עצירה למחשבה על פרשת וארא תשפ״א: אז מה אם נכשלת?

משה רבנו, גדול הנביאים, נכשל יותר מפעם אחת: גם מול פרעה, גם מול העם. לכן היה בטוח שעדיף לא-לוהים למצוא מישהו אחר במקומו.

מה היו הטעויות של משה רבנו? מה אנו יכולים ללמוד מהן לגבי עצמנו?

ספויילר: א-לוהים אוהב אותנו ולא ממהר להתייאש מאיתנו. איך מנצלים את ההזדמנות הזו?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

אלו החיים בעולם הזה: רצף של הצלחות וכשלונות.

וזה קורה גם למשה רבנו.

עוד לפני המפגש הראשון שלו עם פרעה, א-לוהים הזהיר את משה שפרעה יסרב להקשיב לו וזה יוביל לעימות ממושך. אבל א-לוהים לא הכין אותו לכך שפרעה יטיל גזירות חדשות, שהאחראים בעם ישראל יספגו מכות, ואחר כך גם יאשימו את משה במצב…

וגם משה מאשים את עצמו.

והנה עוד כשלון. עליו להעביר מסר לבני ישראל[1]: הגאולה הגיעה, כמובטח בברית עם האבות. משה מעביר את המסר בדייקנות.

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

אבל העם אפילו לא רצו להקשיב לו!

וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה

ולכן, כאשר א-לוהים שולח אותו עם מסר נוסף לפרעה, הוא מסרב.

הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי – וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה

אם לא הצלחתי לשכנע את בני ישראל, אז איך אצליח מול פרעה, אומר משה.

****

הטעויות של משה רבנו

אין עוד אדם בהיסטוריה כמו משה רבנו. ה' משבח אותו: בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ[2]. בסוף ימיו נאמר עליו: עֶבֶד יְדֹוָד… וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְדֹוָד פָּנִים אֶל פָּנִים[3].

אבל זה לא הופך אותו לאדם מושלם.

יומרני מאד למצוא פגמים אצל משה ולהציע שיפורים. אבל זה מה שהתורה מזמינה לעשות.

ראשית, משה היה צריך להביא בחשבון שעם ישראל מתמודדים עם עייפות ואין להם סבלנות להקשיב ולכן קשה להם לגייס את הכוח לתת אמון. משה חשב שהם לא מקשיבים לו בגללו…

והוא מיהר להתייאש. במקום לקטוע את השיחה באמצע, היה יכול להמשיך: אני יודע שברגע זה קשה לכם להאמין לי. לא נורא. גם אם אינכם מאמינים כעת, עוד תראו במו עיניכם ותופתעו לטובה.

כל זה היה אפשרי אילו משה היה דן את העם ואת עצמו לכף זכות. כל זה היה אפשרי אילו משה מיישם יותר את מידת הסבלנות.

אבל משה רבנו, עם כל גדולתו, לא ידע לעשות זאת.

ועוד משהו. יתכן שמשה טעה בהערכת תוצאות השיחה. נכון שברגע הראשון בני ישראל לא רצו להקשיב, אבל אי אפשר לשפוט נבואה כל כך חשובה רק על פי הרגע הראשון שאחריה. האם לא סביר שבני ישראל חזרו וחשבו על המילים האלו אחר כך, בבית, ואף סיפרו אותן למשפחותיהן?

השפעה חינוכית, כותב הרב וולבה[4], היא כמו זריעה. לוקח זמן לדברים להיקלט ולהשפיע. צריך סבלנות, אבל זה יקרה.

משה רבנו לא נכשל בשיחה עם העם. הוא נכשל בהערכה של תוצאות השיחה – ושל עצמו.

וכיון שמשה התייאש – מסקנה הגיונית לכאורה משני הכשלונות הרצופים שלו – הוא רוצה שאלוקים יפטר אותו.

ויש לו נימוק נוסף.

וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם

מוכר? שיחה דומה התנהלה ליד הסנה[5]. א-לוהים שלח את משה לגאול את ישראל ממצרים, וגם אז משה אמר שאין לו את היכולות הנדרשות.

לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי … כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי

אבל גם כאשר משה מתייאש מעצמו, א-לוהים לא מתייאש ממנו. וכאן הוא חוזר על הפתרון שסיפק למשה כבר במפגש בסנה.

אז: הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר. וכעת: אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה[6]

מנהיג טוב, מלמד א-לוהים את משה, אינו צריך לעשות הכל בעצמו. מנהיגות מבוססת על עבודת צוות.

ואתה, הוא מרמז לו, בהחלט מנהיג טוב!

****

גדלות בלי שלימות

יש כאן לקחים גדולים עבור כולנו.

אמנם לא מוטל עלינו לגאול את ישראל וגם לא לקבל תורה בסיני. אבל אנו אחראים לחיינו ולעתים קרובות גם למשפחותינו.

אז לא צריך להיבהל מכשלונות. זה קורה. ותמיד צריך להתבונן ולברר מה גרם לכשלון. לראות, כמו אצל עם ישראל הסובל, את התמונה המלאה, את הגורמים הצדדיים שאינם תלויים בנו.

ובהתאם לזה, לא לתבוע יותר מדי ולא לצפות ליותר מדי בבת אחת.

אם משהו קשה לנו, לא לוותר ולא להתפטר, אלא לחפש עזרה, כי סוד ההצלחה גם בעבודת צוות.

והחשוב ביותר: גם אם יש לנו כשלונות, זה לא אומר שא-לוהים כבר לא אוהב אותנו ולא מרוצה מאיתנו…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות פרשת וארא ו:ב – יב

[2] במדבר פרשת בהעלותך יב:ז – ח

[3] דברים פרשת וזאת הברכה לד:ה – י

[4] בספרו "זריעה ובנין בחינוך".

[5] שמות פרשת שמות ד:י – טז

[6] שמות פרשת וארא ז:ב