עצירה למחשבה על מסכת נדרים סבב י״ד: איך עונים ואיך לא עונים על שאלה בהלכה

 אפשר להתיר נדרים, אבל קודם צריך לדעת בדיוק מה היה שם. מעשה קצרצר בירושלמי (נדרים פרק ה הלכה ד) ממחיש לנו כמה צריך להיזהר לא לקבל שאלה תמימה כפשוטה, אלא לחקור ולדרוש.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

לכאורה, לא כל כך קשה למצוא תשובה לשאלה בהלכה. כלומר, אם השאלה והתשובה כבר מופיעות במסורת, כלומר במאגר הידע.

וגם אם השאלה עצמה אינה מופיעה בדיוק כך, די לנו אם יש כלל שקובע מה עונים על מצב הענינים שמתואר בשאלה.

אולם זה לא כל כך פשוט. כדי לענות צריך גם לדעת בדייקנות את פרטי המקרה. זה קריטי: בהשתנות הפרטים – משתנה הדין, או אפילו מתהפך.

וזה מטיל חובה על הרב המשיב, לא רק לדעת מה ההלכה עבור מקרה כזה, אלא גם לחקור ולדרוש אחרי הפרטים, ולא להסתפק בשאלה כפי שהיא מוצגת לפניו.

יש כאן עקרון מנחה, סעיף במדריך הבלתי כתוב עבור רבנים ומשיבי הלכה.

לפעמים הרב צריך להיות חשדן, לתשאל ולבדוק שהשואל אינו מעלים פרט, מידע שחשיפתו תשנה את הדין, ותביא לתוצאה שונה לגמרי ממה שרצה השואל להשיג.

זה בולט במיוחד בהתרת נדרים. וזה מתחיל עם מחלוקת בירושלמי[1].

אית תניי תני: צריך לפרוט את הנדר.

אית תניי תני: אינו צריך לפרוט את הנדר.

האם אדם יכול לבוא לרב ולומר לו: נדרתי מה שנדרתי וכעת אני מצטער על זה (חרטה) וגם לא ידעתי שסופי להתחרט (פתח) ואז – מתירים לו?

או שמא קודם כל יש לרדת לפרטים? וגם אז: עד כמה יש לברר כל דבר?

הסיפור שלנו מופיע שם מייד בהמשך.

חד בר נש נדר דלא מרווחא – אחד נדר לא להרוויח.

ביאור קצר: זו לכאורה משנה מפורשת[2]. מי שנדר "שאיני נהנה לישראל" לא יוכל לעסוק במסחר אלא אם כן ימכור בזול ויקנה ביוקר. כמובן, ככה אי אפשר להתפרנס.

אתא לגבי רבי יודן בר שלום – האמורא הזה נזכר 14 פעמים בירושלמי ועוד כמה פעמים במדרש. הוא הצטיין בלמדנותו (בירושלמי עירובין ז ו הוא מתרץ קושי דרך מחלוקת תנאים; בתרומות ז א הוא מבצע דיוק מעמיק כדי להוכיח צד במחלוקת בתשלומי תרומה) והוא גם דרשן באגדה.

אמר ליה: ממאי אישתבעת

אמר ליה: דלא מרווחא.

הרב שואל מה היה הנדר והפונה עונה בשתי מילים. שלא ירוויח. כעת, כפי שהתבאר במשנה, קשה או בלתי אפשרי לקיים נדר כזה ולכן רב יודן אמור להמשיך בהיתר לפי הכללים.

אבל… רב יודן בר שלום לא מסתפק בתשובה הזו.

אמר ליה רבי יודן: וכן בר נש עביד? – איך עושים כזה דבר?

רב יודן יודע שיש אנשים שנודרים נדרי שטות שלא יוכלו לעמוד בהם אלא בקשיים מרובים. אבל אולי הוא אדם עשיר ומרשה לעצמו שטויות, או שהוא מקוה שאחרים ירחמו עליו ויעזרו לו? ואולי כבר כעת רב יודן חושד שהאיש מסתיר משהו, כפי שהיה באמת?

מכאן נמשיך לפי הגרסה המובאת ברא"ש (נדרים ט א). האיש מגלה את הסוד.

אמר ליה: קוביוסטוס אנא.

ביאור קצר: קוביוסטוס הוא מהמר, כגון המשחק בקוביה, וזה אסור, ומי שלוקח מחברו דמי הימורים עובר על גזל, מן התורה או מדבריהם[3].

אהה! עכשו מתבררת האמת. האיש לא אסר את עצמו ברווחים באופן כללי. ממש לא. הוא רק אסר את עצמו בהימורים שבהם אפשר להרוויח.

יש לשער שהוא רצה לעשות תשובה ולכן אסר את עצמו וכעת הוא רוצה לחזור להרגלו. אבל בכל מקרה, כיון שמבקש להתיר נדר חינוכי, אין להתיר לו.

רב יודן מסיים ואומר:

ברוך שבחר בתורה ובחכמים שאמרו: צריך לפרוט את הנדר!

מעשה קצרצר, בן כארבעים מילים, ממחיש לנו עקרון גדול ולא רק בדיני נדרים. אין לענות לשאלה בהלכה בלי לדעת באופן מספיק את הפרטים.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] נדרים פרק ה הלכה ד.

[2] נדרים ג יא.

[3] משנה סנהדרין ג ג, יומא עד ב, סנהדרין כד ב.