עצירה למחשבה על פרשת במדבר תשפ"ב: בנים לא היו להם

לפעמים אמירה צדדית בפסוק יכולה להוביל לתובנות מפתיעות. לפעמים ארבע מילים בתורה מספיקות כדי להעלות נושאים חשובים.

על נדב ואביהוא, בני אהרן, נאמר שמתו ו- וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם.

מה אפשר ללמוד מכאן?

הרבה!

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

לפעמים אמירה צדדית בפסוק יכולה להוביל לתובנות מפתיעות. לפעמים ארבע מילים בתורה מספיקות כדי להעלות נושאים חשובים.

זה בדיוק מה שאנו מצפים מהתורה, כמסמך שנכתב בהשראה א-לוהית.

וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְדֹוָד בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְדֹוָד בְּמִדְבַּר סִינַי

וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם

וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם

צריך להזכיר[1] שנדב ואביהוא מתו כדי להסביר מדוע נותרו רק שני בנים מתפקדים ככהנים לאבא אהרן. אך מדוע צריך להזכיר כי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם?

 רוצים לחשוב? התשובה לא קשה…

ובכן, כי אילו היו להם בנים, הבנים היו ממשיכים להיות כהנים!

ואכן כך מאוזכר[2] הרעיון הזה בספר ההיסטוריה הראשון של עם ישראל, "דברי הימים":

וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי אֲבִיהֶם – וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם – וַיְכַהֲנוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר

****

סרבני נישואין

זו חובה לשאת אשה כדי להוליד בנים. זוהי המצוה הראשונה בתורה[3], פְּרוּ וּרְבוּ.

בית הלל ובית שמאי[4] נחלקו  במינימום ההכרחי:

לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים.

בית שמאי אומרים שני זכרים – ובית הלל אומרים זכר ונקבה.

אז מדוע לנדב ואביהוא לא היו בנים? יש כאן לכל הפחות מחדל שלהם, לדעת רבי אליעזר.

רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים

אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: חייב מיתה

שנאמר ובנים לא היו להם

הא (יש לדייק:) היו להם בנים – לא מתו

ומדוע באמת לא נשאו להם נשים? הנה[5] השערתו של רבי לוי:

שחצים (שחצנים, גאוותנים) היו הרבה (מאד).

והיו אומרים: איזו אשה הוגנת לנו?

הרבה נשים היו יושבות עגונות וממתינות להם.

והיו אומרים: אחי אבינו מלך, אבינו כהן גדול, אחי אמנו נשיא, אנחנו סגני כהונה, איזו אשה הוגנת לנו

האם רבי לוי מנסה באמת לשחזר מה חשבו בני אהרן? סביר יותר שהוא בא למחות נגד מידת הגאוותנות. מי שמחשיב את עצמו יותר מדי, מי שמזלזל באחרים שאינם בעלי ייחוס כמו שלו – יישאר לבד. לא סביר שרבי לוי מציג כאן מסורת שאינה מוכרת לשום חכם אחר. דרך התיאור הספרותי של נדב ואביהוא כשחצנים ממחיש רבי לוי לתלמידיו ולכל הדורות מה קורה למי שלא משקיע בזוגיות ובמשפחה: בסוף הוא ימות ויישאר בלי המשכיות…

האם רבי לוי היה מציע הסבר שאינו הכרחי היסטורית רק כדי להעביר מסר? בוודאי! זוהי שיטה דרשנית שעליה יכתוב רבנו אברהם בן הרמב"ם בחיבורו על אגדות חז"ל. יש מדרשים שאינם באים ללמוד הלכה וגם לא להסביר פשט בפסוקים – אלא להעביר מסר חינוכי דרך סיפור.

****

גמול אישי

קודם היה סיפור. עכשו נלמד הלכה, פשט עמוק בתפיסת הגמול של התורה.

נדב ואביהוא עברו עבירה בתפקידם ככהנים. אבל הם לא היו מורישים את העבירה והגמול לצאצאיהם – כמובן אילו היו להם בנים.

שוב: וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם – מכאן דייקו חכמים[6]: אילו היו להם בנים – היו קודמין לאלעזר ולאיתמר!

וזה למעשה רעיון מוכר[7]:

לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ

אין עונש משפחתי. וכך באמת מבין את הפסוק אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שהרג את המתנקשים בחיי אביו, אבל לא פגע בבניהם.

וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה

אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד לֵאמֹר: לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת

והכלל הזה נכון לא רק בעבירות שעונשן מוות, כמו רציחה, אלא גם בכל עבירה שהיא, וגם בעבירה של כהן במקדש. הוא ייענש. אבל בניו, אם ילכו בדרך השם, יישארו כהנים כי הם צדיקים.

ארבע מילים בלבד איפשרו לחכמים ללמד לקח מוסרי יפה על המגרעת האיומה של גאווה בלתי מוצדקת. וארבע מילים בלבד ממחישות לנו את אחד העקרונות הגדולים בגמול, שאותו יציג הנביא ירמיהו:

לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה…

כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו.

ואנו לומדים: כל אדם בורר לו את דרכו וכל אדם יישפט לפי מעשיו ומחדליו. וגם אנחנו…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] במדבר (פרשת במדבר) ג, – ד

[2] דברי הימים א כד, ב

[3] בראשית (פרשת בראשית) א, כב, משנה יבמות ו ו, יבמות סג ב – סד א.

[4] משנה יבמות ו ו

[5] תנחומא (בובר) אחרי מות ז

[6] במדבר רבה (וילנא) פרשה ב סימן כו (פרשת במדבר), ויקרא רבה (וילנא) פרשה כ סימן יא (פרשת אחרי מות)

[7] דברים (פרשת כי תצא) כד, טז, מלכים ב יד, א) – ו, ירמיהו לא, כח) – כט