עצירה למחשבה על פרשת בחוקותי תשפ"ב: מה רע לכם?

עם ישראל קיבל תורה אבל בכל הדורות לא הצליח לשמור עליה כמו שצריך. ובתקופות שונות לאורך ההיסטוריה, מימי הנביא ישעיהו ועד ההשכלה וההתחלנות, היו כאלו שהתלוננו על המצוות ומאסו בהן.

איך זה קרה?

התשובה בפרשתנו.

איך מפרש זאת המגיד מדובנא? ואיך זה נוגע אלינו היום? ומה הפתרון, בדרך הפסיכולוגיה הקוגניטיבית?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

יש כל מיני עבירות. יש כל מיני מניעים לעשיית עבירות. חכמינו עסקו בפסיכולוגיה של העבריינים וחילקו אותם לסוגים.

יש שוגגים ויש מזידים. בין המזידים יש מי שנכשל פעם אחת, ויש מי שעובר אותה עבירה באופן קבוע. אצל שניהם זו עבירה לתאבון: העבריין רוצה מה שאסור וקשה לו להתגבר – קשה לו לוותר – הוא לא רוצה לוותר על ההנאה ההיא. או שאינו רוצה להתאמץ. אבל בדרך כלל הוא כן רוצה להיות יהודי טוב, לשמור מצוות.

על סמך זה קובע האמורא רבא[1]:

אפילו יהודי שרגיל לאכול בשר טרף, אבל בקיא בשחיטה, מותר לבדוק סכין ולתת לו שישחט וגם לסמוך על שחיטתו. מדוע? זה הכלל: כיון שקל לו, לא יאכל טרף ולא יעשה איסור סתם.

ויש עבריין להכעיס. גם אם יש לפניו בשר כשר וטרף, הוא יאכל את האיסור בכוונה תחילה.

גם פרשתנו עוסקת בנושא הזה. ועונה, בארבע מילים בלבד, לשאלה: מדוע עם ישראל אינו שומר מצוות?

****

קשה, קשה מדי

א-לוהים מזהיר[2]:

וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם

לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי

ואז מתחילות הקללות:

אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם …

מחלות: הַשַּׁחֶפֶת הַקַּדַּחַת, דֶבֶר; תבוסה: וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; בֶּהָלָה, וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף; ובסוף, גלות: וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם.

הפסוקים האלו אינם מדברים אל דור יוצאי מצרים. לאחר יציאת מצרים, הכשלונות והעבירות נבעו מהרגלים רעים שנרכשו בשיעבוד וגם מייאוש מול תלאות המדבר. הפסוקים האלו פונים אל העתיד.

זה קורה בימי הנביא ישעיהו, שמתאר[3] את חטאי העם בזמנו. הם רצים אחרי הפסלים.

וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ, יַעֲקֹב – עם ישראל אינו מתפלל אל א-לוהים

כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל – אפשר לחשוב שהמצוות הן עול כבד…

לֹא הֵבֵאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי – כמה קרבנות כבר ביקשתי? שני תמידים ליום…

לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה – האם זה כל כך הרבה?

יש דמיון בין הפסוקים שלנו, שמתארים שנאה למצוות ותיעוב. בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ … אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לבין מה שמתאר ישעיהו: יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל

וזו התשובה לשאלה. המצוות נראות קשות מדי. לכן הן מעוררות מיאוס.

התשובה הזו מזמינה עוד שאלה. האם באמת התורה כל כך קשה? האם כל כך קשה להיות יהודי?

****

ללמוד ולהשכיל

נדלג אלפיים שנה קדימה. הדרשן המפורסם, רבי יעקב קרנץ (1741 – 1804) הידוע בכינוי "המגיד מדובנא", יציע ביאור, כדרכו, במשל:

סוחר שומע שחבילת המוצרים שלו היתה כבדה מדי עבור המשרת שלו. הוא נזעק: אז זו לא החבילה שלי! יהלומים, כמו שהיו לו, אינם כבדים… החבילה הוחלפה!

המגיד מדובנא חי בראשית ימי ההשכלה, כאשר החלה תופעת הַהִתְחַלְּנוּת. היו יהודים שרצו להיות ככל הגויים, שהתאוו לעבירות, אבל המגיד מדובנא מציע הסבר אחר לתופעה: אותם יהודים מעולם לא זכו להכיר את התורה כפי שהיא באמת!

בניסוח המודרני של הרב משה ארז דורון: אם נדמה לך שהמצוות קשות ומתישות, שהן עול כבד מנשוא, כנראה טעית, זאת לא החבילה שלי. זה לא אני, אומר הקדוש ברוך הוא.

יָגַעְתָּ? זה בגלל שלֹא אֹתִי קָרָאתָ…

בדרך הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, אלו טעויות. הֵבַנּוּ לא נכון, הוספנו תוספות משלנו – או גרענו.

אז מה הפתרון? שוב, בדרך הפסיכולוגיה הקוגניטיבית – וזה גם מתבקש מעצמו – ללמוד!

לברר מה באמת אומרת התורה, מה באמת מבקש א-לוהים מאיתנו.

ואז יתברר: זה לא כבד. זה לא קשה. נכון שלפעמים צריך לוותר: צריך לאכול רק כשר, לשמור שבת גם אם מתחשק משהו אחר כרגע. אבל אלו קשיים זמניים. הטוב עולה בהרבה על ההפסד. החויה הדתית, החינוך, בונים את האדם, את המשפחה, את העם.

אם איננו רואים את התוצאות האלו בעינים, אם איננו חשים אותן בלב, סימן שלא את התורה הכרנו אלא פרשנות מעוקמת שלה. המראה המעוותת בפארק שעשועים מצחיקה אותנו. בחיים האמיתיים העיוותים הורסים.

כשלומדים יודעים. כשלומדים אז מבדילים בין המצוות החינוכיות שרק בונות אותנו לבין התוספות והטעויות שהופכות את התורה לעול כבד מנשוא, שגורמות לנו להתלונן בצדק על יגיעה, שאינה אלא יגיעת שווא.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] חולין ד א.

[2] ויקרא (פרשת בחקותי) כו:טו – טז

[3] ישעיהו מג, כב – כג