עצירה למחשבה על פרקי אבות: אדון החטים והמשנה – רב יוסף וארגז הכלים שלו

איך לומדים תורה? מתחילים במקרא וממשיכים במשנה, וזו טעות, אומר המהר"ל, לשנות מהסדר, להתקדם לגמרא לפי שמכירים את המשנה, הבסיס לכל התורה שבעל פה.

וכיצד לומדים משנה? ומה אפשר להפיק מתוכה הרבה מעבר להבנה של פשט פשוט? נלמד מן המומחה הגדול מכולם: רב יוסף, האמורא הבבלי, ה"סיני" והבקיא.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

התורה נקנית בלימוד משנה[1].

המשנה שלנו היא אוסף מתומצת שערך רבי יהודה הנשיא מכל ההלכות שאספו חכמים לאחר חורבן המקדש. מאז ועד היום, כאן מתחיל הלימוד של התורה שבעל פה.

הראשונים התנאים והאמוראים והגאונים וכל האחרונים התחילו בסדר המסודר, ללמוד תחלה מקרא ואחר כך משנה ואחר כך תלמוד, כותב המהר"ל, ומותח ביקורת על אלו שקופצים לומר סברות לפני שהם רוכשים את הבקיאות במסורת.

לאחר שיודעים את המשניות, אפשר לעיין בהן: לשער מה הסברה, לדייק דיוקים, ואפילו להציע קריאה מחודשת שהופכת את המשנה על פיה. זה נקרא להיות "עוקר הרים".

הפעם נפגוש מומחה למשנה, את רב יוסף בר חייא ה"סִינַי". בן הדור השלישי לאמוראי בבל, תלמידו של רב יהודה, חברו של רבה בר נחמני. רב יוסף הצטיין בבקיאותו הגדולה ובכוח זכרונו אך גם ביכולתו לעיין ולדקדק. הוא נזכר בתלמוד הבבלי 1496 פעמים.

רב יוסף נתכנה "סִינַי" או "אדון החטים" בשל בקיאותו, שהרי כפי שהחיטה היא מקור ללחם ולחיים, כך המשנה – והמקורות התנאיים האחרים – הם הבסיס ללימוד, הבנה ופסיקת ההלכה.

רב יוסף, אדון החטים, נועד להיות ראש ישיבת פומבדיתא, אבל הוא מוותר לרבה "עוקר ההרים", הצעיר ממנו. רק לאחר עשרים ושתים שנה, לאחר מותו של רבה, מתמנה רב יוסף למשרה הרמה.

****

ארגז הכלים של רב יוסף

כמו רבי אליעזר בן הורקנוס, גם רב יוסף הוא בור סוד שאינו מאבד טיפה. אבל בניגוד אליו, הוא משתמש בידיעותיו הרבות כדי לגלות דברים חדשים.

הוא בקיא בתנ"ך, ודורש דרשות מעצמו.

נחלקו רבי אליעזר וחכמים אם מותר לצאת עם חרב וכלי מלחמה בשבת, ורבי אליעזר מתיר. רב יוסף מוצא לו מקור בפסוק מתהלים: חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ, גִּבּוֹר, הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ. מכאן שחרב היא הוד והדר…

אחת ההלכות שלנו היום היא חידוש שלו: סדר העדיפויות בברכת הפירות בהתאם לסדר הפירות בפסוק אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.

הוא סומך על זכרונו ועל המסורות שבידו, אך אם הוא טועה הוא יודה ולא יתבייש: דברים שאמרתי טעות הם בידי. על סמך מסורת הוא חולק על חידושו של רב נחמן, בן הדור הקודם, אך כאשר יגלה מסורת הפוכה, יחזור בו ויאמר: רב נחמן צודק.

הנה דוגמא, יחידה במינה, ליכולתו של רב יוסף לשלב בקיאות עם יכולת לעיין ולדקדק. בדיני קודשים, במקרה היפותטי מורכב ונדיר, רבה פוסל את את הקרבן בשל טעות בשחיטתו ורב יוסף אומר שאם הועלה הבשר על המזבח – הוכשר.

גם אם הנושא קשה להבנה, דרך ההוכחה ברורה ומרשימה. רב יוסף מבצע דיוק משולש: מקשר שלוש משניות כדי לדייק מתוכן הוכחה נגדית. רבה, עוקר ההרים, לא שם לב לקשר ההדדי בין המשניות עד שרב יוסף העמיד אותו על כך! ונדחו דברי רבה וקמו דברי רב יוסף.

והנה הלימוד המפורסם והעמוק ביותר של רב יוסף:

גזלן צריך כמובן להחזיר את הגזילה. אך מי שגזל עצים ובנה מהם שולחן – השולחן שלו ועליו רק לשלם להחזיר לנגזל את דמי העצים, הזולים יותר.

רבה אומר: אם הנגזל התייאש, אמר: לא אמצא את הגזלן ולא אקבל את שלי בחזרה, מייד הגזלן זוכה בגזילה ורק ישלם את דמיה. רב יוסף חולק: גם במקרה כזה צריך להחזיר!

הפעם רבה הוא שמוצא משנה בסדר טהרות, הפחות מוכר, כדי לדייק ולהקשות על רב יוסף. וזו קושיה אדירה. עשרים ושתיים שנה לוקח לרב יוסף למצוא פתרון מעמיק: שינוי השם כשינוי בחפץ עצמו. אם השתנה שמו של החפץ בעיני הבריות, השתנתה גם זהותו, והגזלן זכה בו ומשלם את דמיו.

(אגב: זה מקור לשיטת החזון איש שהתורה אינה מתייחסת למציאות הפיזיקלית והאובייקטיבית אלא לאופן שבו היא נתפסת בעיני אדם).

רב יוסף מסרב להתייאש כאשר הוא חולה ומאבד את המעלה העיקרית שלו: זכרונו. כוח הסברה שלו לא נפגע, והוא מסוגל לשחזר את המסורות שהתבלבל בהן.

מה למדנו במילה אחת של פרקי אבות? על חשיבותן של המשנה והמסורת, ואת הסדר הראוי בלימוד.

ומה למדנו מרב יוסף? על מה שצריך תלמיד חכם להחזיק בארגז הכלים שלו: ידע של כל המסורת, היכולת לדייק וגם להציע פירושים חדשים מכוחה של סברה, וכן מעלות אישיות: ענווה, סבלנות, התמדה והודאה על האמת.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] אבות ו ה; דרך חיים למהר"ל שם; תענית ז ב; סוטה כב א; ברכות כב א-ב; שבת סג א ותהלים מה, ד; ברכות מא א ודברים ח ח; חולין סז ב; מעילה ג א; ב"ק סו ב;