עצירה למחשבה על פרשת בהעלותך תשפ"ב: יש דגים בחינם?

שאלה של פשט: איך אפשר להבין את טענת עם ישראל שבמצרים קיבלו דגים חינם?

רעיונות חינוכיים ופסיכולוגיים יש בשפע ואפשר ללמוד מהם הרבה. אבל איך אפשר להבין את הפשט ההיסטורי? מי יתן ליהודים דגים בחינם?

ממרחק של אלפי קילומטרים ואלפי שנים, חכמים מצליחים לגלות את התשובה, שאכן נמצאת בספרי ההיסטוריה…

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

הנה[1] אחד הכשלונות של עם ישראל במדבר: הם מתלוננים על המזון המגוון שהיה במצרים, שלא קיים במדבר, ובין שבחי מצרים הם מזכירים:

מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם

אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים –

וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה. אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ

וכמסופר שם בהמשך, הם ניסו להכין את המן במגוון צורות אך טעמו נותר תמיד כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן.

הסיפור הזה מזמין אבחנות חינוכיות ופסיכולוגיות, בחלקן עסקנו בעיוננו הקודם ונזכיר בקצרה גם הפעם. אך עיקר העיון שלנו הפעם – בפשט הפשוט.

מה זה חִנָּם?

ואיך הַדָּגָה היתה בחינם?

כל שאר המזונות שנזכרים שם לא היו בחינם: הבשר והירקות, הַקִּשֻּׁאִים, הָאֲבַטִּחִים הַבְּצָלִים, הַשּׁוּמִים – אז למה הדגים כן?

האם היה אי פעם בהיסטוריה דבר כזה? מי היה הנדיב שסיפק דגים בחינם ועוד לעם העבדים?

מכוח שאלה זו מציע החתם סופר קריאה חדשה: גם הדגים לא היו בחינם! רק הזכרון עכשיו בדגה בחנם (לחינם) הוא (שהרי) שאין לנו דגים עכשיו.

אבל זו לא קריאה של פשט. ומנגד – איך ייתכנו דגים בחינם? מה כוונת התורה?

****

המסר החינוכי

וכי יש בעיניך שהיו המצרים נותנין להם דגים חנם?

והלא כבר נאמר: ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם.

מה תבן לא היו נותנין להם חנם – אבל דגים יהו נותנין להם חנם?

אם כן מה אני מקיים (איך אפשר להבין) חנם? – חנם מן המצוות

זו דרשתו של רבי שמעון[2] שמביא גם רש"י.

מצוות הן עול? ובכן, כן. והסבא ממיר, המשגיח רבי ירוחם הלוי[3], מתאר זאת בגילוי לב אישי.

כאשר אני רואה אחד גוי לוקח פת לחם, ותוחבו תיכף בפיו ואוכלו, הנה בהבטה ראשונה אני מביט עליו כעל מין בהמה שבלי כל ידיעות והכנות והנה אוכלת! אבל, מצד אחר, אני גם מתקנא בו שהוא אוכל ושבע ללא כל קושיים. ואני, כשאני רוצה לאכול, אני זקוק לכמה עסקים. מקודם אני צריך למים וליטול את הידים, ואח"כ לכוון ולברך, ועוד ועוד בעיות בהמאכלים וכדומה, והגוי הזה חפשי הוא מכל מצות ושאלות…

אמנם נטילת ידים היא תקנה מאוחרת ואין נטילת ידים אלא ללחם, אבל הנמשל מובן. קל יותר לחיות כמו גוי, פטור מכל עול, ללא מחוייבות, ללא צורך בבדיקת המעשים לכשרותם ובעיטופם בברכות…

יש משותף לכל הדרשות האלו – ההנחה הברורה מעצמה, שהדגים לא יכלו להיות בחינם.

אך למרות שהמסר החינוכי חשוב, אין זה הפשט בפסוק. עלינו להמשיך לחפש את התשובה.

****

חינם ממש

בשאלת הפשט התלבטו רבים מחכמינו[4].

חנם – בזול, כאילו הוא חנם – לא חינם אבל כמעט (האבן-עזרא). זה היה יכול להיות הפירוש הטוב ביותר, אבל נמצא טוב ממנו…

היו הדייגים המצריים מעבידין אותן למשוך הדגים שנאחזים במצודה ובמכמורות, והיו נותנין להם מן הדגים כמנהג כל פורשי מכמורת (הרמב"ן) – אבל… זו משכורת. והרי חִנָּם זה בלא טורח ובלא דמים (חזקוני).

ושמא המצרים נתנו ליהודים אוכל מקולקל? היו נותנין להם מהדגים הנבאשים שהיו להם ארבעה וחמשה ימים שנצודו (רבנו בחיי).

יש ששיער כי בתוך המים ששאבו היהודים מן הנילוס היו מוצאים דגים, וזה כמובן בחינם (רב ושמואל).

זו אפשרות סבירה, אלא שיש טובה הימנה:

שמא במצרים שהיה היאור משקה כגן הירק היו אילו דברים בהפקר (ה"בכור שור"). כיצד הפקר? ובכן, רבי יוסף קרא משער כי בגאות הנילוס היו נשארים דגים מחוצה לו.

וראה זה פלא: מה שמשערים חכמים במרחק של אלפי קילומטרים ואלפי שנים, אכן מתועד בכתבי ההיסטוריה.

ההיסטוריון אליאנוס[5], שחי במאה השלישית לפני הספירה אבל מביא מקורות רבים, מספר:

שדות המישור משני עברי הנילוס נראים בתקופת הגיאות, בעיצומו של הקיץ, כאגם גדול. בשוב הנהר אל אפיקו נשארים הדגים על הטין ללא מים, והם נאספים על ידי האיכרים כיבול קציר ממש.

ומה שעשו האיכרים יכלו לעשות גם היהודים. לא כל העת היו דגים בחינם – אבל לפעמים כן.

יש כאן גילוי חשוב על לימוד של פשט. פעמים רבות דברים נראים לנו כהפרזה – עד שמצליחים לברר את ההיסטוריה שמאחוריהם!

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] במדבר (בהעלותך) יא, ד – ט, תורת משה לפסוק ה.

[2] ספרי זוטא (הורוביץ) (במדבר (פרשת בהעלותך) יא, ה, והפסוק על התבן מופיע בשמות ה יח, ורש"י כאן.

[3] דעת תורה באורים לפסוקנו.

[4] אבן עזרא, רמבן, חזקוני, רבנו בחיי, רב ושמואל יומא עה א. רבי יוסף קרא בדברי רבי חיים פלטיאל, הדר זקנים, בכור שור – כולם לפסוקנו.

[5] מצוטט אצל "הדיג העברי הקדום", מנדל נון, הקיבוץ המאוחד תשכד