עצירה למחשבה על פרשת ויחי תשפ״א: לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף

יעקב נפטר, ובניו קברו אותו בארץ ישראל. וכעת הם חושבים מחדש על כל מה שהיה. והם מבקשים מיוסף, שוב, שיסלח להם. והם אפילו משקרים ואומרים שאבא יעקב ביקש זאת לפני מותו.
בעיון קודם ראינו כיצד הגיעו האחים למסקנה שיעקב ידע את האמת על המכירה וכי יוסף ככל הנראה גילה לו את הסוד.
הפעם ננסה לראות את השיחה הזו מנקודת המבט שלהם. צפו לתובנות!

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

יעקב נפטר. האחים פונים כעת ליוסף בבקשה שהיו צריכים לומר מזמן מזמן[1].

וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר

הם כל כך פוחדים ומתביישים עד שאינם באים בעצמם, לא בהתחלה. קודם כל שליחים שיבדקו את השטח.

אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף

אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ – וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ

לא מצאנו שום איזכור לשיחה כזאת. הם משקרים!

וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו

הם עוקבים אחרי השיחה מהחדר השני. כשהם שומעים שיוסף פורץ בבכי, רק אז הם מגיעים.

וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים

והם באים כדי להצהיר על נכונותם להימכר לעבדים, כפי שעשו לו.

לפני שנראה את תגובתו של יוסף (ספויילר: הוא כמובן סלח להם ומרגיע אותם), ננסה להבין: מדוע דווקא כעת הם נזכרים לבקש מחילה? הרי יוסף כבר סלח להם לפני שבע עשרה שנה!

וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה

כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם

וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים[2]

אז מה קרה כעת? בלשון הפסיכולוגים, מה היה הטריגר שגרם להם לפחד שוב מפני יוסף?

****

יראת העונש

שני פסוקים ותשע עשרה מילים מספקים לנו את הרקע.

וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם

וַיֹּאמְרוּ: לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ

מה הם ראו? מה הקשר למות אביהם?

רש"י, בעקבות המדרש, סבור שהאחים שמו לב שיוסף שינה את יחסו אליהם. למשל, יתכן שהוא הפסיק לאכול איתם בצוותא כאשר היו להם מפגשים משותפים. הם הבינו מכאן שהוא תמיד שנא אותם, ולא פגע בהם רק בגלל כבוד אבא יעקב. נכון שפעם הוא אמר שהכל לטובה והכל מאלוקים, אבל אולי הוא התחרט בינתים? ואולי הוא לא התכוון מעולם באמת לסלוח להם, אולי זו היתה הצגה עבור בנימין ועבור יעקב שאמור להגיע?

לכן הם משתמשים בלשון שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ. הביטוי שָׂא מלמד שהם אפילו אינם מצפים לסליחה ומחילה. לפי הסבר זה, הם מבקשים רק שהוא יתעלם מהפשע, ולא יעניש אותם.

יתכן שרש"י הולך כאן לשיטתו, שיראת העונש היא המניע הראשי והראשוני של כל אדם, וכפי שהוא נוהג לפרש בתלמוד הבבלי.

ועדיין נשאר קושי. מהי אותה מילה לוּ שהאחים משתמשים בה כאשר הם אומרים לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף. רש"י עצמו מעיר על השימוש היחידאי במילה זו כאן.

לו מתחלק לענינים הרבה: יש משמש בלשון בקשה ולשון הלואי, ויש משמש בלשון אם ואולי – אבל כאן לו משמש בלשון שמא לו ישטמנו, ואין לו עוד דומה במקרא .

רש"י, וזו לנו דוגמא ומופת, מודה כשאין לו הסבר. כאן פירושו אינו תואם את דברי האחים.

הנה פירוש תחליפי: המניע של האחים זה לא פחד מעונש אלא רגשות אשמה – ועוד איזו אשמה!

****

מבט חדש על כאב עתיק

האם לא מכרו את האח הצעיר וחסר המגן? האם לא התעלמו מתחינתו?

ואיזה אח טוב הוא! הם חטאו והוא סלח להם…

יוסף יכול לסלוח להם, אבל הם לא יכולים לסלוח לעצמם. לכן הם אומרים שהם מוכנים להיות עבדים – זה מה שמגיע להם, מידה כנגד מידה.

וגם אם יוסף אמר שהוא סולח, האם עוון כזה בר סליחה? ולכן הביטוי שָׂא נָא. הרם מעלינו את משא הכאב והאשמה האלו.

לכן השיחה הקשה הזו מתנהלת רק לאחר פטירת יעקב: רק עכשו אפשר לברר את האמת. אבא לא כאן, ואם יוסף רוצה להתנקם, יש לו הזדמנות.

לכן גם: לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף. לוּ – זה כמו אפילו. אפילו שיתחיל לשנוא אותנו – אפילו ישתעבד בנו – העיקר שנשים קץ לספק שמלווה אותנו ארבע עשרה שנה! עדיף לדעת אמת מרה מאשר לחיות בספק בלתי פוסק.

ולכן, רק כעת, כאשר הוא חוזר ומנחם אותם כמעט באותן מילים של פעם, רק עכשו הם יכולים להאמין לו: הוא סלח להם באמת.

****

אף פעם לא מאוחר

מה למדנו?

למדנו שייסורי רגשות אשמה אינם נמחקים בנקל. וספק הוא העינוי הקשה ביותר.

למדנו שראוי לבקש סליחה, ולבקש שוב סליחה אם לא בטוחים שזה התקבל, ואף פעם לא מאוחר לבקש, אפילו אחרי שלושים ותשע שנה…

ולמדנו שיש הפתעות. מי שמבקש סליחה – מקבל סליחה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית פרשת ויחי נ:טו – כא

[2] בראשית פרשת ויגש מה:ד – ח