עצירה למחשבה על פרשת דברים תשפ״ב: לראות השגחה

הידע שלנו תמיד חלקי, תמיד לוקה בחסר.

אנו מכירים את ההווה, זוכרים את העבר, והעתיד נעלם מעינינו עד שיקרה.

מכאן שאיננו מסוגלים להעריך נכונה בזמן אמת את המשמעות של אירועים, גם קטנים, גם גדולים.

מה שנראה מפחיד ונורא עשוי להיות פתיחה של תהליך שיוביל לתוצאות נפלאות וטובות, שלא פיללנו מראש.

והיכן זה בפרשתנו?

ומה זה מלמד אותנו לדורות? ואיזה מבט זה מחדש לנו על חורבן המקדש?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בפרשתנו, בנאום הפרידה שלו, משה רבנו מלמד כיצד ללמוד היסטוריה.

הנה פרק שראו השומעים במו עיניהם: המלחמה נגד סיחון. מתבקש להשוות בין המסופר בזמן-אמת, בזמן ולאחר האירועים, למה שמשה מסכם אצלנו. יש הבדלים, חלקם משמעותיים ביותר.

יתברר שישראל הציעו לאמורי הצעה רווחית, קפיטליסטית, ובכל זאת נדחו.

והעיקר: אפשר ללמוד על האופן שבו א-לוהים מנהל את העולם[1].

לטובתנו.

****

בקשה, סירוב, מלחמה

עם ישראל צריכים מעבר מן המדבר מערבה. הם פונים לסיחון מלך האמורי.

אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ – רק תתן לנו לעבור.

לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר – לא נפגע בחקלאות ולא ניקח מהמים שצברתם

בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ – רק במסלול הראשי

בגרסה שמופיעה אצלנו מתברר שסיחון גם קיבל הצעה עסקית: תמכור לנו בדרך לחם ומים. רווח!

והוא מסרב. מדוע? ובכן, זה מובן.

כל מי שאינו מכיר את עם ישראל והמוסריות שלו – היה מפחד. כל אויב יחלק הבטחות שלא יקיים.

סיחון לא רק סירב. הוא נערך לקרב.

וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ – הוא מגייס את כולם…

וַיָּבֹא וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל – … מלחמה!

מה חשבו בני ישראל בשלב זה? הם בוודאי רעדו מפחד!

אבל – הכל היה לטובה.

וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב  – הם מנצחים.

וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ – וארץ האמורי הופכת לשלל.

****

מאחורי האירועים

בפרשתנו, משה חוזר על הסיפור ומוסיף פרשנות.

בסוף הוא מסכם:

וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ –  סיחון סירב.

ועכשו הוא מסביר גם למה זה קרה.

הִקְשָׁה יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ – כמו לפרעה במצרים.

לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ – כדי שננצח.

ומה נותן הנצחון? נסיון קרבי, ארץ להתיישבות, ועוד משהו…

צריך לשים לב: זו חכמה שבדיעבד. אף אחד לא יכול היה לדעת זאת מראש.

בתחילת דברי משה יש תוספת ארוכה עוד יותר.

משה מתחיל עם הנבואה שקיבל.

קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן – משם תתחילו לעבור לכיוון הירדן.

אבל אז יש המשך ארוך:

רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ – דע שתנצחו את סיחון והאמורי

הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה – זו התחלת הכיבוש, תתגרה בו!

הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן וְחָלוּ (וירעדו) מִפָּנֶיךָ

חשוב לשים לב. האמנם קיבל משה בנבואתו כבר אז את כל המשפטים הנוספים האלו?

סביר שלא, שהרי מייד שלח מלאכים עם דִּבְרֵי שָׁלוֹם לסיחון. והוא גם לא הכין את העם למלחמה.

לכן, כל ההמשך הארוך, שמתחיל במילים רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן – את כל זה הבין גם משה רק בדיעבד. רק אז ראה כיצד הסירוב והמלחמה, האיום והפחד, היו למעשה חוליה בשרשרת לטובת ישראל, החל בהצלחה בשדה הקרב ועד לפירסום שיטיל אימה על כל האויבים האחרים בעתיד.

גם משה רבנו לפעמים מבין דברים רק במבט לאחור. וזה מה שהוא בא ללמד את העם, אז ולדורות.

אם אנו מסתכלים על ההיסטוריה שלנו, גם בחיים האישיים שלנו, גם בתולדות העם, אנו יכולים לראות שרשראות מורכבות ועתירות מהפכים. לא כל אירוע היה טוב ומשמח. אבל אם הלכנו בדרך הנכונה, מה שהחל בתור איום או אסון הוליך במוקדם או במאוחר לתוצאות גדולות וחשובות.

אפילו חורבן המקדש, שעליו אנו מתאבלים בימים אלו, הוביל לתוצאות מפתיעות. בהעדר מקדש, בהעדר מקום לקרבן וכפרה, רבן יוחנן בן זכאי תיקן תקנות רבות שהטילו את האחריות ואת הזכות למצוות על הקהילה, על המשפחה ועל הפרט.

תקיעת שופר היתה במקדש – ועכשו היא בכל בית כנסת. תפילה הפכה לחובה על כל יהודי ויהודי באשר הוא. ואלו רק שתי דוגמאות. החיים שלנו נטולי מקדש, אבל עשירים במצוות מעשיות יומיומיות.

ההיסטוריה האנושית לא הגיעה אל סיומה, ואין אנו יודעים לאן א-לוהים מוליך אותנו ואת העולם.

אבל זאת אנו יודעים: אנו בדרך, ויש מי שמנהל את העולם. וכאשר חיים בהתאם לברית, כשאנו עושים את המוטל עלינו, אנו מגלים הפתעות גדולות…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] דברים (דברים) ב כד-כט; במדבר (חוקת) כא כא-כד.