עצירה למחשבה על פרקי אבות: אינטליגנציה רגשית

לרבי שמעון בן אלעזר יש עבורנו עצות טובות מתחום האינטליגנציה הרגשית והחברתית.

הבה נעיין בהם לעומק, נלמד את ההלכות, ונראה מקבילות בפסיכולוגיה המודרנית…

ואיך זה קשור לפרשת נדרים של השבוע?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

רבי שמעון בן אלעזר אומר:

אל תְּרַצֶּה (אל תפייס) את חבירך בשעת כעסו

ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו

ואל תשאל לו בשעת נדרו

ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו

ויש מוסיפים[1]:

ואל תבא לביתו ביום אידו (צרתו)

כל דברי רבי שמעון הם עצות טובות ולמעשה כל אדם אמור להבין אותן מעצמו.

****

חכמה בגויים תאמין: פרק תיאורטי על האינטליגנציה וסוגיה

אנו, בני האדם, יצורים מיוחדים, והבנת האדם העסיקה חכמים בכל הדורות ובכל הארצות, מיוון ועד סין. אולם רק במאה העשרים הפכה הפסיכולוגיה למקצוע מדעי, עם שיטות מחקר ועבודה (מתודולוגיות). הרשו לנו לחזור על כמה רעיונות חשובים, שימושיים ויעילים.

ראשית, מחקר האינטליגנציה. מזה מאה שנה ניתן למדוד יכולות שכליות ולדרג אותן. כך ניתן לאתר את המוכשרים שיכולים להצליח בתחומים רבים ולהשקיע בהם. כך ניתן לבנות תוכניות לימוד מותאמות שיקדמו כל אחד לפי כישוריו. בוודאי אין צורך להאריך במה שידוע לכל אדם בתקופתנו.

ויש כמה וכמה סוגים של אינטליגנציה. שוב, לפני קצת יותר ממאה שנה הציג הפסיכולוג והחוקר אדוארד תורנדייק את הרעיון של "אינטליגנציה חברתית": מיומנות להבין את האחר ולהתנהל מולו.

נדלג 55 שנים קדימה. בשנת 1975 הווארד גרדנר הציע רעיון מקורי, שאמנם מעורר מחלוקת בקהיליה המדעית עד היום: האם יש יותר מסוג אחד של אינטליגנציה? האם רק זכרון, הבנה, יכולת מילולית ופתרון בעיות קשורים לאינטליגנציה ונובעים ממנה? המשותף לכל סוגי האינטליגנציה הוא היכולת לפתור בעיות ולעצב תוצרים[2] – ואת המונח הזה יש להבין באופן הרחב ביותר. גם בתגליות מדעיות וגם בחיי היום יום. כל חברה וכל תרבות – והתוצרים החשובים לה. גם המוזיקאי, הצלף והחייט משתמשים ביכולות שצריך לכלול במחקר האינטליגנציה.

גם היכולות שלנו לתפקד בחברה ולווסת את רגשותינו הן בעלות ערך. גם הן סוגים של אינטליגנציה.

ד"ר דניאל גולמן ניצל את האינטליגנציה שלו בתחומי המדע כפסיכולוג ובכתיבה כעיתונאי והפך רעיונות של קודמיו הפחות מוכרים לספר פורץ דרך ופופולרי בצדק: "אינטליגנציה רגשית".

במשפט אחד ארוך: לנו בני האדם יש יכולות שאנו קוראים להן "אינטליגנציה" וביניהן היכולת לזהות רגשות אצלנו ואצל אחרים והיכולת להבין אחרים ולהתנהל איתם ומולם כדי לא לפגוע בהם וכדי לעזור לעצמנו ולהם.

עכשו, עם האבחנות האלו, נקרא שוב את העצות של רבי שמעון בן אלעזר.

****

לחשוב על הזולת

אל תְּרַצֶּה את חבירך בשעת כעסו – כאשר אדם אחר, חבר או זר שאני חפץ בטובתו, נתון בסערת רגשות, בכעס, האם יש טעם לשוחח איתו, לנסות להרגיע אותו, להציע לו פיוסים?

ובכן, לא. ממש לא.

הרשב"א (רבי שלמה בן אדרת, 1235-1310) הספיק הרבה מאד ב75 שנות חייו: רב, ראש ישיבה, פוסק. אל עירו ברצלונה הגיעו שאלות מכל העולם היהודי. הוא כתב אלפי תשובות, המספר הגדול ביותר אי פעם.

אחד הפונים אל הרשב"א הספרדי הוא רבי חיים איש וינה, בנו של הרב האשכנזי הידוע, רבי יצחק "אור זרוע". הנושא – מריבה משפחתית בין רבי יונה לאשתו ארלוגה. האשה ביזתה את בעלה בשוק והטיחה בו עלבונות חריגים (כולל פגיעה מינית בבנם. אין חדש תחת השמש…). מתוך חמתה נפרעו בגדיה, ונתגלו ראשה וזרועותיה. האם זה מצדיק לשלול ממנה את כתובתה, כפי שקבעו חז"ל?

הרשב"א[3] ממליץ על מתינות:

… בשעת הכעס היה, ובשעת הכעס הרי היא כשוטה (לא שפויה). ואין השם ומצותיו כנגדו באותה שעה. כמו שאמרו, שהכועס אפילו שכינה אין חשובה כנגדו.

אז האם יש טעם לדבר עם אדם בשעת כעסו? לא. צריך לחכות שיירגע ורק אז.

ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו –הכאב גדול מדי. כמו חבריו של איוב, צריך להיות איתו, בשתיקה, ולחכות לזמן הנכון כדי לדבר ולנחם.

ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו ואל תבא לביתו ביום אידו (צרתו) – אם קורה לאדם אסון, יש  להיזהר ממציצנות, להשאיר לו מרחב פרטי, למנוע ממנו עוד צער: בושה.

ואל תשאל לו בשעת נדרו – בדרך כלל הנודר מתחרט. אך כדי להתיר את הנדר צריך מה שנקרא "פתח", תנאי שמסייג את הנדר ולכן מבטל אותו. למשל, ראובן כעס על חברו שמעון ונדר ממנו הנאה, כלומר כל קשר שהוא, ואז עלה שמעון לגדולה והפך לסופר העיר. ההתקדמות המקצועית היא פתח, עילה לעקירת הנדר בידי החכם. הרי הנודר לא חשב מראש ששנוא נפשו באותו רגע יהיה סופר ואז כולם, גם הוא עצמו, יזדקקו לו. אבל אם חבר טוב (או שלא…) יאמר לו בשעת הנדר: ומה אם הוא יהיה סופר ותתחרט? הנודר רק יאמר: על מנת כן! ויסגור את האפשרות למצוא היתר מאוחר יותר.

לפיכך, כאשר אדם כועס ונודר, צריך להיזהר. לא לנסות להרגיע אותו ולא לספק לו נימוקים מדוע סופו להתחרט. הזמן לזה יגיע מאוחר יותר, כאשר הנודר יירגע, יתחרט ויבוא אל החכם.

במשפט אחד: צריך הבנה רגשית וחברתית כדי לדעת מה לא לעשות ולא לומר ומתי כן. על זה אמרו רבותינו: ישמע חכם ויוסיף הבנה ויישום.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] אבות ; אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כט

[2] אינטליגנציה, מבוא קצר מאד, איאן דירי; אינטליגנציות מרובות, הווארד גרדנר, עמ' 6, 14, 16 ואילך. ויקיפדיה: אינטליגנציה רגשית.

[3] שו"ת הרשב"א חלק א סימן תקעא. נדרים כב ב.