עצירה למחשבה על פרשת האזינו תשפ״א: מי שחושב מצליח

הפרשה שלנו אינה נעימה לקריאה. משה רבנו מזהיר אותנו מפני עבירות חמורות ומפני עונשים כבדים. קהל היעד שלו אינו רק הדור שעומד להיכנס לארץ – אלא הדורות הבאים, עד אלינו.

ומה משפט המפתח שיעזור לנו להיות ראויים לברית עם אלוקים?

שבת שלום

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

הפרשה הזו אינה נעימה לקריאה. משה רבנו, ערב פרידתו, צופה את העתיד של עם ישראל – וזה לא עתיד יפה. עבירות, עונשים.

וזה גם כתוב בשפה גבוהה, כדרך השירות, כנראה כדי שעם ישראל יקחו את זה ברצינות יתר, אולי אפילו שילמדו את זה בעל פה. וזה אכן חשוב מאד.

והנה קטע קצר שעשוי להיות החשוב ביותר בכל הפרשה כולה.

מה יגן על עם ישראל? ואם הם כבר נכשלו, מה יעזור להם להשתקם ולזכות בחזרה באהבת אלוקים?

הנה הפסוק, עם תירגום לעברית בת זמננו[1]:

לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת – אם רק ינסו ללמוד ולהחכים את הדבר הזה

יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם – הם יבינו למה זה קורה וגם לאן זה מוביל

עדיין לא הכי ברור? סביר. הבה נרחיב במקצת.

משה רבנו נותן שיעור, שיעור לכל הדורות הבאים.

עונשים ואסונות לא באים סתם. הם קריאת התעוררות. צריך לעצור. צריך לחשוב. צריך לחפש. צריך לשאול: למה אלוקים עשה לנו את זה? מה אנו אמורים לעשות עם מה שקרה לנו?

*   *   *

לשוחח עם העתיד

נזכור למי אומר משה רבנו את הדברים האלו. הקהל שלו ברגע זה הוא דור יוצאי מצרים. אלו שנשארו אחרי שמתו הוריהם ואולי גם הורי הוריהם בעוון המרגלים. הם, שהיו רק ילדים בעת יציאת מצרים, או נולדו במדבר, בדרך, גדלו והפכו לאנשים, הקימו משפחות. הם אלו שייכנסו כעת לארץ. הם אלו שמשה רבנו מלמד את התורה שקיבל בסיני. עבור רובם, כל מה שסופר עד כה בתורה זה רק סיפור ולא זכרונות חיים. החל ביציאת מצרים ועד למתן תורה בסיני. סיפורים מרגשים אבל עדיין רק סיפורים. ועדיין אין ספר תורה שבתוכו ייכתבו הדברים האלו…

למשה רבנו לא נשאר זמן רב כדי להיות איתם. הוא עומד להיפרד מהם. כל ספר דברים הינו השיחה הארוכה בינו לבינם. בפרשתנו, הוא מדבר למעשה מעל ראשיהם, אל הדורות הבאים. אלו שעבורם התורה והברית עם אלוקים הם סיפור רחוק עוד יותר.

משה רבנו, בנבואה או בהבנה מעמיקה של הפסיכולוגיה שלהם, מבין שהדורות הבאים בסכנה. מה ישמור עליהם שלא ילמדו את חוקות הגויים, שלא יבחרו לנסות קצת עבודה זרה, וההתדרדרות מתבקשת.

זה לא שאין להם בחירה חופשית, ומי שרוצה ומתאמץ לא ייכשל בעבירות, אבל משה רואה בעיני רוחו את הנסיונות שיהיו לעם ישראל ואת הכשלונות שיכולים להגיע. ואכן, ההיסטוריה שרשומה לפנינו בדפי התנ"ך מראה שהוא ראה נכון. עם ישראל לא הצליח להיגמל מעבודה זרה עד לחורבן הבית הראשון (וזו שאלה מעניינת מדוע אז הנטיה לעבודה זרה כפשוטה, עבודת פסלים, נעלמה ואיננה, אבל זה נושא לפעם אחרת).

והיו עוד עבירות. עבודה זרה היא אמנם הקשה מכולן, אבל אנו יודעים שעם ישראל נכשלו גם בגזל ואפילו השופטים והמנהיגים שלהם לא היו צדיקים…

עבורם – עבור הדורות שיבואו – משה מכין את העצה שממנה מתחיל הכל. הוא טומן אותה בשירה, שהם ילמדו בעל פה, כי לכך היא נועדה. ומאוחר יותר הוא יכתוב אותה, בדבר אלוקים, בספר התורה כפי שהוא לפנינו.

זו המתנה שמשה רבנו מכין לעם ישראל, האופן היחיד שיש לו לדבר עם העתיד.

וגם איתנו.

*   *   *

החובה לחשוב

ובחזרה אלינו. משה רבנו נפרד מעם ישראל לפני כשלושת אלפי שנים. העולם השתנה מאד. אנו חיים בעולם מודרני, עם חשמל וטכנולוגיות, עם רפואה מתקדמת ומזון בשפע. אנו מתפילים מים כדי שלא נהיה תלויים בגשמים.

אבל אנו עדיין לא הכי טובים כפי שהיינו יכולים להיות, למרות שהנסיונות וההתמודדויות שלנו שונים משל פעם.

וגם אנו מקבלים קריאות התעוררות. הקורונה, למשל. ומי מאיתנו מסתכל אחורה על חייו בשנה האחרונה ויכול לומר שהכל היה טוב? לא התגשמו בחסדי אלוקים האיומים שנזכרים בפרשה הזו שלנו, אבל עדיין יש לנו זכרונות כואבים ועתיד מפחיד.

אז זה מה שמשה רבנו מלמד אותנו:

לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת – יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם.

נדע שדברים לא קורים סתם. הקב"ה מצפה שנחשוב ונתקן מה שיש לתקן.

ומה זה בדיוק? ובכן, צריך לחפש, ומי אמר שזו משימה קלה? אבל ההתחלה כבר בידנו. אנו יודעים איפה לחפש: בתוך עצמנו. אנו יודעים ממה צריך להישמר: מכל ההתנהגויות הפסולות. וכן, גם להישמר לא להדביק אחרים בנגיף קוביד-19 זו מצוה.

הדף הזה נכתב בעשרת ימי תשובה. אלו הימים שבהם המסורת קוראת לנו להתחזק במנהגים שונים ובחומרות שונות, מאמירת סליחות ועד לזהירות מלחם שנאפה בידי גוי (למרות שהלחם עצמו כשר). אבל אם אנו רוצים לנצל את הימים האלו לפי העצה שכתובה כאן בפרשה, עלינו להשקיע במחשבה ובהבנה. מה לא בסדר אצלי? מה לי יש לתקן? ביני לבין משפחתי, במקום העבודה או הלימודים שלי? במצוות שאני מנסה לקיים ביני לבין אלוקים?

כל אחד יעשה את החשבון שלו לעצמו.

ההתחלה כתובה כאן בפרשה שלנו. נחשוב, נבין – נראה לאן הדברים מובילים.

כל כך פשוט.

מתחילים?

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] דברים האזינו לב:כט – ל