עצירה למחשבה על פרקי אבות: הפילוסופיה של פרקי אבות – ושל היהדות
מסכת אבות נראית הקלה ביותר מכל פרקי המשנה. זה נכון. יש כאן רעיונות שקל להבין. אבל דווקא כאן כל משפט, ולפעמים כל מילה, נושאים איתם מטען כבד של רעיונות והנחות יסוד אודות היהדות שלנו.
תפקידו של פירוש הוא להסביר את מה שלא מובן, ולפעמים את מה שנראה מובן אבל הוא לא באמת כזה. תפקידו של פירוש פילוסופי הוא לזהות הנחות יסוד ולהראות איך הן משתלבות בתוך תפיסה גדולה של נושאים מהותיים שמעניינים אותנו, או שאמורים לעניין אותנו: מי אני? מה התפקיד שלי בעולם? למה אני רשאי לקוות? מה אני חייב לעשות? וכפי שאני מגלה דברים על עצמי, כך אני מגלה דברים על עמי, על אלוקים, על הקשר בינינו.
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
משה קיבל תורה מסיני
המשפט הראשון של פרקי אבות נראה פשוט וברור, האין זאת?
אז ממש לא!
הבה נעיין ונשאל את השאלות הגדולות שמתעוררות כאן.
משה קיבל תורה. כמה תורות הוא קיבל?
מה נכלל במה שקיבל משה רבנו? והאם הכל ניתן בסיני?
ומתי ואיך נתקבלה ונכתבה תורה שבכתב?
מה אמרו חכמינו על התורה, ומה מעידה התורה על עצמה?
האם ניתן לתת תורה שעונה על כל השאלות, או להעביר אותה הלאה מדור לדור? אלו הלכות אפילו משה רבנו לא יכול היה לקבל באופן מפורש?
ואיך אנו אמורים ללמוד תורה, ואיך כל אחד יכול להיות חכם ולפסוק – אפילו לגבי שאלות חדשות?
ואיך קיבל משה את התורה? איך פועלת נבואה, ומה המיוחד בנבואת משה?
והאם השאלות האלו הן משמעותיות, הלא אי אפשר לומר ולדעת מאומה על אלוקים?
ומה זה אומר שאלוקים מתגלה למשה, לבני אדם? ומה זה אומר שאלוקים נתן לנו תורה? על הקשר בינינו לבינו?
איך ממתן תורה ולא רק מיציאת מצרים אפשר ללמוד שא-לוהים אוהב אותנו, מתעניין בנו, משגיח עלינו?
****
מתי ואיך נכתבה תורה שבכתב?
מה זה באמת "תורה"? בהקשר הזה של המשנה?
ובכן, קודם כל, זו לא התורה שבכתב.
זה לא הספר שמורכב מחמשה חומשי תורה, שמתחיל ב"בראשית" ונגמר ב"לעיני כל ישראל". זה עדיין לא הספר שעובר אצלנו בדייקנות מופלאה מדור לדור, שקוראים בו בבית הכנסת, שיש כללים והלכות כיצד להכין אותו, שהעתקים שלו נמצאים בכל בית, שהוא עד היום הספר הנמכר ביותר בעולם.
הספר הזה לא ניתן בסיני.
וברור מדוע: חלק מן המתואר בספר קרה רק אחרי מעמד הר סיני.
ספר התורה נכתב בזמנים שונים. סביר שלעם ישראל במצרים היו מסורות מימים קדומים, אודות האבות, אודות מה שהיה קודם. אודות ההבטחה להיגאל ולחזור לארץ. מסורות אלו אוגדו בידי משה על פי אלוקים, הפכו לספר בראשית שלנו, ולפי פרשנות חז"ל, משה הקריא אותו בברית הראשונה בין אלוקים לבין העם[1].
ַ וַיִּקַּח (משה) סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע– סֵפֶר זה הכיל את חומש בראשית שלנו ואת המשך סיפור יציאת מצרים עד לאותו יום.
ההמשך, מה שקרה לאחר מעמד הר סיני, נכתב כמובן מאוחר יותר. ונחלקו רבותינו התנאים[2] האם הספר כולו נכתב פרקים פרקים, או בבת אחת בערבות מואב, לפני שעם ישראל נכנס לארץ ולפני שמשה עלה להר נבו כדי למות.
התורה הזו, כותב[3] הרב דוד צבי הופמן, שכתב ספר מיוחד כדי להתמודד עם ביקורת המקרא –
נכתבה מגילות מגילות, כלומר פרשיות פרשיות, במשך ארבעים שנות המדבר, כשפעם נכתבה פרשה זו ופעם פרשה אחרת. "ולבסוף מ' שנה, כשניגמרו כל הפרשיות, חיברן בגידין ותפרן.
זו תורה שבכתב.
והיא אמנם מפי הגבורה (מא-לוהים) אבל עליה אי אפשר לומר שהיא ניתנה למשה בסיני.
אז מה כן קיבל משה רבנו?
****
מה בדיוק קיבל משה בהר סיני
מה היה בהר סיני, מה מספרים לנו הפסוקים?
קודם לכן, עם ישראל קיבלו על עצמם את הברית באמרם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, ואז גם זכו להתגלות ושמעו את עשרת הדברות.
אבל התורה כוללת הרבה יותר מזה. ולשם כך עלה משה אל ההר, להתגלות פרטית[4].
וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם – ההתגלות תהיה בהר סיני, למעלה, הרחק מהעם
וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן – על הלוחות ייכתבו עשרת הדברות
וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם – יש הרבה מעבר לעשרת הדברות
וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר
וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה
(למה זה לקח כל כך הרבה זמן? בכך נדון בפרק על הנבואה לקמן).
ומה קיבל משה באותו זמן?
כאן עלינו לשלב בין מסורות שונות, ולבחון מחלוקות וגישות.
ראשית, הנה מה שמוסכם: לפי מסורת חז"ל יש לנו תרי"ג – 613 – מצוות. אבל למרות שהן נזכרות בתורה, מה שנכלל בכל מצווה ומצווה אינו מופיע בתורה במפורש, באופן מלא.
הנה דוגמא (שמובאת גם בידי רבנו הרמב"ם[5]):
וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְדֹוָד לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ () – שחט בקר וצאן אם תרצה לאכול, לפי ההוראות שקיבלת.
נאמר אמנם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ – אבל בתורה שבכתב לא מופיעות ההוראות האלו!
מכאן שהחלק הזה של ההלכה נמסר למשה בעל פה והוא לימד אותו לבני ישראל.
ולכן אומר הלל הזקן[6] כי קיבלנו שתי תורות, בכתב ובעל פה. כלומר, משה קיבל את מערכת המצוות שחלקה תופיע אחר כך גם בתורה שבכתב וחלקה נשאר, מורחב יותר, בעל פה. והיה אסור לכתוב את הדברים האלו עד שבא רבי יהודה הנשיא והתיר לעשות זאת.
וזה לא הכל. הישארו עמנו.
****
עקרונות ודוגמאות
כל מערכת משפטית מכילה קביעות לגבי המותר והאסור, הראוי והמגונה, והתורה מוסיפה גם את הטמא והטהור, המקודש והראוי להקרבה והפסול.
כל מערכת משפטית והלכתית מספקת תשובה לכל מצב ענינים אפשרי: האם בנסיבות אלו הדין כך – או הפוך.
אבל לא ניתן למצות את כל הפרטים, שהרי הם אינסופיים. ולכן כל מערכת משפטית מסכמת אותם בצורת כללים.
וזה נכון גם לגבי התורה.
בתורה שבכתב, שתינתן ותיכתב לאחר ההתגלות בסיני, אנו מוצאים גם כללים וגם פרטים, או, בלשוננו, עקרונות ודוגמאות. ונחלקו[7] רבותינו מתי ניתנו כל אלו.
רבי ישמעאל אומר: כללות (כללים) נאמרו בסיני ופרטות (פרטים) באהל מועד – בהר סיני מקבל משה רק את הכללים ואילו המקרים הפרטיים ניתנו לו בהמשך, דרך אהל מועד שאליו היה משה מגיע כדי לקבל תשובות והנחיות. וכפי שנאמר: וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו.
ורבי עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב – בסיני ניתן הכל!
מה הם כללים ומה הם פרטים? הנה דוגמא שלא הובאה בידי חכמים בהקשר הזה, אבל היא אפשרית וסבירה.
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַידֹוָד – ומה כוללת נזירות זו?
מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה, וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל – פרטים
כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן – כלל
מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג – פרט
לֹא יֹאכֵל – סיכום (שגם מגדיר את האופן האסור, כלומר בצורת אכילה).
לפי רבי עקיבא, משה קיבל את כל הכללים והפרטים, שנכתבו אחר כך ונאמרו לעם ישראל אחר כך, כבר בסיני. לפי רבי ישמעאל יתכן שבהר סיני קיבל משה רק את העקרון של נזירות ואיסור פרי הגפן ואילו את הפרטים קיבל אחר כך, באהל מועד.
****
שאלות חדשות ושאלות פתוחות
על מה התבססו רבי ישמעאל ורבי עקיבא כאשר אמרו מה שאמרו? ובכן, הם פירשו את הפסוקים ואת המסורות.
ודבריהם צריכים בירור. הם מציעים שני דגמים של נתינת המצוות אבל למרות שהדברים פשוטים, נראה שהם גורפים מדי ופשטניים מדי, שהרי יש יוצאי דופן.
רבי ישמעאל חייב להודות שיש מצוות פרטיות שניתנו בהר סיני. למשל, לפי עדות הפסוקים, עשיית מנורת הזהב של המשכן[8].
אבל זה לא הכל. החשוב ביותר הוא שלא כל דבר ניתן למשה בסיני, שהרי יש שאלות שנתחדשו אחר כך:
דיני קרבן פסח שני, חודש אחרי הראשון, ניתנו לאחר שאלו שהיו טמאים ולא הביאו את הקרבן ביקשו לקבל הזדמנות נוספת. דיני ירושת הבת ניתנו לבנות צלפחד לאחר שבאו למשה רבנו בשאלה מה יהיה עם נחלת אביהן שמת במדבר, וגם הלכות אלו עברו שינוי לאחר שזקני השבטים טענו שהכלל של ירושת הבת עלול לגרום לנחלה לנדוד משבט לשבט…
ובכלל, התורה עצמה מעידה שתמיד יהיו שאלות חדשות. הרי לשם כך ניתנה פרשת כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר[9]!
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט – אם ייעלם ממך פסק הלכתי
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם – לך אל המומחים
וְדָרַשְׁתָּ – ותשאל (והם יעיינו בתורה וידרשו אותה)
וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט – ותקבל תשובה
וכפי שאומר רבי אלעזר בן עזריה בדרשתו[10] החשובה (שמתבארת גם בחיבורים אחרים שלי):
מה נטיעה פרה ורבה
אף דברי תורה פרין ורבין
****
המובלע והמפורש
אז איך אפשר לומר שמשה קיבל הכל אם יש שאלות חדשות, שגם הן נעלמו ממנו?
ובכן, יש מפרשים שמשה רבנו אכן קיבל הכל, אבל היו כמה שאלות מיוחדות שלהן לא ניתנה תשובה כי א-לוהים רצה שהתשובה תגיע במועד מאוחר יותר, כדי לתגמל אנשים מיוחדים (הטמאים שרצו פסח שני, בנות צלפחד הצדיקות והחכמות).
וכן אמרו חכמים[11]:
ניתנה התורה הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה ע"י משה מסיני
אבל, שוב, אי אפשר להבין את הדברים האלו כפשוטם. כפי שאנו מגלים בפרשת "שמיני", לאחר מות בני אהרן, אהרן ובניו אינם אוכלים את בשר החטאת אלא שורפים אותו, ובדיון ההלכתי עם משה רבנו, אהרן מציע נימוק ומשה מקבל את הדברים. אהרן הוא שמחדש את ההלכה הזו (וראו בדף הפרשה "הויכוח ההלכתי הראשון" לפרשת שמיני שנת תש"פ באתר "ושאלת").
לכן עלינו לפרש את המימרה הזו של חכמינו כי מה שקיבל משה רבנו ניתן לו בכוח, לא בפועל. משה קיבל את כל הכללים ואת הפרטים שהיו נחוצים לאותו הזמן, אבל תמיד היו ויהיו שאלות חדשות ושאלות פתוחות (ויהיו גם תשובות שיישכחו ויצטרכו לשחזר[12]). ואת התשובות ניתן יהיה למצוא במסורות שימסור משה על פי מה שקיבל בסיני.
וכאשר תלמיד נאמן וחכם מסיק חידוש מן המסורת, הוא זוכה לכוון למה שא-לוהים רצה לתת למשה בסיני. ועל זה אומר רבי יהושע בן לוי[13]:
אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו – כבר נאמר למשה בסיני
וריב"ל מייחס את הרעיון הזה לקהלת, בתנ"ך.
יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא
משיבו חבירו ואומר לו: כבר היה לעולמים
בלשוננו היום: כל חידוש בתורה הוא אפיסטמולוגי בלבד, עבורנו המחדשים – אבל הכל כבר היה כלול בדברים שנאמרו למשה. שוב בלשון הפילוסופיה של זמננו: הדברים ניתנו במובלע, לא במפורש.
האם משה ידע אותם בשעתו? בכך נחלקו רבותינו במדרש, אבל דבר ברור הוא שגם אם משה רבנו קיבל את הכל בפועל ולא רק באופן פוטנציאלי, הוא לא שיתף בהם את יהושע בן נון ועם ישראל. להם הוא נתן את התורה כפי שהיא במסורת והשאיר את עבודת הפרשנות לדורות הבאים.
כן, גם לנו.
****
קיבל: מפגש בין האלוקי לאנושי
א' מבוא לנבואה
האם יש טעם בכלל לנסות לשער מה היה בין אלוקים לבין משה בהר, כאשר עלה משה רבנו לקבל את התורה? ובכן, זה בהחלט סביר לטעון שאין לאדם שאינו נביא אפשרות להבין מה היה שם, ואפילו לנביאים אחרים לא היתה אפשרות כזו, כי נבואת משה היתה נעלה יותר משל כל הנביאים.
ובכל זאת, יש נסיונות שנעשו בידי חכמי אומתנו לענות על השאלות האלו, לפחות חלקית. ויש שאלות שנראה שיש טעם להציג.
וכמובן, יש מחלוקות.
לפי גישה אחת, שאותה מכנה בעל "תורה שלמה" בשם המוצלח "שיטת ההכתבה", משה מקשיב ואלוקים מקריא לו ומשה כותב. זוהי שיטת הרמב"ן.
לעומת זאת, הרמב"ם מציע הסבר מורכב בהרבה, שמשלב פסיכולוגיה ופילוסופיה.
כדי להבין את הדברים, יהיה עלינו להקדים מבוא: איך עובדת הנבואה?
נתחיל בנביאים בכלל. הנביא, לפי "מורה נבוכים", הוא קודם כל אדם בעל מעלות מיוחדות בתחום השכלי. התחום הזה כולל גם את פעולת הדמיון, שדרכו מגיע חלק מן המסר הנבואי. לאחר שהנביא חווה את המסר הנבואי, הוא מתבונן בו ומבין מה אלוקים ביקש לומר לו.
הנה שתי דוגמאות מן הנביא ירמיהו[14].
וַיְהִי דְבַר יְדֹוָד אֵלַי לֵאמֹר:
מָה אַתָּה רֹאֶה, יִרְמְיָהוּ?
וָאֹמַר: מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה.
וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֵלַי: הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת, כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ
לא ברור אם ירמיהו רואה באמת ענף של עץ השקד או שזה רק בדמיונו. אבל ירמיהו שומע את אלוקים האומר לו לפרש מה שראה. ואז אלוקים גם מגלה לו שלא התמונה עיקר אלא שם החפץ שנראה לו במראה. שָׁקֵד מזמין לחשוב על שקידה, כי אלוקים שֹׁקֵד לקיים את דבריו. הם יתקיימו.
(מכאן גם שבמראה הנבואי רק חלק קטן מאד משמעותי! אבל זה נושא גדול לפעם אחרת).
והנה עוד דוגמא:
וַיְהִי דְבַר יְדֹוָד אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר: מָה אַתָּה רֹאֶה?
וָאֹמַר: סִיר נָפוּחַ (מלא באדים כי תם הבישול) אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה (הסיר פונה לכיוון צפון)
וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֵלָי: מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ – ואכן מצפון באו הכובשים וְהַמַּגְלִים, ששלחו את עם ישראל לגלויותיו.
שוב, זה לא משנה אם ירמיהו ראה באמת סיר במציאות או בדמיונו, הוא הבין שזה מסר נבואי. והיה עליו לשים לב לפרט שהסיר פונה לצפון!
בנבואה של ירמיהו יש לפחות שני שלבים: הראיה או הקבלה של המסר בצורת תמונה ואחריה המחשבה והעיון במה שצריך לבחור להתמקד בו.
בתלמוד אמרו כי לכל נביא סגנון תמונות משלו. והנביאים, מוסיף רבנו הרמב"ם, נזקקים לפחות תמונות ומיטיבים לפרש את המסר ככל שהם חכמים ומוכשרים יותר.
****
ב' הייחוד של נבואת משה
וגם: מה משה לא היה יכול לקבל
על סמך זאת ניתן להציג את נבואת משה לפי הרמב"ם: משה אינו זקוק כלל לתמונות, או לפחות לא לאחר ההתגלות הראשונה שלו ליד הסנה הבוער. ההתגלות של כל הנביאים, לפי הרמב"ם, מורכבת משילוב של דמיון (הכוח המדמה בלשון הרמב"ם) ושכל. אצל משה הכל שכלי.
ואילו לפי הרמב"ן משה מקבל את התורה בצורת מילים ואותן הוא כותב.
ומשה קיבל לא רק את הכללים ואת הפרטים של המצוות אלא גם כללי היסק ושיטות דרש – או שלא היה צריך לתת אותן ולקבל אותן כי הם ברורים מעצמם, הם ניתנו לכל לומד לפי ההגיון והשכל הישר, וזה מה שנקרא בלשון חכמינו "סברה", ועליה אמרו שאם יש סברה, לא צריך פסוק או מקור אחר[15].
נחזור שוב אל רבי יהושע בן לוי[16] ():
משנה תלמוד ואגדה
אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו
כבר נאמר למשה בסיני.
איך יצרו חכמינו את המשניות ואיך הבינו את התלמוד, כלומר הסברות והכללים שמאפשרים להוציא דבר מדבר, ולדמות דבר ודבר, ולהבין את המידות שהתורה נדרשת בהן[17]?
על ידי העיון – וכך אפשר לכוון למה שנאמר למשה בסיני.
וכאן נגלה סוד גדול – שהוא ברור ברגע ששמים אליו לב.
יש לנו שאלות חדשות בכל הדורות ומאז החידושים הטכנולוגיים יש שאלות חדשות יותר מאי פעם.
האם בישול בתנור מיקרוגל נקרא בישול לגבי בשר וחלב, לגבי איסור מלאכות בשבת?
האם הדלקה וכיבוי של חשמל אסורים בשבת וביום טוב, ומהיכן לומדים זאת?
לחלק מן השאלות החדשות אפשר למצוא מקור בגמרא. למשל, יתכן שחימום מים בדוד שמש נקרא "בישול בחמה" ולכן אין בכך איסור בשבת וביום טוב[18]. אבל מהיכן ידעו חכמים את התשובות האלו? הווה אומר: מן העיון במקורות ובאמצעות השימוש באמות המידה של השכל וההגיון.
מכאן לבשורה הגדולה והאופטימית. לא צריך להיות נביא כדי ללמוד תורה ואפילו לא כדי לפסוק בשאלות חדשות. יש דרכי לימוד, שנכללות בתורה. וכל אחד שמשקיע יכול ללמוד אותן.
האם הפער בינינו לבין התורה ממלא אותנו ייאוש, איך אפשר ללמוד ולדעת? אז זו טעות!
כפי שאמר הלל הזקן לאותו מועמד לגיור: ואידך זיל גמור.
צריך ללמוד!
בהדרגה, בהתמדה.
וכמאמרו של מחבר בן זמננו: אם יוצאים לדרך מגלים דברים נפלאים[19].
****
אלוקים לא נזכר כאן – אבל
במשפט הראשון של המשנה הראשונה נאמר כי
משה קיבל תורה מסיני
בסיני היה מפגש בין האלוקי לבין האנושי. מה זה מלמד אותנו על אלוקים? האם ניתן ללמוד ולומר משהו על אלוקים? הלא הוא נשגב, טרנסצנדטי בלשון של אנשי המקצוע, כלומר הפילוסופים, למעלה מכל השגה בעברית?
ובכן, גם אם אי אפשר שום דבר מהותי על אלוקים, למעט שאין לו מהות, כן נובע מכאן שאנו יודעים על מעשיו. מה שנקרא "תארי פעולה" בלשון הפילוסופים של ימי הבינים.
התורה מלמדת אותנו, החל מבריאת העולם בתחילת "בראשית" ועבור להנהגה שאלוקים מנהיג את העולם ומתערב בו בכל ההמשך, כי אלוקים גם מתעניין במה שאנו עושים, וגם, לפעמים, מתערב.
בנוסח השני של עשרת הדברות, בספר דברים, אלוקים מציג את עצמו בתור מי שהוציאנו ממצרים. בלשונו של אחד מגדולי החסידות, הוא אומר לנו: אכפת לי מכם, אם עגלתכם שקעה בבוץ, קראו אלי כדי שאעזור לכם.
מתן תורה מלמד אותנו שאלוקים מתערב בעולם בעוד אופן. הוא מלמד את משה תורה, כלומר מכלול של צורות התנהגות שמביאות אל התועלת החינוכית שלנו.
וזה לא דבר טריוויאלי. מטבעו של האדם – משותף לכולנו – שנחוש חסרי חשיבות לגמרי מול רוממותו של אלוקים. למה שיתערב לטובתנו? למה שיתעניין בנו? ולפי הפילוסופיה של אריסטו, ששלטה בעולם המחשבה במשך 1500 שנה אם לא יותר, אכן אלוקים על פי הגדרתו לא יתעניין בנו. והנה, המסר של התורה, שחוזר כאן במשפט הראשון של פרקי אבות, זה שאלוקים מתעניין, זה שאלוקים נתן לנו תורה כדי לשפר את עצמנו וכדי שנוכל לקיים איתו יחסי ברית, כי אנו עמו הנבחר.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] שמות (משפטים) כד, ז
[2] בבלי גיטין ס א
[3] רד"צ הופמן פרשת בראשית
[4] שמות (פרשת משפטים) כד, יב – יח
[5] דברים (ראה) יב, כא, רמבם הלכות שחיטה א, ד.
[6] אבות דרבי נתן נוסחא א פרק טו
[7] חגיגה ו א ואילך. במדבר (פרשת נשא) ז, פט, במדבר (פרשת נשא) ו, ב) – ד
[8] שמות כה מ, וראו פירוש רש"י
[9] דברים (פרשת שופטים) יז, ח) – ט
[10] תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ז הלכה יא
[11] ספרא בחוקותי פרשה ב תחילת פרק ח אות יג
[12] תמורה ב טו
[13] ירושלמי פאה ב ד, קהלת א י
[14] ירמיהו א, יא – יד
[15] שבת קלג א ועוד.
[16] ירושלמי, פאה ב ד
[17] רמב"ם תלמוד תורה א יא
[18] שבת לט א.
[19] כבר כתב הרמב"ם בהקדמה לפירושיו שהוא מעדיף להשמיט שמות של מחברים חכמים הראויים להיזכר כדי לא להרחיק חלק מן הקוראים שצריכים לקבל תועלת מדבריו. לכן גם אני אשמיט את שם המחבר המצוטט כאן – אך כדאי לשים לב: אין פינה בעולם שאין בה רעיון הראוי לתורה!