עצירה למחשבה על פרשת בלק תשפ"ב: ריאל-פוליטיקה
מה משותף לבלק מלך מואב ולהנרי קיסינג'ר?
ואיך יכול עם קטן להחזיק מעמד מול אויביו, בלי לאבד את ערכיו – ואיפה התשובה בפרשתנו?
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
ערכים זה חשוב, אבל מה שקובע במציאות אלו הצרכים, האינטרסים, הפוליטיקה.
מְקוֹמֵם? בהחלט. זוהי העמדה שמיוצגת בפילוסופיה המדינית בידי הוגים מאפלטון היווני לפני 2500 שנה ועד לפון קלאוזביץ, המצביא והאסטרטג הגרמני במאה ה19, ואילו המדינאי הנרי קיסינג'ר הפך זאת לתשתית של המדיניות של ארה"ב ושינה את העולם…
זה מבט עגום. האם בהיסטוריה האינטרסים תמיד חשובים יותר מערכים?
ובכן, יש יוצאי דופן.
שום אומה לא תבעה מעצמה מעולם תביעות מוסריות כפי שעשתה זאת אמריקה, ושום אומה לא התייסרה כמוה בגלל הפער בין ערכיה המוסריים, שהם מוחלטים מטבעם, ובין חוסר השלמות הטבוע במצבים הקונקרטיים שבהם יש ליישמם – כותב קיסינג'ר על ארצו המאמצת בספרו "דיפלומטיה"[1].
קיסינג'ר, היסטוריון והוגה דעות, לא דייק. היתה אומה ועדיין קיימת, שאצלה הערכים תופסים את המקום הראשון.
אנחנו, עַם ישראל.
ובעולם שבו אנו יוצאי דופן במסירותנו ליושר ולצדק, אנו זקוקים להרבה עזרה כדי לשרוד. לסייעתא דשמיא, להשגחה פרטית.
זה גם הסיפור של פרשתנו, שבו מופיעים רק האויבים…
****
בלק ובלעם
מה ראה בלק, מלך מואב בעת ההיא, כאשר עם ישראל התקרבו אל הגבול שלו?
הוא בעצמו מספר זאת לבלעם[2]:
הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם – זרים, ובכל זאת ניצחו את השליט האדיר פרעה
הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ – הם נמצאים בכל מקום! כל כך הרבה מהם.
וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי – האם עכשו תורי?
ונזכור מה קראנו בפרשה הקודמת. אצלנו זו היסטוריה עתיקה. עבור בלק אלו החדשות המעודכנות.
וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל – וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ.. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי
ואותו דבר קורה לעוג הגדול: וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ
ובלק, כמדינאי פיקח, יודע להתעלם מכמה פרטים חשובים, בגלל שהוא מאמין בריאל-פוליטיק ולא בערכים.
הוא מתעלם מכך שסיחון יצא למלחמה, שעם ישראל נמנעים מלתקוף ורק מתגוננים אבל מנצחים. הוא מתעלם מכך שחלק מן הטריטוריה של סיחון היתה כבושה…
וכן מכך שעוג תקף ראשון: וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה
בלק הוא איש של ריאל-פוליטיק, כמו פון קלאוזביץ וקיסינג'ר…
****
בלתי אם נועדו
בלק, אדם פיקח, אינו מאמין ביכולת של עמו שלו, גם לאחר ברית עם המדיינים, לנצח את ישראל. לא את אלו שגברו על סיחון וצבאו ועל עוג ועמו. אז הוא משתמש בפטנט שהיה מקובל אז. הוא קורא לבלעם שיודע לקלל.
וכאן מתערב א-לוהים. כאן אנו פוגשים השגחה פרטית, שמתרחשת לא רק בתוך עם ישראל אלא בחוץ, אצל הגויים.
בלעם בא לקלל – ומברך, כדברי בלק[3] המתוסכל: אֹיְבַי לָקֹב (לקלל) קְרָאתִיךָ – וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ.
וכדברי המדרש על הנס שעשה א-לוהים לבלעם: שעקם את פיו ופקמו כאדם שקובע מסמר בלוח.
והנה השאלה שאכן מתלבטים בה המפרשים: מדוע היה צריך את הנס? מה היה קורה אילו בלעם כן היה מקלל?
יש כאן באמת שאלה קשה. הרי א-לוהים מנווט את הבריאה. אולי בלק ואולי אפילו בלעם האמינו שלקללות שלו יש כוח, אבל אנו היהודים יודעים שרק א-לוהים קובע, אז מדוע לפחד?
יש כמה נסיונות ביאור. חלקם מציעים שבלעם ידע למצוא פגמים ועבירות שראויים לעונש ועל זה היה מתפלל ומבקש. חלקם מציעים שבלעם לא היה יכול לעשות מאומה בדיבורו, אבל היתה לכך השפעה פסיכולוגית על המקולל, וגם את זה א-לוהים רצה לחסוך מבני ישראל.
ונראה שהפתרון פשוט בהרבה. הקללה נגד ישראל לא היתה אמורה להשפיע עליהם (אלא על הקלים להאמין בשטויות, כפי שכותב הרמב"ם על המאמינים באמונות הבל) – אבל היא בהחלט היתה מְחַזֶּקֶת את צבא האויב! בלק היה חש שכעת, לאחר הקללה, הוא יכול לאסוף צבא נגד עם ישראל ולנצח. ואת זה א-לוהים רצה למנוע.
ואגב כך, זכינו לפרשה שלמה בתורה, לנבואות וברכות לעם ישראל.
וגם ללימוד העיקרי: א-לוהים מכוון את הכל, ושום דבר, אבל שום דבר, לא יקרה בלי אישורו.
וכמאמר הנביא[4] על הריאל-פוליטיק של זמנו:
הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ
זה לקח שחשוב לזכור גם היום הזה, ודווקא כעת, אבל האם אי פעם לא היינו זקוקים לחיזוק כזה?
[1] https://alaxon.co.il/article/%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%9c-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%aa/
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[2] במדבר (בלק) כב, ה; (חקת) כא, כג – כו ; כא, לג, לה.
[3] במדבר (בלק) כד, י; תנחומא (ורשא) בלק יב
[4] עמוס ג, ג