עצירה למחשבה על פרקי אבות: אל בינתך אל תישען – רמי בר חמא נשאר בודד‎‎

גם החכם הגדול ביותר צריך ללמוד עם אחרים. מי שהולך במסלול עצמאי רשאי ואף חייב לסמוך על שיקול דעתו, אבל עליו גם לבדוק את עצמו מול אחרים. ואז, אם הוא מספיק טוב, יקבלו את סמכותו ואת דבריו.

אבל מי שהולך לבד נשאר לבד. וזה היה סיפורו העצוב של רמי בר חמא, המובא כאן במלואו, כשהוא מורכב מפיסות פיסות המפוזרות ברחבי התלמוד.

למרות הנושא התורני, המאמר קל לקריאה ואפילו נוגע ללב, בגלל שהוא עוסק ביחסי אנוש…

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

רבי נהוראי אומר

הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך (כי) שחביריך יקיימוה בידך

 ואל בינתך אל תשען (אבות ד יד)

רבי נהוראי מזהיר את החכם לא לסמוך על יכולתו ללמוד תורה לבדו. גם החכם הגדול זקוק לחברים, כדי שיוכלו לאתגר אותו ולבדוק אותו.

והאמוראים[1] יאמרו: מה אש אינו דולק יחיד (רק גזיר אחד) אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי… תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה (כל אחד לבדו) … מטפשין ולא עוד אלא שחוטאין.

במשפט אחד: אל תישאר לבד! אל תצא מן הכלל!

דומה שרבי נהוראי רואה לנגד עיניו את סיפורו של רבי אלעזר בן ערך, החכם הגדול מכולם, כמעיין המתגבר. לאחר החורבן, התכנסו חכמי ישראל אל הישיבה שהקים רבן יוחנן בן זכאי ביבנה. רבי אלעזר בן ערך לא הצטרף אליהם ולכן, כאשר הגיע סוף סוף, שכח כה הרבה מלימודו עד שטעה בקריאת התורה ובייש את עצמו.

הביטוי המקורי מופיע בפסוק במשלי, לצד האזהרה[2] אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ. אמנם ההתנגדות שם להסתמכות על החכמה ועל הבינה היא רק כאשר אלו מוליכות את האדם לזלזל במצוות ולא לציית לא-לוהים. מאז תקופת ההשכלה, הביטוי ואל בינתך אל תשען החל לשמש את המתווכחים עם המשכילים כדי לערער על סמכות המדע. איך יתכן, אמרו המשיבים, שאדם יאמין למדע אם המדע מגלה כל פעם שהוא טועה ונאלץ לתקן את עצמו? כמובן, זו היתה אי הבנה לגבי המדע – שזה כוחו, לנסות כל פעם להבין יותר טוב את העולם שלנו שברא א-לוהים…

ואכן, עד כמה רשאי אדם לסמוך על כישוריו ועל הבנתו כדי להחליט בשאלות של תורה והלכה? ושמא מוטב לשאול: עד כמה חייב אדם לסמוך על הבנתו שלו?

במסכת הוריות[3] למדנו על המקרה ההיפותטי שבו בית הדין טועים בהלכה ומטעים את הציבור. אם כתוצאה מכך נעברה עבירה חמורה, שעליה יש חובת הבאת קרבן חטאת בשוגג, השוגגים הפרטיים פטורים גם מקרבן, כי הם סמכו על בית הדין.

אבל אם יש חכם מחכמי בית הדין, שיודע שהם טעו, אבל חושב שעליו לציית להם כיון שיש מצוה לשמוע בקול חכמים, כאשר הטעות תתברר, ויתברר שהוא צדק מן ההתחלה, הוא יהיה זה שיביא קרבן. מדוע? מפני שטעה לחשוב שעליו לסמוך על בית דין. יש דברים שבהם אסור לציית!

****

רבי יוחנן מאמין בעצמו

רבי יוחנן איבד את החברותא שלו, ריש לקיש, בעקבות סכסוך. רבי יוחנן התגעגע לריש לקיש, התגעגע ללימוד המשותף שלהם. חכמים שלחו את תלמידו, רבי אלעזר בן פדת, במקום ריש לקיש[4].

וזה היה כשלון מהדהד.

רבי אלעזר בן פדת שמע את ר' יוחנן, הבין את דבריו, ומיהר להציע לו הוכחות מתוך מקורות קדומים, דיוקים מתוך דברי התנאים. זוהי גדלות בלימוד. אבל ר' יוחנן… לא היה מרוצה.

והוא התלונן:

אתה – רבי אלעזר בן פדת – אתה כמו בן לקיש? כשהייתי אומר משהו, היה מקשה לי עשרים וארבע קושיות והייתי מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים, והשמועה היתה מתרווחת. ואתה אומר לי "תניא דמסייע לך"?

והנה הקטע המכריע:

וכי לא ידעתי בלאו הכי שאני אומר טוב?

רבי יוחנן העריך מאד את כישוריו ואת יכולתו ללמוד, לדייק, לנתח, לומר סברה. הוא כן רצה שיהיה מי שיאתגר אותו, אבל זאת מפני שהבנה של סברה ללא התמודדות עם שאלות נשארת הבנה צרה. לכן – ואל בינתך אל תשען.

****

רב הונא נגד שאר העולם

האם עובר שטרם נולד הוא בר זכיה? האם אב יכול לזכות לבנו לפני שבנו נולד?

רב הונא קובע נחרצות[5].

המזכה לעובר לא קנה!

רב נחמן מקשה על רב הונא ממשנה מפורשת. כך היא דרכה של תורה וכך דרכם של חכמים. רב הונא חייב לקבל את המסורת ועליו למצוא תשובה לקושיה. למשל, לומר שיש בדבר מחלוקת תנאים והוא, רב הונא, סובר כמו דעה אחת והמשנה כדעת האחרת. אפשרות אחרת היא לדחוק ולהעמיד את המשנה באוקימתא, אפילו באופן דחוק.

ומה עושה רב הונא? הוא עונה:

משנתינו – איני יודע מי שנאה.

לא ניכנס כאן לסברות שעליהן מסתמך רב הונא כדי לנמק את מחלוקתו עם המשנה. מה שמעניין כאן הוא שרב הונא, באופן חריג בכל התלמוד, מבקש לדחות משנה מפורשת לטובת הבנתו שלו.

ומה שחשוב לענייננו: שום אמורא לא בא ואמר: מה? איך רב הונא יכול לדחות משנה?

ועוד משהו: ההלכה נפסקה כמו רב הונא.

כותב שורות אלו אינו יודע להסביר מדוע דברי רב הונא הנועזים כל כך התקבלו על דעת עורכי התלמוד. אבל זו עובדה. עובדה שהתעקשותו של רב הונא לעמוד על דעתו מכוח הסברה שלו נחשבת לראויה.

אדם ובוודאי חכם צריך ללכת עם האמת שלו.

אבל לא תמיד זה מצליח.

****

סיפורו העצוב של רמי בר חמא

רמי בר חמא לא היה אמור לסיים את חייו בגיל צעיר. רמי בר חמא היה צריך להיות ראש ישיבה ופוסק – אבל לא זה מה שהיה.

וזה מדגים את משנתנו מפרקי אבות.

רמי בר חמא הוא תלמידו המובהק של רב חסדא, והוא ואחיו, רב עוקבא, נבחרו לשאת את שתי בנותיו של רב חסדא[6].

מדוע בחר רב חסדא ברמי בר חמא? כמו שראש ישיבה היום בוחר לו חתן: הוא היה תלמיד חכם גדול. בתלמוד הבבלי שרדו 175 איזכורים שלו ושל יותר מארבעים חקירותיו. מצד שני, על הכרעותיו יצאו עוררין, כדלקמן.

ניתן לנו לשרטט את מסלול חייו של רמי בר חמא מתוך האיזכורים השונים שלו בתלמוד – וזו תופעה נדירה למדי, כיון שהתלמוד אינו מעוניין לספר ביוגרפיות אלא לעסוק בבירור התורה שבעל פה…

בתחילת דרכו של רמי בר חמא, רב חסדא מתפעל מחקירותיו ואז הוא מתלבט את מי לבחור כחתן, אותו או את רבא (שיתפרסם הרבה יותר ממנו). רב חסדא אפילו שאל את בתו את מי היא מעדיפה (והיא ביקשה את שניהם…). בסופו של דבר בוחר רב חסדא את רמי בר חמא[7].

אבל משם ואילך רבא עלה והצטיין והתפרסם ואילו רמי בר חמא נדחה יותר ויותר בידי רבותיו וחבריו.

חוקר בן זמננו[8] ניתח את שיטות לימודו של רמי בר חמא וטען שהוא נוהג להתבסס על אנלוגיות שטחיות. הוא גם מצטט קושיות רבות שמקשים עליו, גם האמוראים – כולל רבא – וגם הראשונים. אבל אם בודקים כל מקרה בפני עצמו, אפשר להתרשם שדברי רמי בר חמא מבוססים על סברות – אבל לא על הסברות המקובלות, ולעתים הוא מתעלם ממה שאפשר לכנות "אידך גיסא".

עדיין חשוב לשים לב שרמי בר חמא לומד באופן שיטתי – אם כי שיטתו אינה מקובלת על חבריו ובני דורו (וגם הפרשנים לדורותיהם מתקשים בה).

בסוף, רמי בר חמא נותר בלי אף תלמיד. ולפנינו סיפור המפגש עם התלמיד האחרון שנטש אותו[9].

רב יצחק בר יהודה היה רגיל ללמוד אצל רמי בר חמא אבל עזבו לטובת רב ששת, שהיה רגיל לפשוט שאלות מתוך המסורת התנאית. יום אחד נפגשים התלמיד שפרש והרב.

רמי בר חמא מבטא את כאבו בלשון חריפה והתלמיד מנמק:

כשאני שאלתי את הרב שאלות, היה עונה לי מסברה. כשאני שואל את רב ששת, הוא מדייק ממשניות (או מברייתות).

לכן, כאשר דברי הרב – רמי בר חמא – נסתרים ממשנה, אין דרך להחלץ מזה. כאשר דברי רב ששת נסתרים, אז אפשר לומר שזו מחלוקת תנאים.

רמי בר חמא מציע אתגר לתלמידו לשעבר. הוא ימצא שאלה ורמי יפשוט אותה, כהוכחה ליכולתו. התלמיד מסכים. הוא מעלה שאלה מסובכת בדיני קודשים. רמי בר חמא, כהרגלו, עונה מסברה ואז מתברר, כמו יותר מדי פעמים, שיש ברייתא סותרת.

ורמי בר חמא נאלץ לומר: אם למדנו אז למדנו.

מה בין רמי בר חמא לבין רב הונא, שחולק על משנה מפורשת – ודבריו מתקבלים? השאלה הזו אינה מוצגת בתלמוד, אבל אנו עשויים לשער את התשובה. ראשית, רב הונא לומד כמו כולם בעולם הישיבות: מתמודד עם השגות לא רק דרך סברות אלא גם דרך מקורות ודיוקים מן המקורות. שנית, רב הונא חלק על המשנה רק פעם אחת ואילו רמי בר חמא מצא את עצמו שוב ושוב נגד המסורת…

ואז רמי בר חמא נפטר, ואפשר לחשוד שהוא מת מצער וייאוש…

אלמנתו, בת רב חסדא, מתחתנת עם רבא, האמורא הדגול, שתחילה נדחה מפני רמי בר חמא אבל אז התעלה והפך לאחד מגדולי תלמודנו…

ויש כאן אירוניה מעניינת. לימים יבקש ראש הגולה מרבא לשלוח תלמיד לבחון את רב דימי, אמורא שמגיע מארץ ישראל. הבחינה נדרשת כדי לראות אם רב דימי – הבלתי מוכר אז – הוא באמת תלמיד חכם ויש לתת לו זכויות מסחר, כמקובל[10].

התלמיד, רב אדא בר אהבה, מסור מאד לרבא ואפילו נוהג להקניט את תלמידי אביי, ראש הישיבה המתחרה, כי אביי אינו יודע לומר סברות כמו רבא…

וזו הבחינה של רב דימי: רב אדא שואלו לגבי חקירה מסובכת ורב דימי אינו מצליח לענות.

אבל הוא מתפעל מן השאלה העצומה ושואל: האם אתה רבא?

רב אדא בר אהבה רק צוחק. הוא טופח על רב דימי בסנדלו, מנהג מזלזל למדי, ואומר לו:

ביני לבין רבא יש מרחק גדול. אבל אני הרב שלך ואז רבא הוא הרב של הרב שלך…

(רב אדא מת זמן קצר לאחר מכן בפתאומיות, והאמוראים תהו על מה נענש, אם על הזלזול ברב דימי, או באביי).

מה שלא מוזכר בסוגיה זו הוא שהחקירה שהציג רב אדא לרב דימי לא היתה של רבא. היא היתה במקורה של רמי בר חמא[11]! ממה נפשך: או שתלמידו המובהק של רבא לא ידע כלל שחקירה זו היא של רמי בר חמא, או שידע ובכל זאת לא הזכיר עליה את שמו (למרות שאמרו שטוב לו לחכם גם לאחר מותו שמזכירים את שמועותיו בשמו) – והניח לרב דימי לחשוב שאף זה מדברי רבא רבו.

וכך – רמי בר חמא איבד את הכל. את תלמידיו, את משרתו בישיבה של רב חסדא, אפילו את אשתו כיון שנפטר והיא התחתנה עם רבא (והיו להם חיים יפים מאד כמבואר במקומות אחרים).

דברי תורתו נדחו ובסופו של דבר, גם המוצלחים בהם נקראו על שם אחרים…

מה הכשיל את רמי בר חמא? אפשר לומר: התשובה במשנתנו בפרקי אבות. רמי בר חמא סמך על דעתו יותר מדי, וסירב להתחשב בדעות חולקות, בין של קודמיו, בין של רבותיו ובני דורו.

ומי שהולך לבד, נשאר לבד.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] תענית ז א

[2] משלי ג, ה, ז.

[3] הוריות ב ב.

[4] בבא מציעא פד א

[5] בבא בתרא קמא ב

[6] מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, עמ' 797.

[7] בבא בתרא יב ב.

[8] ברק שלמה כהן, "רמי בר חמא לעומת רבא, אנלוגיות פרשניות ופסיקתיות בתלמוד"

[9] זבחים צו ב.

[10] בבא בתרא כב א-ב.

[11] מנחות סט א.