עצירה למחשבה על פרשת בראשית תשפ״ג: בצלם אלוקים תמשול

אלו יכולות הוענקו לנו כאשר נברא האדם בצלם א-לוהים? כיצד אנו מתחנכים לממש את היכולות האלו? והיכן זה בפרשת השבוע?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

האמורא רבה היה מתחיל את השיעור בבדיחה. גם אנו נעשה כמוהו, אך הבדיחה שלנו כבר מכילה, בזעיר אנפין, את כל מה שעלינו ללמוד[1].

לאמא יש שני ילדים, ראובן בן השש ושמעון בן הארבע. יום אחד אמא נותנת לראובן שתי סוכריות ואומרת לו: קח לך אחת ותן את השניה לאחיך.

ראובן לוקח את הסוכריות והולך לו, ואחרי רגע שומעת אמא צווחות מהחדר השני. היא אצה רצה לשם ורואה את ראובן מחזיק אגרוף קמוץ ואת שמעון מנסה לפתוח לו את היד בכוח כשהוא צווח. באגרופו של ראובן נמצאת סוכריה אחת והאחרת כבר בפיו.

תן לשמעון את הסוכריה שלו, אומרת אמא ומצביעה על הסוכריה בידו של ראובן.

ראובן מפתיע עם משפט המחץ של הבדיחה: זו – שביד – לא הסוכריה שלו. זו הסוכריה שלי. הסוכריה שלו, הוא מצביע על פיו העמוס, נמצאת כאן.

סוף הבדיחה.

מה מצחיק כאן?

ובכן, אנו צוחקים כי הבדיחה עלינו. ראובן חמד את שתי הסוכריות והשתמש בנימוקים מתוחכמים כדי לשמור לעצמו את שתיהן. אבל הילד בן השש בסך הכל נהג כפי שכולנו נוהגים לפעמים, לוקחים לעצמנו מה שלא מגיע לנו ואז ממציאים הסבר משפטי מתוחכם למה זה בסדר.

הבדיחה הזו יכולה להיות שיעור במוסר, אבל היא גם הרבה מעבר לזה. אמא, נראה מייד, לא רק חייבה את בנה הבכור להשיב סוכריה לאחיו. היא גם נתנה לו שיעור באתיקה ובפילוסופיה.

רגע, ילד בן שש אמור להבין את הפילוסופיה שיש כאן? איך בדיוק?

השאלות האלו נראות גדולות מדי עבור בדיחה ילדותית. אבל הן יוליכו אותנו אל תובנות עמוקות לגבי האדם, יכולותיו, הצדק והיושר – ופרשת השבוע.

****

שני עולמות

אנו חיים בשני עולמות.

העולם הראשון הוא כאן ועכשו. בעולם הזה לראובן יש סוכריה בפה ועוד אחת ביד.

ויש עולם אידיאלי, שבו מתממש הצדק, שבו כל אחד מה מקבל מה ששלו. העולם הזה לא קיים אבל אנו יכולים לתפוס אותו במחשבתנו ובדמיוננו. וזה העולם שחשוב באמת.

בעולם האידיאלי גם לראובן וגם לשמעון יש סוכריה אחת לכל אחד.

ראובן הוא רק ילד, בן שש, ולא בר עונשין, אבל חינוך מתחיל בגיל צעיר מאד.

אמא מלמדת אותו אודות שני העולמות. העולם של כאן ועכשו אינו העולם הראוי. לא ולא. יש עולם אידיאלי, וכולנו שותפים במאמץ לממש אותו.

ולכן: תן לאחיך את הסוכריה שלו.

מה הם הכישורים האנושיים שמאפשרים גם לילד להבין את תמונת העולם האידיאלי, לצייר אותה בנפשו? אין לנו תשובה מדעית מלאה לשאלה החשובה הזו, אבל מתברר שהיכולת הפלאית הזו מוענקת לנו בני האדם בפרשת השבוע.

וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – כאמור במדרש, א-לוהים כביכול בודק עולמות אפשריים ובוחר בטוב מכולם.

וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – וא-לוהים נותן גם לנו את היכולת לצייר בנפשנו עתידים שונים ולהבדיל בין טוב לרע.

****

הטוב, הרע והמסוכן

היכולת המופלאה הזו יכולה להכשיל אותנו.

היכולת לדמיין עתידים הובילה את ראובן לקחת לעצמו את שתי הסוכריות. אמא, מקור הסמכות והסוכריות, אמרה לחלקן בינו לבין אחיו. אך הוא מדמיין לעצמו עולם עם שתי הסוכריות אצלו וכך עשה מה שעשה.

גם זה מתחיל כבר בפרשתנו.

הנחש מפתה את חוה. היא מתבוננת בעץ האסור ובפריו, ורואה בתודעתה עולם אפשרי.

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל

ואז, כמו הילד שלוקח לעצמו את שתי הסוכריות, גם היא הופכת את הדמיון למציאות.

וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל.

ומה יעשה מי שרואה לפניו כמה אפשרויות, כמה עתידים, טובים ורעים?

גם זה בפרשתנו.

קין מקנא באחיו. א-לוהים נגלה אליו ואומר לו:

לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ – אתה משתמש ביכולת הא-לוהית שנתתי לך כדי לדמיין עתיד רע.

וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ – אל תפעל למען העתיד הרע. תפעל כדי להגשים את העולם האידיאלי הטוב שאתה מסוגל לצייר לעצמך בכוח צלם א-לוהים אשר נתתי בך.

וההוראה הזו מיועדת לכל בני אדם, החל בקין ועד לראובן הילד מהבדיחה. כלומר: לכולנו.

וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ – זה בידנו. אנו בוחרים איזה עתיד לדמיין ולמען איזה עתיד לפעול.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שבת ל ב; בראשית א, כ ו-לא; ג, ו; ד ז.