עצירה למחשבה על פרשת וזאת הברכה תשפ״א: שיעור במסכת ברכות

שלום וברכה

אלו המילים האחרונות של משה רבנו, אבל הפעם באמת. כל ספר דברים הוא נאום אחד ארוך, המתחלק לנושאי משנה ולסוגות שונות, מתוכחה ועד אזהרות לגבי העתיד. הפעם, המילים האחרונות של משה לעם ישראל הן מילים טובות וחמות.

ברכה.

הפרשה שלנו קשה במיוחד. קשה להבין את דברי משה. המילים קשות ואין לנו רקע מספיק כדי להבין. אבל יש לנו מפתח, את העקרון המנחה. משה מאתר את הקשיים הצפויים לעם ישראל בהמשך הדרך, מעצים את השבטים, ומעניק להם דימוי עצמי שיעזור להם להחזיק מעמד מול כל הקשיים.

וכמובן, העקרון הזה, לברך ולהעצים, מתאים לכל דור, לכל אדם. זה גם יועיל לנו, גם ביחס לילדינו ותלמידינו וגם נוכל ליישם אותו כל אחד כלפי עצמו…

שבת שלום וחג שמח

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

אלו המילים האחרונות של משה רבנו. הוא מחלק ברכות.

ברכה של בשר ודם לא תמיד מתקיימת, אבל היא עדיין דבר חשוב ועוצמתי. ברכה נותנת למתברך כוח, אמונה, תקוה. וכידוע, ציפיות מגשימות את עצמן, הן עוזרות לעצמן להתממש.

זה הרעיון המרכזי של דברי הפרידה של משה. להעצים את שבטי ישראל כדי שימשיכו ללכת בדרך הטובה.

הבה נקרא יחד.

*   *   *

לקראת מלחמה

לא תמיד החיים קלים, ומשה מכין את השבטים לקראת מלחמות ואפילו אבדנים.

שבט ראובן בחר להישאר ולהתיישב בצד המזרחי של הירדן. כאן צפויות לו מלחמות. איננו יודעים למה ואיך, מפני שאיננו מכירים את הסביבה. אנו כן יודעים ששבט גד, שבחר גם הוא במזרח הירדן, מצא טריטוריה פחות מאיימת. פחות התמודדויות – וגם נצחונות קלים בקרב. ברכתו מוכיחה זאת:

בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד. כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד[1]

בעברית שלנו: כמו מלך החיות, גד תמיד ינצח. עליו רק לזכור שאלוקים הוא שמעניק הצלחות.

לראובן איזור אחר ושכנים מסוכנים בהרבה. לכן משה מברך

יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת – האויבים שלו כאן בסביבה לא יוכלו להשמיד אותו!

ומה עם ההמשך?

וִיהִי מְתָיו (=אנשיו) מִסְפָּר[2]

יתכן שזה כבר נושא אחר. יתכן שכאן התשובה למורשת המעיקה מבית אבא יעקב. בני ראובן אינם יכולים לשכוח כי אביהם נכשל בעבירות חמורות. אביו אמנם לא גירש אותו מהמשפחה, אבל עדיין ביקר אותו קשות בדברי הפרידה שלו. החיזוק: אולי לא תהיו רבים, אבל כל אחד מכם יהיה חשוב!

גם ליהודה מחכות מלחמות. כך באמת מסופר בספר "שופטים"[3]:

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּידֹוָד לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם

וַיֹּאמֶר יְדֹוָד יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ

זו לא היתה הפתעה. יכולתו הקרבית והמנהיגותית של שבט יהודה מוכרת כבר כעת, עוד לפני שחצו את הירדן. לכן משה מברך:

שְׁמַע יְדֹוָד קוֹל יְהוּדָה – תפילותיו של השבט יתקבלו

יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה[4] – וה' יעזור לו לנצח.

*   *   *

לראות ולספר את הטוב

שבטים רבים מקבלים אותה ברכה: תרוו נחת במקום שבו תגורו! למה? נסו לחשוב…

הנה ההסבר: אדם תמיד משווה מה שיש לו לעומת סביבתו וקרוביו. משה רוצה למנוע קנאה ומריבות בתוך המשפחה המורחבת. הוא מבטיח לכל שבט: הטריטוריה שלך, כן, שלך, תהיה טובה ומבורכת.

הברכה הארוכה ביותר ניתנת ליוסף. זו ברכה כפולה לשני שבטים, מנשה ואפרים. זאת למרות שהם מקבלים טריטוריות נפרדות ורחוקות, וגם למרות שיעקב בצוואתו ביקש להתייחס אליהם כשני שבטים. מדוע? אולי בגלל שחצי שבט המנשה יישאר בעבר הירדן המזרחי. מחכים להם נסיונות בין הגויים, שכניהם. חשוב שיזכרו שהם חלק מהמשפחה. ולכן משה מדגיש להם מי ומה היה יוסף: נְזִיר אֶחָיו[5] . המובחר שבהם. המסר: לכו בדרכו!

ומדוע שמעון לא נזכר כלל? אולי בגלל שלשבט אין במה להתגאות. אבי השבט היה אחראי לטבח בשכם. יעקב ביקר אותו כבר אז – ושמעון התווכח ולא רצה להקשיב. יעקב חזר ומתח עליו ביקורת לפני מותו במצרים. סביר שבני שמעון זכרו את המורשת המעיקה הזו ולא יכלו לשכוח אותה.

ראו את ההבדל. גם לוי היה שותף לאותו טבח וגם הוא ספג ביקורת מיעקב. אבל שבט לוי תיקן את הרושם הרע. ממנו באו עמרם, אהרן, מרים, משה. בחטא העגל, כל השבט היה מוכן לשלם כל מחיר למען האמת.

כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ[6]

משה לא מצא שום דבר חיובי לומר לשמעון. לכן הוא רק כולל אותו ברמיזה בברכת אחיו יהודה.

זה הכלל: כשאין דבר טוב לומר, עדיף לשתוק.

*   *   *

מתנתו של משה

זה בעצם הכל. השאר פרטים, שקשה לפענח בגלל השפה הקשה והמרחק בין הדורות. המפתח: משה, בנאום האחרון שלו, מעניק לשבטי ישראל את המתנה היקרה ביותר שאפשר: דימוי עצמי חיובי שמסתמך על העבר ועל העתיד.

וזה מה שצריך ללמוד מכאן. הדרך להעצים. זו המתנה הטובה ביותר שאנו יכולים לתת לסביבתנו ובעיקר לילדינו: להעצים דרך המעשים הטובים שלהם ובזכות היכולות והכישורים שאפשר למצוא אצלם.

וכפי שהורה טוב ומחנך טוב ימצא תמיד את הטוב בילדיו, כך גם לגבי עצמו. כל אחד ואחד מאיתנו צריך ללמוד לראות את עצמו באופן חיובי. להעצים גם את עצמו.

הלקח הזה נוגע לכל הדורות. ונדמה שהיום יותר מאי פעם.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] דברים וזאת הברכה לג:כ

[2] דברים פרשת וזאת הברכה לג:ו

[3] שופטים א:א – ב

[4] דברים פרשת וזאת הברכה לג:ז

[5] דברים פרשת וזאת הברכה לג:טז

[6] דברים וזאת הברכה לג:ט