עצירה למחשבה על פרשת ויגש תשפ״ג: גֹּשֶׁן – הגטו הראשון

יעקב ויוסף רצו שבני ישראל יתגוררו בגושן.

למה?

יש שלוש תשובות…

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

היכן התגוררו בני יעקב במצרים?

ובכן, כתוב: גֹּשֶׁן[1].

האם ניתן לזהות את המיקום? כן, ככל שניתן לשחזר את העבר.

גושן נמצאת בצד המזרחי של הנילוס, בדלתא שלו. לכאן מובילה דרך החוף שמחברת את כנען ומצרים ולכן יוסף ממהר לכאן כדי להיפגש עם אביו.

בטקסטים מצריים עתיקים, גם בסוף השושלת השישית (2250  לפנה"ס) וגם בעקבות פלישת ההיקסוסים (1700 לפנה"ס), מתועדת נוכחות של שבטים זרים בגושן.

גם יעקב רצה את גֹּשֶׁן, ולשם שלח את יהודה.

מדוע? כי האיזור פורה ומתאים למרעה של צאן ובקר. כדברי פרעה, גֹּשֶׁן בְּמֵיטַב הָאָרֶץ. ומרעה זו הפרנסה המשפחתית: אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם … הֵבִיאוּ.

****

חכמתו של יוסף

יוסף החכם מארגן את גֹּשֶׁן עבור המשפחה. הוא מנחה את אחיו:

וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר: מַה מַּעֲשֵׂיכֶם – פרעה ירצה לדעת מי המתיישבים החדשים שקשורים לסגנו האהוב.

וַאֲמַרְתֶּם: אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ – ספרו על ההיסטוריה המקצועית שלכם כרועי צאן.

בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן – וכך תקבלו לגור בדלתא, באיזור הראוי ביותר למרעה.

כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן – כאן יש שתי קריאות אפשריות, שהרי אין סימני מרכאות לציין תחילת ציטוט וסופו. יתכן שזו הערה משלימה לרקע, שנדע כי המצרים תעבו רועי צאן, ויתכן שזה גם מה שמסביר יוסף לאחיו. בין כך וכך, הגילוי לפרעה על עיסוקם בצאן יבטיח להם את גֹּשֶׁן.

בהמשך, יוסף מחליט לזרז את הענינים. ראשית, הוא מספק לפרעה את המידע בעצמו:

אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן – פרעה לומד שאחי יוסף הם בעלי המקצוע השנוא במצרים, והם כבר בגושן.

ואז יוסף לוקח חמשה מאחיו ומציג אותם בפני פרעה לשיחה קצרה.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: מַה מַּעֲשֵׂיכֶם? – פרעה מקוה למצוא עוד אנשי חיל כמו יוסף.

וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ – הנה נחשף הסוד הלא נעים!

וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה – החזרה על וַיֹּאמְרוּ מעידה על שתיקה, אולי בגלל מבוכה עקב המקצוע שלהם. האחים מחכים לפרעה שידבר והוא שותק. אז הם חוזרים לדבר.

לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן

וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן – הטוב ביותר, כדברי יוסף.

ופרעה מאשר:

בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ – כבקשתך.

יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן – לא לָגוּר זמנית, אלא להתיישב!

וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי – לפרעה לא מפריע העיסוק שלהם. אדרבה, יתכן שיש ביניהם אנשים כמו יוסף שיקבלו תפקיד בכיר בתחום שהמצרים נמנעים ממנו.

אפשר לקרוא את הסיפור כנסיון מוצלח של יוסף החכם לארגן למשפחתו את המיקום הטוב ביותר להם ולמקנה.

אבל זה לא כל הסיפור.

צריך לחשוב, לקרוא בין השורות.

****

עם לבדד ישכון

ראשית, כל משפחת יעקב מכירים את ההבטחה לאברהם[2]:

גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה – האם זו ההתחלה? יוסף יספק את התנאים המיטביים לגלות העתידית.

ויעקב, יתברר, העדיף את גושן, לא רק בגלל המרעה אלא כי זה הכי קרוב לגבול, שיוכלו לברוח.

ובאמת ביציאת מצרים יכלו העברים לצאת מכאן דרך פלשתים, אבל א-לוהים הוליך אותם אל ים סוף.

וגם זה לא הכל.

יש לנו כלל חינוכי שעובר מדור לדור: מתרחקים ממי שאינו חי לפי מורשת אברהם!

סבא רבה אברהם הביא לסבא יצחק אשה מהמשפחה, מחוץ לארץ.

שרה הרחיקה את ישמעאל ואברהם את בני הפילגשים.

סבא יצחק שלח את אבא יעקב לקחת אשה רק מהמשפחה.

יעקב שמר מרחק מדוד עשו למרות שהדוד הפך מאויב לאוהב.

השר יוסף גר סמוך לארמון, ולכן ידע כמה קשה לגדל ילדים בדרך התורה בתוך עולם נכרי, גדוש באתגרים ופיתויים. וגם אנו יודעים…

התיעוב המצרי כלפי רועי צאן המתגוררים בארץ המרעה, גֹּשֶׁן, ישמור עליהם מהתבוללות.

יוסף בונה לבני ישראל את הגטו הראשון בהיסטוריה – כדי שישרדו בתור עם ישראל.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית ויגש מו כח-מז ו.

[2] בראשית (לך לך) טו, יג