עצירה למחשבה על פרקי אבות: אל תהיה רשע בפני עצמך – להיות טוב וגם מאושר ברגע אחד

אם יש עצה אחת שחשוב לקחת אותה מפרקי אבות, הנה היא כאן.

500 מילה איך להיות צדיק, מוסרי ומאושר.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

רבי שמעון אומר:

… כשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא

שנאמר (יואל ב') כי אל חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה

ואל תהי רשע בפני עצמך

נתחיל מהסוף. מה אנו חושבים על עצמנו, בסתר הלב, בלי להגיד לאף אחד?

מה אני חושב על עצמי, שלא אעז לשתף אחרים?

ובכן…

נדמה שכל אחד מאיתנו חושב שהוא רשע, עבריין.

הרי כל אחד מודע לכשלונותיו, במעשה, בדיבור, ובוודאי בדמיון.

האם לא אמרו חכמים כי קשה מאד להישמר מאבק של גזל, מהרהור של עריות, מלשון הרע?

נכון שמחקרים בתחום הפסיכולוגיה והכלכלה הראו שרבים חושבים על עצמם טובות, אולי באופן בלתי מוצדק, אבל זה גם נכון שכל אחד מאיתנו חש, בתחום המוסרי וכל שכן התורני, שהוא לא ממש בסדר.

במזמור[1] בקשה, שנכתב כנראה בידי דוד מלכנו, נאמר: כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד אבל האם זה לא מתאים לכולנו, כל אחד במקומו ועם ההתמודדויות שלו?

אז מה בעצם מייעץ לנו רבי שמעון בן יוחאי? ואיך מקיימים את זה? וכמובן, למה זה חשוב?

****

סכנת הייאוש

את ההסבר הפסיכולוגי, המובן מעצמו ברגע ששומעים אותו, נמצא כבר במדרש[2].

לעולם אל ידון עצמו שהוא חוטא

שאם יחשוב בעצמו שהוא חוטא – לא יקשה בעיניו לעשות עבירה

כי יאמר: הואיל והוא חוטא מה תוסיף עבירה זו על כל פשעיו.

רגע, אני אמור לרמות את עצמי?

אז לא.

ושתי תשובות בדבר.

ראשית, באמת אי אפשר לשקלל את הערך והחשיבות של כל מצוה וכל עבירה. כל מעשה וכל מחדל יכולים להישפט רק בידי א-לוהים ורק הוא יודע איך לחשב כל דבר לפי ההקשר של החיים הפרטיים של כל אחד ואחד.

לכן, למרות שכל אחד צריך לעשות חשבון נפש על הטוב ועל הרע, לחזק את הטוב ולשמוח בו ולהתמודד עם הרע, עדיין, כדברי רבנו הרמב"ם[3]:

התחשיב… אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם.

יש זכות שהיא כנגד כמה עונות…

ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות…

ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות.

ולכן, ממשיך המדרש בעצה פשוטה ומתבקשת:

לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב,

עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע עצמו לכף זכות

וזה הנימוק השני. נניח שאני באמת בעל עבירה, אז מה העצה? קל מאד: מייד לעשות תשובה! להתחרט, כלומר להצטער על העבר (ואם זה קשה, אז להצטער שקשה לי להצטער), ולקבל על עצמי להשתדל בעתיד (וללמוד איך מתמודדים עם זה, אבל זו תוספת שאינה הכרחית כאן כדי להיות צדיק על ידי תשובה).

וכעת נשים לב להקשר של דברי רשב"י בפרקי אבות. דבריו נאמרים על זמן תפילה. זה זמן שבו אדם חש ביותר שהוא אינו ראוי, כל העבירות והכשלונות צפים דווקא בשעה שהוא רוצה לשפוך את ליבו לפני א-לוהים. מי אני ומה אני שאתפלל. אז הנה העצה: אולי אני דווקא צדיק, ועל כל פנים בינוני, מעוייל באמצע, והמצוה הבאה, כגון תפילה, זה מה שיעזור.

ונוסף לכל זאת: א-לוהים הוא רב חסד. הוא מבטיח לנו שאנו מוזמנים להתפלל, ולא משנה מה היינו קודם, מה שחשוב זה מה שיהיה מכאן ולהבא, מה שנבחר, מה שאנו מתפללים שנזכה לבחור נכון.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] תהלים נא, ה

[2] אוצר מדרשים (אייזנשטיין) לעולם עמוד 271

[3] רמב"ם הלכות תשובה ג ב