עצירה למחשבה על פרקי אבות: החכם שהלך לאיבוד
גדול התלמידים של רבן יוחנן בן זכאי, גדול אפילו יותר מרבי אליעזר הגדול, בן הורקנוס, היה רבי אלעזר בן ערך. רבי אליעזר הגדול מקפיד רק לשנן את המסורת. רבי אלעזר בן ערך מחדש ללא הרף.
אבל לאחר החורבן, כאשר חכמים מצטרפים לרבן גמליאל ביבנה כדי לאסוף את המסורות ולקבוע הלכה, רבי אלעזר בן ערך הולך עם אשתו לחיות בתנאים נוחים באמאוס, מחכה שכולם יצטרפו אליו – ולאט לאט הוא שוכח את תלמודו.
זוהי טרגדיה גדולה. מה קרה לו כשסוף סוף הגיע ליבנה ומה הלימוד היחיד שנותר ממנו? ובכן, קראו ותראו…
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
מי היה הגדול בתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, אפילו יותר מרבי אליעזר הגדול בן הורקנוס?
רבי אלעזר בן ערך.
הפרשנים מייחסים לו את כל המעלות הלמדניות והקוגנטיביות שאנו מכירים אצל חכמים אחרים. הוא מחדש סברות מדעתו, או שהוא מפלפל, כלומר משווה בין נושאים ומחלק ביניהם ויוצר הגדרות חדשות. הוא בקיא ויודע לחדש בכל חכמה ומדע של הימים ההם. והוא מפורסם בעצותיו לשואלים, שוב בכל תחום.
חידושיו הגדולים נשכחו ברובם. מעטים עדיין בידנו.
בתורה נאמר
כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ
לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר
יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ
איך בדיוק?
ובכן, אומר ראב"ע, כמו כל אשה, באמירת "הרי את מקודשת לי" ובנתינת כסף (או שווה כסף).
לא כך נפסק להלכה, אך דווקא מכאן אנו למדים על יכולתו למחשבה עצמאית.
אפשר גם לנסות לשחזר את הלך מחשבתו. יתכן שזו דרשה, קל וחומר: אשה סתם מתקדשת כך, אזי, יבמה שכבר טעונה ייבום, לא כל שכן. ויתכן שזו סברה: לא יעלה על הדעת שהיבם יכפה את עצמו עליה בלי שתסכים.
גם החובה לטהר את הידים, אולי לפני אכילת לחם כמקובל היום, נלמדת לשיטתו מתוך דיוק בפסוקים. אם כן, יתכן שאחת ההלכות הנפוצות של זמננו היא חידוש של רבי אלעזר בן ערך.
המסורת המרתקת ביותר מציגה אותו דורש בפרקי מרכבה, בנבואת יחזקאל (וזוהי דרשה ולא חויה של טיול בהיכלות השמים). רבן יוחנן בן זכאי מתפעל: מנשקו על ראשו ואומר שאכן הוא יודע להבין ולדרוש לכבוד אביו שבשמים.
****
הנפילה הגדולה
ואז נפלה ירושלים בידי הרומאים. הם החריבו את המקדש. החכמים ששרדו התפזרו ביישובים שנותרו בארץ ישראל.
רבן יוחנן בן זכאי הלך ליבנה, מינה את רבן גמליאל לראש הישיבה, ורוב החכמים באו כדי לאסוף את המסורות ולקבוע הלכה.
ומי לא בא? רבי אלעזר בן ערך[1].
לאן הלך? לאמאוס, מקום נוח ומפנק. לא שהתכוון להתנתק מחבריו ומן התורה. ממש לא. הוא היה משוכנע שכל החכמים יבואו ויצטרפו אליו. ואף אשתו אמרה לו שסופם להגיע. ויש לנו שיחזור של השיחה או השערה איך השיחה יכלה להתנהל.
היא: מי צריך למי?
הוא: הן צריכין לי.
היא: מי דרכו לילך אצל מי?
ושוב היא: גם העכברים מגיעים אל היין ולא היין אל העכברים.
זה לא משל יפה, אבל רבי אלעזר בן ערך משתכנע, נשאר באמאוס המפנקת ומחכה לכולם.
ובינתים… הוא שוכח את תלמודו. כאשר מגיעים אליו תלמידים עם שאלה פשוטה בתיעדוף של מאכלים, הוא כבר לא מסוגל להשיב, לא מן התורה ולא מן הסברה.
בסופו של דבר הוא עוזב הכל ומצטרף לחבריו ביבנה. כאן מקבלים אותו בכבוד גדול, ומעלים אותו לתורה.
אז, שלא כמו היום, היה כל אחד מן העולים קורא בעצמו בפרשה.
נזדמנו לו פסוקים בפרשת בא, ועליו לקרוא את הפסוק הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.
וכאן קורה דבר נורא. רבי אלעזר בן ערך הגדול מתקשה לקרוא את המילים! הוא מתבלבל בין האות ד של הַחֹדֶשׁ לבין האות ר'. הוא מתבלבל גם בין האות ז' של הַזֶּה לבין האות י' וכן בין האות כ' של לָכֶם לבין האות ב'.
אבל הוא מנסה לחבר את האותיות, בספר תורה שכמובן אין בו ניקוד, ויוצר את הקריאה: הַחֵרֵשׁ הָיָה לִבָּם…
כמה מתאימות לו המילים האלו בשלב זה של נפילתו. גם לבו שלו איבד את כוחו והתחרש.
קל מאד לדמיין את השתיקה הנדהמת בבית המדרש כאשר הרב הגדול, רבי אלעזר בן ערך, טועה בפסוקים. הציפיה הארוכה והשמחה הגדולה בבואו של החכם המחדש לבית המדרש של יבנה מובילות לאכזבה עמוקה. והוא? הוא חש בתגובת הקהל, מבין שטעה מאד, ואנו יודעים מה הוא חש:
הוא מתבייש.
ולפעמים אדם מעדיף למות ולא להתבייש.
לפי אחד המקורות, הוא נפטר לאחר מכן, וחכמים יכלו רק להיזכר בדמותו המופלאה ולהתגעגע אליו.
זה מה שקרה לחכם הגדול והמעיין המתגבר. הלימוד העיקרי שיש לנו ממנו הוא עד כמה צריך אדם לשמור על הרגלים חיוניים כמו לימוד תורה, וכמה מכשיל לְצַפּוֹת בגאווה שתלמידים יגיעו אליו במקום לצאת בעצמו אל בית המדרש.
זה הלימוד היחיד שבאמת נשאר ממנו.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] אבות ב ח; דברים כה, ה ; קהלת רבה (וילנא) פרשה ז; שבת קמז ב; שמות (בא) יב, ב; תוספתא נדרים ה ו.