עצירה למחשבה על פרקי אבות: עשה לך רב

מדוע כל כך חשוב למצוא רב? מהי החכמה שלומדים ממנו?

האם מספיק רב אחד, ומה עושים בדורנו?

(חלק ראשון בסדרה).

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

עשה לך רב[1]

זו אחת משלוש האמירות שנותרו לנו משמו של יהושע בן פרחיה.

יש לנו עוד משנה מפורסמת על מה שבין הרב לתלמיד.

אבדת אביו ואבדת רבו – של רבו קודמת – מי שיש לפני שתי מצוות, לטפל בצרכי אביו או בצרכי רבו, את מי עליו להקדים? התשובה: עליו להקדים את רבו. למרות שכיבוד אב נזכר בעשרת הדברות ואילו כבוד הרב וכבוד רבו אינם נזכרים כלל בתורה שבכתב!

והנה הנימוק, ונראים הדברים שזוהי משנתו של רבי עקיבא:

שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא

כדי להגיע לעולם הבא צריך חכמה, כלומר חכמת התורה, ואת זה כבר לא מקבלים מן האב אלא מן הרב. (שאלתם: מה אם אביו חכם? יפה! זו שאלה מצויינת שנידונה בהמשך המשנה… אז עליו להקדים את אביו. פשוט, לא?).

אז מה הרב מעניק לתלמיד? במילה אחת: חכמה, אבל מה נכלל בזה? גם בזה דנו חכמים…

****

מה לומדים מהרב?

מפתיע, אבל "רב" בימי חז"ל הוא מורה בכל תחום, גם מלאכה. אבל אצלנו דנים על רב לתורה.

חייב אדם לעשות לו רב לחכמה כדי שילמוד ממנו מדרש הלכות ואגדות

משנה – דברי החכמים שאסף וערך רבי יהודה הנשיא. הלכות – פְּסָק למעשה בכל מצב. מדרש –החלק החשוב ביותר, כיצד מוציאים הלכות מתוך המקורות. אגדות – גם החלק הזה, המכיל רעיונות, מוסר והגות, שלא תמיד הוא פשט והיסטוריה, גם הוא רב ערך. גם הוא – תורה.

וכמובן, ההתחברות לרב משפיעה על האדם לטובה. לכן אמרו שישתדל אדם לדור במקום רבו, והוסיפו חכמים שאפילו שלמה החכם מכל אדם היה קשור לרבו וכל עוד היה רבו חי לא נכשל בשום עבירה.

****

המסורת והסברה

יש רמות שונות של לימוד[2]. ידיעת המשנה היא הבסיס אבל זה בהחלט לא מספיק. כדי לדעת לפסוק, צריך להבין לא רק מה נאמר במשנה, אלא גם למה נקבע הדין כך ולא אחרת.

הנה דוגמא. במשנתנו למדנו:

המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה – פטור

אבל בגמרא הקשו: מדוע פטור? היה לו להסתכל לאן הוא הולך!

לכן פירשו שהמשנה עוסקת במקרה ייחודי, כגון שלא היה מקום מעבר בלי לפגוע בחבית, ואז המניח הוא שהזיק לעצמו, או שהיה חושך, ואין אדם אמור להשאיר את כליו ברשות הרבים כל כך מאוחר, בלילה (בעולם שאין בו תאורת פנסים ברחובות…).

כמה צריך להיזהר! מי שהיה מורה הלכה מתוך המשנה היה פוטר את הנתקל. האמוראים, מרב ושמואל ועד רב פפא, פסקו לחייבו!

למעשה, זו מחלוקת רבת דורות, ובסופו של דבר פסק רב אשי שאין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים, וקמה ההלכה כמשנתנו. אבל לפי דרכנו למדנו שני עקרונות חשובים:

ראשית, ידיעת המשנה היא הבסיס, אבל זה לא ממש מספיק כדי לפסוק הלכה.

שנית, וזה דבר שטרם הזכרנו, לא כל דבר כתוב בתורה. אם בני אדם נוהגים להסתכל בדרך בהליכתם ואם הם חייבים לעשות זאת זו שאלה של סברה, ומה שנלמד מסברה הריהו כאילו נכתב בתורה.

****

רב אחד או רבנים הרבה?

איך מפתחים יכולת להבין סברות, ולחדש סברות? אפשר וצריך ללמוד מן הרב כיצד לפרש את המקורות ולשמוע ממנו סברות, אבל זו רק ההתחלה.

לרב חסדא היו תלמידים רבים ונאמנים, אבל הוא חש שעליו לגלות להם עצה חשובה:

אני רוצה לומר לכם משהו אבל אני פוחד שתעזבו אותי…

אבל הוא כן אמר: כל הלומד תורה מרב אחד – אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכולם עזבו אותו והלכו ללמוד אצל תלמידו המפורסם בסברותיו, רבא.

כאשר לומדים רק מרב אחד, מקבלים את צורת החשיבה שלו ואת צורת הסברות שלו, אבל זה לא מספיק. צריך להרחיב אופקים ולהכיר גישות שונות וסברות שונות!

והיום? מעשה בתלמיד שבא אל הרב יוסף קאפח וביקש ממנו שישמש לו כרב. הרב הביט בו בפליאה: לשם מה? יש היום ספרים! וזה בוודאי מספיק לשלב הראשון, של הכרת המקורות.

כמובן, בשלב ראשון, כל עוד אדם אינו תלמיד חכם באמת, עליו למצוא לו רב כדי שיוכל לשאול ממנו הלכה, וממנו יוכל גם לקבל עצה אובייקטיבית ועמוקה, במיוחד בצמתים הקשים של החיים. אבל כדי להתקדם בלימוד מספיק ללמוד את המשנה (יש פירוש קהתי… ), את הגמרא (יש שוטנשטיין ודומיו…).

ואיך מבינים סברות? היכן מחפשים אותן? האם יש הדרכה עם דוגמאות? כן, אבל זה כבר נושא לפעם הבאה וזו שאחריה…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] אבות א ו; משנה בבא מציעא ב יא וראו גם הוריות יג ב, שפודה את רבו לפני אביו; אבות דרבי נתן ב יח, א ח; ברכות ח א;

[2] משנה בבא קמא ג א; ב"ק כז ב; עבודה זרה יט א.