עצירה למחשבה על פרשת וארא תשפ"ב: על הצפרדעים ועל האדישות

המכה השניה היא מכת צפרדעים. אבל מי הם ומה הם?

איך התרחש הנס – נסיון לשיחזור נטורליסטי של פרשנים בעבר ובהווה.

ומה המסר החינוכי שנלמד מהתעלמותו של פרעה מגורל בני עמו?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

א-לוהים מנחית את המכה השניה – צפרדעים[1].

הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים

וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים

וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם

מהי הַצְּפַרְדֵּעַ? יש דעות שונות, לא כולן מוכרות בימינו, לגבי זהותו של בעל החיים הזה. אנו אמנם מורגלים לזהותו עם הצפרדע של זמננו, המוכרת לכולם, זו המכונה FROG באנגלית, אבל בסך הכל זו מילה זרה שחדרה לעברית. ואנו כבר אמורים לדעת שהשימוש הלשוני המאוחר אינו מהווה הוכחה לפירוש המקורי בעברית של המקרא.

רב סעדיה גאון מפתיע אותנו: הצפרדע היא תנין, אחד הטורפים המסוכנים ביותר מאז ועד היום. הצפרדע שלנו היא מטרד, אבל התנין הוא איום על החיים! פירוש זה מסתייע בנאמר בתהלים: יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם[2].

הפירוש המקובל משתלב יותר במציאות המצרית. נלך איתו.

****

הצפרדעים באים

למה שקרה אחר כך יש הסבר טבעי, שרואה את הניסיות לא בפריצת חוקי הטבע אלא בהתאמת האירוע לזמן הנכון ולמקום הנכון.

הצפרדעים הם דו חיים. הן בוקעות מביציהן בנהרות, ומשם הן עולות על היבשה. הפלא שבמכת הצפרדעים היה שעלו בנטית מטה אהרן, כאנשי צבא הנשמעים לאות של המפקד. ועוד, שעלו בהמונים רבים, כותב עמוס חכם ב"דעת מקרא".

נחום סרנה מוסיף: כל שנה, עם ירידת פני המים בנילוס בספטמבר ואוקטובר, הצפרדעים יוצאות אל היבשה. השנה, בשל המכה הקודמת[3], מכת דם, הַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר . לכן, הצפרדעים, כולן, יצאו ליבשה מוקדם מהרגיל. בנס נטורליסטי הניסיות היא בזימון ברגע הנכון.

האם יש הסבר טבעי גם לריבוי העצום של הצפרדעים? יתכן שבגויות הדגים התפתחו חרקים או רימות שיכלו להיות מזון לצפרדעים וכך נוצרה ההכנה למכה הבאה. אבל אין לנו אלא השערות.

זה עדיין לא הכל.

הקורא המודרני יחמיץ מה שהיה מובן לכל מצרי או יהודי תושב מצרים. מכת הצפרדע, כמו מכות אחרות, היתה מכוונת נגד אמונה אלילית. הקט הוא שמה של אלילה עם ראש צפרדע, שהיתה אחראית על לידות. המצרים ראו במכת הצפרדעים נקמה על הפגיעה ביולדות העבריות והשפלה לאמונה האלילית שלהם.

ובחזרה לסיפור. פרעה נשבר.

וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְדֹוָד

וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַידֹוָד

משה מתפלל.

וַיַּעַשׂ יְדֹוָד כִּדְבַר מֹשֶׁה

וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת

יתכן שהצפרדעים לא מצאו מקורות מזון ולכן מתו. אבל זה היה ביום שקבע פרעה. שוב – נס נטורליסטי הוא נס.

וכאן מתבקש לשאול: מדוע פרעה חש כל כך מהר שהצרה חלפה? בני עמו לא היו מסכימים איתו…

****

הָיְתָה הָרְוָחָה?

הצפרדעים מתו, לא נעלמו. יש כמויות אדירות של צפרדעים מתות. וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם – אוספים אותן בערימות. וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ. הסרחון הנורא בכל מקום.

בכל מקום, אבל לא בארמון. פרעה אינו מודע לסבל בחוץ. זה לא כתוב אבל ברור כי העבדים פינו את הארמון ואת סביבתו.

לכן – וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה. לכן – וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד. אצלו, בארמונו, ורק שם, הָיְתָה הָרְוָחָה.

ומה עִם הָעָם? באמת, מה עִם הָעָם? לפרעה זה לא מפריע. לפרעה זה לא אכפת.

כאן, אגב הסיפור, אנו פוגשים תופעה שגם נגדה תצא התורה. האדישות של המלך לגורל הפרט.

תמיד היו ויהיו עשירים ועניים. עד לאחרונה, היו מלכים והיו עבדים. האם המלכים והעשירים חשו את סבל האדם הפשוט?

הסופר הצרפתי אנטול פרנס אמר כי החוק, באדישותו הנשגבת, יוצר שויון: אסור גם לעשירים וגם לעניים לישון מתחת לגשר, לבקש צדקה ברחוב, לגנוב לחם. גרסה אחרת אך פחות מדוייקת קובעת כי גם העניים וגם העשירים זכאים לישון מתחת לגשר. רֶשַׁע – בחסות החוק. הניסוח של פרנס אבל הכלל עתיק בהרבה. מקורו בתרבות המודרנית מהפסוק: כל אדם נברא בצלם א-לוהים.

פרעה מת מזמן אבל האדישות לאחר נותרה גם לאחריו. לכן חכמינו יצאו נגדה[4].

האומר שלי שלי ושלך שלך … יש אומרים זו מדת סדום

לעתים אסור לומר "זה החלק שלי וזה שלך" ושלום עליך נפשי.

ואיך זה קשור אלינו?

גם זה מסר של הפרשה. לא להיות כמו פרעה, לא נסתכל רק על החיים שלנו, על הארמון שלנו. לא נאמר שלי שלי ושלך שלך כאשר זו מדת סדום.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות (פרשת וארא) ח, א – יא

[2] תהלים עח, מה. תודה לפרופסור זהר עמר על המקור ועל הסיוע בכלל בדף זה.

[3] שמות (פרשת וארא) ז, כא

[4] אבות פרק ה משנה י