עצירה למחשבה על פרשת אמור תשפ"ב: מדוע באמת אסור לכהן לשאת גרושה?

זו זכות להיות כהן, לעבוד במקדש, אבל זה גם מגביל מאד. למשל, לכהן אסור לשאת גרושה.

למה? מתברר שיש יותר מסיבה אחת!

ומה לומדים מכאן לגבי שופטים ואפילו מנהלים?

ולגבי עצמנו?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

מדוע כהן אסור בגרושה?

מי אמר שקל להיות כהן?

בכמה פסוקים לא ארוכים נאמרים בפרשתנו[1] הכללים שהופכים את הכהן ליוצא דופן, שמגבילים אותו.

לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו – למעט קרובי משפחה שנזכרים בהמשך, לכהן אסור להיטמא למתים. וזה מגביל מאד ובמיוחד היום, כגון שכהן אסור להיכנס לבית חולים עבור אחרים.

אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ – אסור לכהן לקחת אשה שנהגה הפקר בעצמה

וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ (מבעלה) לֹא יִקָּחוּ – ואסור לכהן לקחת גרושה.

כאן ננסה להבין את מטרת האיסור. מה שנקרא "טעמא דקרא" (טעמו של הפסוק). מדוע באמת אסור לכהן לקחת גרושה?

****

קדושה, חשיבות, חינוך

הנה הסבר פשוט: לא מומלץ לקחת אשה רעה, ואמנם אין התורה מתערבת עד כדי כך בחיי האדם, ומתירה לכל אחד לבחור אשה לפי רצונו, אבל בשל מעמדו הייחודי של הכהן ובשל תפקידיו – אסור לו לקחת אשה לא טובה.

ומדוע גרושה אינה אשה טובה? לפי בית שמאי[2], אין אדם מגרש את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוות דבר, חשד של סטיה וזנות, ולכן ברור מדוע לשיטתם אסור לכהן לקחת גרושה. לפי בית הלל, שהאשה אינה מתפקדת מספיק טוב, כגון ששורפת את האוכל – כדאי לשמור ממנה מרחק.

אבל מדוע לקבוע כלל גורף? ובמיוחד לפי רבי עקיבא, שאדם יכול לגרש את אשתו רק בגלל שמצא טובה יותר, אז מדוע שכהן לא יקח גרושה? אולי הבעיה לא בה? אולי הבעיה בבעל?

ובכן, התורה, כמו כל מערכת משפטית, קובעת כללים ואינה יכולה להתייחס לאפשרויות יוצאות דופן.

גרושה אינה הגונה לכהן מפני שלנישואיה היתה פעם אחרית רעה אין לבעל בעמיו לקחת אשה שאיש אחר גירש אותה. לפי זה אין הבדל מאיזו סיבה נתגרשה – כותב רד"צ הופמן.

ואם לגרושה תכונות רעות, היא תוריש את זה לילדיה, או תשפיע עליהם ועל שאר בנות ובני הבית, ושוב – זה לא ראוי עבור משפחתו של הכהן שעובד במקדש. ועוד, אם האשה באמת גרועה, הבת שתוולד לה עלולה בעצמה לזנות ולהתחייב מיתת בית דין – מזהיר האברבנאל.

ואלו לא רק בעיות צניעות, אלא כל המידות הרעות שעלולות להיות שם, מוסיף הרש"ר הירש.

ואילו הנצי"ב מוסיף היבט חדש: יש בכך חילול השם כאשר כהן, עם מעמדו הייחודי, לוקח אשה שמדברים עליה רעות.

הפסוק עצמו מנמק את האיסורים המוטלים על הכהן:

קָדֹשׁ הוּא לֵא-לֹהָיו וְקִדַּשְׁתּוֹ

כִּי אֶת לֶחֶם אֱ-לֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב

אפשר לפרש כי לאור מעמדו ותפקידו לא ראוי לאפשר לכהן לשאת גרושה, כפי שפירשו רוב המפרשים, אבל הרקנאטי מפרש לפי ההקשר: הכהן במקדש עלול לשקוע במחשבות על אשתו ובעיותיהם בשעה שעליו להיות מרוכז בתפקידו – וכן לא ייעשה.

****

ניצול ומניעת ניצול

מדוע יש טעמים רבים ושונים לאיסור כהן בגרושה? זוהי חכמת התורה, שלדיניה תכליות רבות[3].

הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ – נְאֻם יְדֹוָד – וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע[4] – חז"ל דרשו את הפסוק של ירמיהו על התורה והמצוות

מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים – הפטיש מכה בסלע ונפלטים ניצוצות וגם פסוק ומצוה יכולים להוביל להסברים שונים, אבל כולם נכללים בתורה.

ואכן, אפשר להציע עוד טעם לאיסור כהן בגרושה.

בדורות הראשונים, הכהנים לא היו רק עובדי המקדש. הם גם היו שופטים ופוסקים. טענות ומריבות בין בני זוג הגיעו אליהם, לעתים בשעה שבעל האשים את אשתו שזינתה, כמתואר בפרשת סוטה, ולעתים בנסיבות אחרות.

כיון שהכהן הוא השופט, אם הוא יחמוד את האשה אז הוא עלול להטות את הדין ולאלץ את בעלה לגרשנה כדי שיוכל לקחתה לעצמו. כדי למנוע כשלון כזה, וכדי למנוע לזות שפתים (שם רע בשל חשד), נאסר על הכהן לקחת גרושה.

חכמים למדו מכאן שיש מיגבלות על שופטים ורבנים[5]:

החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה – הרי זה לא ישאנה – בני זוג שאינם יכולים לחיות יחד עקב נדר, והחכם אינו מתיר את הנדר אלא מורה להם להתגרש – לא יקח אחר כך את האשה לעצמו! כאן זה כמובן איסור מדרבנן.

ובתלמוד הירושלמי בארו בקצרה:

אומר אני לכך מתכוין מתחילה – החכם עלול היה לפסוק מה שפסק בגלל האינטרס שלו לזכות בה, ויתכן שזה נעשה גם באופן בלתי מודע.

מה למדנו? למדנו שלכל דין מדיני התורה יש טעמים הגיוניים וחינוכיים, שאפשר לעמוד עליהם משיקול הדעת והכרת הפרשנות לדורותיה מסייעת לנו, ועוד: שדווקא מי שנושא במשרה ציבורית צריך להיזהר מאד לא לתת מקום לחשד שהחלטותיו מתקבלות מתוך מניעים אישיים, וראוי לאסור ולתקן תקנות כדי למנוע אפשרות כזו.

ועוד למדנו, שכל אחד צריך לבדוק את עצמו במקרים רגישים: באיזו מידה החלטותיו הן ענייניות ומתי הן פרי של אינטרס…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] ויקרא (פרשת אמור) כא, א) – ט

[2] משנה גיטין ט י וראו פירוש ברוך לוין במהדורת JPS. הרד"צ הופמן, הרש"ר הירש, "העמק דבר", דברי הרקנאטי ואברבנאל מסוכמים אצל צ'יל, "טעמי המצוות".

[3] סנהדרין לד א

[4] ירמיהו כג, כט

[5] משנה יבמות ב י, ירושלמי יבמות ב יב