמונים שנה. היום היא ענין לסיפורים, כי רק מעטים מכירים מישהו ששרד אותה, שמכיר את הסיפור, שמספר אותו. עבור רובנו, זה כמו כל סיפור היסטורי. מרגש כשחושבים עליו, אבל לא מעבר לזה.

לכן כל כך חשוב לספר את הסיפורים, ללמוד ממה שהיה.

וכאן יש בעיה כואבת. איך אפשר לחיות עם השואה? איך שורדים עם האימה? איך יכול להתקיים עולם שיש בו שואה, שהיתה בו שואה, שעלולה לחזור שואה?

חכמינו התמודדו בדיוק עם השאלה הזו, כי גם להם היתה שואה משלהם.

הרומאים כבשו את הארץ, לפני כאלפיים שנה, קטלו מאות אלפי יהודים, גברים לוחמים אבל גם נשים וטף, התעללו בהם – וגם הרסו את המקדש.

בלי מקדש, איך נעבוד את אלוקים? ובלי מצוות, איזו תקוה יש לנו?

חכמינו מצאו את התשובה בדברי הנביאים, ולעתים דווקא נבואות זעם ואיום סיפקו להם את הנראטיב שיאפשר להם להחזיק מעמד ולקוות לעתיד טוב יותר.

חזק חזק ונתחזק

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

חיזוק לשואה, חיזוק מתוך השואה

התנא רבי יהושע מגיע לרומא ושומע על ילד למכירה. תינוק (לא פעוט אלא ילד לפני גיל בר מצוה) ירושלמי, יפה עינים וטוב רואי – – שנעים להסתכל עליו – ועומד לקלון[1]. לניצול מיני.

עם כניסתו לכלא, רבי יהושע מבקש לבדוק את הילד. איך? הוא אומר פסוק מאד רלוונטי.

נפסיק לרגע עם הסיפור כדי להכיר את הנבואה.

הנביא ישעיהו מזהיר, כבר בימי בית ראשון[2] :

מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים – מי הפקיר אותנו שיתעללו בנו?

הֲלוֹא יְדֹוָד – א-לוהים עושה זאת –  זה לא סתם. א-לוהים שילח אותם בנו. ולמה?

 זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ (לא רצו) בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ – בגלל החטאים שלנו ובגלל שלא רצינו בכלל להקשיב לתוכחות ולחזור בתשובה!

וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב – עונשים כבדים, כמו בשואה.

וְלֹא יָדָע – ואף אחד לא חושב על זה!

וַתִּבְעַר בּוֹ – זה קורה מסביב

וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב – ולא מסתכלים על זה!

בטווח שמיעה מן הילד הסובל והכלוא, מזכיר רבי יהושע את החלק הראשון של הפסוק:

מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב – וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים?

והילד מייד, אבל מייד, ממשיך ועונה. בלי לדעת מי זה בחוץ ולמה. הוא אומר מה שהוא מאמין:

 הֲלוֹא יְדֹוָד זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו

הידע של אותו ילד בתורה חיזק אותו בתנאים האיומים של הכלא. א-לוהים מנהל את העולם, אומר ישמעאל הקטן לעצמו.

וכאשר הרב שומע אותו, הוא מבין שזה ילד מיוחד, שיתאמץ עבורו בכל מחיר. בכל מחיר!

איך שרד ישמעאל, בהמתנה לגורל רע ממוות? עם אמונתו. אין סתם. ועונש זו הזמנה להתחזקות.

והנה – גם במקום האפל ביותר יש השגחה פרטית, יש נסים פרטיים. ישמעאל ניצל, חזר לארץ, למד תורה, והפך לתנא רבי ישמעאל – שכולנו לומדים את תורתו.

****

הנחמה של רבי עקיבא

הסיפור השני[3] שהוא מפורסם אפילו יותר מן הקודם.

רבי עקיבא וחכמים עולים לירושלים. מגיעים להר הצופים, שנקרא כך מפני שממנו נראה המקדש.

המקדש כבר לא קיים. הם ראו את המקום בחורבנו.

והנה שועל, יוצא מקודש הקודשים: שם הכהן הגדול נכנס פעם בשנה לכפר על עם ישראל. וכעת?

הם בוכים. ורבי עקיבא… מה עושה רבי עקיבא?

זוכרים את הסיפור? או רוצים לנחש?

הוא צוחק. הוא שמח. האם רבי עקיבא  השתגע מרוב צער? הם שואלים והוא מסביר:

רבי עקיבא מציע דרשה ארוכה, אז לא נחזור עליה. הוא אומר, בניסוח שלנו:

יש נבואות זעם ויש נבואות נחמה. נבואות הזעם התקיימו. אז זו ההוכחה! החורבן לא קרה סתם!

א-לוהים מחשב את הכל וצופה מראש.

חכמים שומעים ועונים:

עקיבא ניחמתנו

עקיבא ניחמתנו!

פעמיים הם חוזרים על זה. ופעמיים צריך לחזור על זה. כי כגודל הכאב כך גודל החיזוק הדרוש.

****

לחיות עם אמונה

האם יש מקום לאמונה אחרי השואה? האם יש מקום לאמונה בעולם שמסביר כמעט הכל לפי המדע והמדע בלבד?

איננו באים לזלזל באימי השואה. אנו כן סבורים שיש כאן מסר רלוונטי. השואה חכתה לנו בכתובים. היה צריך להקשיב.

כי מה היתה התשובה של רבי עקיבא? ראשית, הוא הזכיר לחכמים שאנו מפרשים את חיינו לפי התנ"ך, לפי המסורת. אם יש מצוקה של כל העם, צריך לחפש במקורות את ההסבר.

ויש נראטיב מוכן שקיים עוד מימי בית ראשון (ומופיע גם בתורה עצמה): הקב"ה רוצה שנתעורר. אם לא, הוא שולח תזכורות, ואז – גם עונש. אפילו עונש כבד, שפוגע בעם שלם.

אבל אחרי העונש – תבוא הגאולה.

וזה היה נכון אז וגם עכשו.

ומצבנו טוב מאשר בזמנו של רבי עקיבא!

נכון, היתה שואה, אבל חלקנו זכינו להינצל. והנה אנחנו כאן בארץ ישראל.

אבל – לא גמרנו את העבודה.

על מה יש לנו לעבוד? באופן פרטי: להימנע מגזל, להימנע מעריות, להימנע מעבודה זרה – העבירות שעליהן חרב בית ראשון. ולהתחזק בתורה, במצוות ובאהבה לכל ישראל, ולדון לכף זכות, כי המקדש השני חרב בשל שנאת חינם.

ואנו קוראים את הנראטיב של רבי עקיבא, מתנחמים – ומשתדלים להתחזק.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] תוספתא מסכת הוריות (צוקרמאנדל) פרק ב הלכה ה – ו

[2] ישעיהו מב, כד – כה

[3] מכות כד ב