עצירה למחשבה על פרשת במדבר תשפ״א: לא להציץ!

לפני שבני קהת מגיעים כדי לשאת את כלי הקודש, כמו ארון העדות והפרוכת, צריך לכסות אותם בשני כיסויים.

אסור להם לגעת בהם, אסור להם לראותם – למרות שהכהנים כן עושים זאת בשעה שהם אורזים אותם לדרך.

מאחורי ההלכה הזו יש חינוך פילוסופי, שמסביר את הפסוקים האלו ולא רק אותם.

ומי היו הרבנים שנכשלו בזה ושילמו ביוקר?

לפני שבני קהת מגיעים כדי לשאת את כלי הקודש, כמו ארון העדות והפרוכת, צריך לכסות אותם בשני כיסויים.

אסור להם לגעת בהם, אסור להם לראותם – למרות שהכהנים כן עושים זאת בשעה שהם אורזים אותם לדרך.

מאחורי ההלכה הזו יש חינוך פילוסופי, שמסביר את הפסוקים האלו ולא רק אותם.

ומי היו הרבנים שנכשלו בזה ושילמו ביוקר?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בני משפחת קהת, מן הלויים, היו… סבלים. אבל המשא שלקחו היה מיוחד במינו[1]. כאשר עם ישראל יוצא לדרך, מפרקים את המשכן ובני קהת נושאים בידיהם את הכלים מקודש הקודשים: מזבח הזהב, מנורת הזהב, אפילו את הארון עם הפרוכת. אבל – הם לא נוגעים בהם בידיהם. זה לא. זה מיועד לכהנים. ולכן לפני כן יש עבודת הכנה של הכהנים:

וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת, וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה…

וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת … וּפָרְשׂוּ בֶּגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי וְכִסּוּ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ

וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְנָתְנוּ אֹתָהּ אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ

וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ

במשפט אחד: כל הכלים טעונים כיסוי כפול.

האם זה כדי להגן עליהם מאבק? אולי, גם. אבל לא זה הנימוק העיקרי.

וְכִלָּה לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ – וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת

וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ – וָמֵתוּ

צריך להגן על הכלים ממגע אסור, שיש בו זלזול. וזלזול כזה מחייב עונש מוות.

ולא רק מגע! אלוקים מוסיף:

אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם

וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ … וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע (בהחשף) אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ

בעברית שלנו: בהחשף הכלים, בהורדת הכיסוי, אסור אפילו ללוויים להיות שם. זו סכנת נפשות!

ואנו שואלים: מדוע? אם לכהנים לא קורה שום דבר, אז מדוע שהלווים לא יוכלו להיות שם גם כן?

התשובה היא שיעור בפילוסופיה.

****

מה שאי אפשר לראות

השאלה מאחורי השאלה היא: מה כבר אפשר לראות בשעה שמסתכלים על הקודש?

התשובה: אין מה לראות!

אבל הנסיון להסתכל במה ששייך לקודש הוא חוצפה גדולה. ולכן זה מחייב עונש כבד.

כאשר משה רבנו זוכה להתגלות בפעם הראשונה, אלוקים מדבר אליו מתוך הסנה הבוער. ואז –

וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ-לֹהִים[2]

למשה רבנו היתה תחושה טבעית של כבוד ולכן השפיל מבטו. אבל כמה מבינים אינטואיטיבית איך להתנהג? לא כולנו משה רבנו.

ואפילו אצל משה רבנו, כאשר ביקש לראות את כבוד ה', אלוקים מזהיר:

לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָיּ[3]

וכי יש לאלוקים פנים שאפשר לראות ואז למות? בקשת משה טעונה פרשנות פילוסופית, ונעסוק בה בפעם אחרת. אבל נשים לב לאזהרה. מי שטועה ומבקש לראות מסכן את עצמו – לא בגלל שיש מה לראות, שהרי אין לה' דמות הגוף, אלא בגלל שיש כאן זלזול וחוצפה וגם טעות חמורה בתחום התיאולוגיה – האמונה שיש שם משהו שאפשר לראות.

והתשוקה הזו עזה מאד, ומניעה מיסטיקאים, גם באומות העולם וגם בעם ישראל. הלא סיפרו לנו חז"ל על ארבעה שנכנסו לפרדס, כלומר ביקשו לחוות חוויה מיסטית, ומתוכם אחד יצא מכלל ישראל, אחד השתגע ואחד מת. הם רצו רק "להציץ"[4].

וכדי להגן על הלוויים מפני טעות מושכת כזו, מפני התשוקה שכולנו יכולים להזדהות איתה, רק "להציץ", על הכהנים למנוע מהם – ומהעם – אפילו את ראית חפצי קודש הקודשים.

****

הטעות התיאולוגית של הבייתוסים

כאשר נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים, כדי לטהר את המקום בטכס ההזאה, הוא מקדים ומבעיר קטורת על מחתה כדי לכסות את המרחב בעשן.

וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת

וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְדֹוָד וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת – וְלֹא יָמוּת[5]

ואכן, כת הבייתוסים האמינו שצריך הכהן הגדול להעלות את העשן בחוץ, לפני שהוא נכנס פנימה, כי יש התגלות א-לוהית בפנים, וכל הרואה ימות. אבל, כפי שהעירו פרשני הפשט, לא זה מה שכתוב בפסוק. הכהן נכנס, מעלה עשן באמצעות שריפת הקטורת, ורק אז הוא מתחיל בהזאה.

אנו יודעים זאת גם מפני שמעשי הכהן ביום הכיפורים הם העתק של דין כפרה של הכהן הגדול על עצמו ועל הציבור, כפי שנאמר כבר בפרשת "ויקרא". גם שם, בשל חטא הכהן המשיח או בשל חטא העם, הכהן מבצע אותו תהליך כמו ביום הכיפורים, אבל שם – אין צורך בעשן הקטורת. רק ביום הכיפורים, שבו הטכס נקבע מראש וחוזר על עצמו מדי שנה, התווסף דין הקטרת העשן – מפני שזו דרך כבוד כלפי מעלה. לא שיש מה לראות שם, אלא שצריך האדם להראות את עצמו שאינו מבקש להציץ במה שאינו נתון לראיה.

יש כאן חינוך פילוסופי עמוק. היו ועדיין יש כאלו שמאמינים, כמו הבייתוסים, שיש מה לראות והראיה מסכנת חיים. אבל זו טעות. אם אין לאלוקים דמות הגוף, אז אין מה לראות. אבל בני אדם הם בני אדם, ולא לכולם הבנה פילוסופית, והרי זו טעות שקל להיכשל בה. זה מאד מושך: מי לא ישתוקק לדעת ולראות מה שאינו בר ראיה. לכן, כדי למנוע את הכניעה לסקרנות חסרת ערך, ניתנו מצוות שמטרתן להראות שלא בכל מקום מותר להציץ.

בעלי ההבנה הפילוסופית לא ייכשלו, וכעת גם אנו, שסקרנו את הנושא, יודעים את העקרון החשוב הזה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] במדבר (פרשת במדבר) ד:ה – כ

[2] שמות (פרשת שמות) ג:ו

[3] שמות (פרשת כי תשא) לג:יח – כג

[4] תוספתא חגיגה (ליברמן) ב, ג

[5] ויקרא (פרשת אחרי מות) טז:יב – יג