עצירה למחשבה על פרשת בלק תשפ"א: שיעור בהיסטוריה

לפעמים אנו מתקשים להבין אירוע עד שאנו מסתכלים עליו ממרחק. זה מה שנקרא "לתפוס פרספקטיבה".

סיפור פרשת השבוע הארוך והמורכב שלנו, על נסיונו של בלק לגייס את בלעם לקלל את ישראל, נסיון שהפך לברכה במקום לקללה, מוזכר מתוך פרספקטיבה כזו כמה עשרות שנים מאוחר יותר, כאשר יהושע מספר עליו לעם ישראל. נאום הפרידה של יהושע מעם ישראל, הוא שיעור בהיסטוריה, שמסתיים בשאלה רלוונטית עד היום הזה:

האם אתם רוצים להישאר יהודים? האם אתם רוצים לחיות מתוך ברית עם אלוקים?

ואיך סיפור הפרשה שלנו הוא גורם שצריך להביא בחשבון בקבלת ההחלטה הזו, החשובה מכל ההחלטות האנושיות?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

פרשת השבוע שלנו, על מסע עם ישראל במדבר, היא יוצאת דופן –  מבחינה ספרותית – בכל סדרת הפרשיות מיציאת מצרים ועד לפרידה ממשה רבנו. אם תרצו, תפסיקו לקרוא ותנסו לגלות במה.

אם מצאתם – יפה מאד. וגם אם לא, זו התשובה. יש כאן תופעה ספרותית יחידה במינה בתורה. אנו מוזמנים לראות את עם ישראל – אבות אבותינו – מבחוץ ו"בזמן אמת". אשר למשה רבנו, הוא בכלל לא ייזכר כאן.

עם ישראל מוזכרים בקצרה בתור האויב הגדול שבלק מפחד ממנו ולכן הוא מזמין את בלעם לקלל אותו בשם אלוקים. אבל אלוקים מסדר אותם באופן משעשע. במקום לקלל – בלעם מברך.

הסיפור הארוך והמפורט הזה נזכר שוב, בקצרה, ממש ברמיזה, מאוחר יותר, אבל לא הרבה מאוחר יותר, כאשר יהושע בן נון, יורשו של משה רבנו, והאיש שהנהיג את עם ישראל בכיבוש הארץ, משתמש בו בנאום הפרידה שלו מן העם. בנאום הזה יהושע מסכם את ההיסטוריה, ומזמין את העם, כל יהודי ויהודי, לחשוב: האם אני רוצה בברית עם אלוקים? האם אני רוצה להתחייב? האם אני רוצה את החובות ואת הזכויות[1]?

****

הנסים הגדולים, הגרסה הקצרה

מה בוחר יהושע להזכיר מתוך ההיסטוריה היהודית, המוכרת לנו משאר התורה? ואיזה שימוש הוא עושה בחלקים שהוא בוחר?

נתקדם איתו.

בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים

עם ישראל לא היה זרע מובחר אלא אנשים רגילים ואפילו עובדי עבודה זרה.

וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב…

וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם

כל הנסיונות של אברהם, יצחק ויעקב, שמסופרים בתורה והעם בימי יהושע הכיר, כל אלו אינם נזכרים כלל. רק העובדה שהם נבחרו, ואז… הגיעו לשיעבוד במצרים. וכמובן זה לא נגמר שם.

וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם – מכות מצרים במשפט אחד!

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם – גם נס ים סוף במשפט אחד!

אז מה יש לנו כאן? סיפורים שממלאים פרקים מפורטים בתורה מסוכמים בכמה משפטים. נשמר רק המסר החשוב ביותר: באתם ממשפחה רגילה של עובדי עבודה זרה. נבחרתם, ירדתם למצרים והשתעבדתם ושוב היו נסים וניצלתם. פרעה רדף ושוב נס וניצלתם. זה הלקח ההיסטורי.

ובדילוג אל הדור שנכנס לארץ וכבש אותה – דור שהוא וצאצאיו עומדים כעת לפני יהושע.

וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם – אלוקים הוליך את השומעים להביס את עם האמורי בעבר הירדן.

וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם – אלוקים סידר שהם ינצחו גם בארץ ישראל.

והנה התוצאה שכל הנאספים ראו בעיניהם וצריך לדעת להעריך אותה –

וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם – וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם

כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם – אַתֶּם אֹכְלִים

קיבלתם הכל מן המוכן, וזה קרה ממש לאחרונה, בתקופה שיהושע והעם ראו זאת במו עיניהם.

זו הגרסה המקוצרת, אבל בתוכה מובלע עוד משהו. בין הפסוק על מה שקרה בעבר הירדן לבין הפסוק על מה שקרה בארץ, מוזכר סיפור בלק ובלעם מן הפרשה שלנו!

וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם

וְלֹא אָבִיתִי (לא הסכמתי) לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל (והצלתי) אֶתְכֶם מִיָּדוֹ

מפתיע. לאחר שכה הרבה הושמט, כולל למשל מתן תורה (זה לא סיפור הצלה…), כן נזכר סיפור בלק ובלעם, הסיפור שמסופר בפרשתנו בהרחבה גדולה.

גם זה נכלל בגרסה הקצרה של ההיסטוריה שהעם אמור לזכור ולהביא בחשבון לצורך שמייד נדון בו.

וזה מלמד אותנו על החשיבות העצומה של סיפור בלעם בפרשתנו. במבט שלנו מהיום, זה נראה כמעט טריוויאלי: רבים מאיתנו איננו מאמינים בקללות, וברור לנו שאלוקים לא היה שומע קללות מפיו של רשע כמו בלעם. אבל עבור עם ישראל של אז ועבור בלק והמואבים זה היה אמצעי לוחמה מסוכן מאד. לכן ההצלה הזו – והפיכת הקללה לברכה – מופיעה ברשימת הניסים המשמעותיים. יתכן שזה היה רק עימות פסיכולוגי, אבל גם פסיכולוגיה מכריעה מלחמות.

אז זה המסר החשוב שצריך לקחת מפרשת השבוע שלנו. ברשימת הנסים הגדולים שאלוקים עשה לעמנו בעבר, מבחירת אברהם והולדת יצחק לזוג עקר ועד לעשר המכות ביציאת מצרים ונס ים סוף, ראוי לכלול גם את סיפור הפרשה שלנו. זה לא סתם סיפור. זה סיפור עם מסר. אלוקים שומר עלינו – גם מרחוק, גם בשעה שאיננו יודעים על זה.

****

זמן לבחור

ואם כבר הגענו לזה, אז מה המסקנה של יהושע? ראוי לצטט, כי זה המסר שצריך לקחת מפרשתנו:

וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְדֹוָד וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת – כדאי לכם!

מפתיע, אבל יהושע לא מסיים כאן, אלא ממשיך ומעניק להם בחירה.

בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן

אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם – אם אתם בוחרים, אתם יכולים גם ללכת אחרי עבודה זרה!

וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְדֹוָד  – אבל יהושע יודע מה הוא בוחר ומה יבחרו צאצאיו. וכמובן, הוא גם מעריך נכון שעם ישראל יבחרו בברית עם אלוקים. זה גם מה שההיסטוריה – כולל סיפור הפרשה שלנו – מזמינים בתור מסקנה.

וזה מאד רלוונטי גם היום. אותה שאלה, שנאמרה אז, עדיין מהדהדת.

הבחירה בידנו. האם נרצה בברית? מי אנו רוצים להיות ומי אנו בוחרים להיות?

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] יהושע פרק כד פסוק א – טו