עצירה למחשבה על פרשת ויחי תשפ״ג: הרעב חוזר!

דיוק של מילה אחת יכול לגלות הרבה מאד.

מה קרה לאחר מות יעקב? מדוע אחי יוסף היו זקוקים להמשך הסיוע הכלכלי שלו?

ואיך ניכרת כאן השגחת א-לוהים בהיסטוריה?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

לעתים דיוק של מילה אחת יכול לשנות סיפור מן הקצה אל הקצה.

לאחר קבורת יעקב בארץ כנען חוזרים יוסף ואחיו למצרים. ואז האחים מתחילים לפחד.

לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ – האם יוסף ירצה לנקום בנו על כל מה שעשינו לו בעבר?

והם טוענים, כנראה בשקר, שיעקב ביקש שימסרו לו לסלוח להם, והם עצמם באים, נופלים לפניו, ומבטיחים:

הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים – כמו שהציע לך יהודה לאחר שנמצא הגביע[1].

ויוסף מזדעזע. איך הם הגיעו למצב הזה, שהם מפחדים ממנו? הוא מזכיר להם שהכל בידי שמים, שהכל יצא לטובה. ומבטיח:

וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם – אמשיך לספק לכם מזון ולצאצאיכם

וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם – וכך הוא מרגיע אותם.

והנה הביטוי הראוי לתשומת לב. אֲכַלְכֵּל – מדוע הם זקוקים ליוסף?

ומכאן דייקו רבותינו[2]:

מה כלכול האמור להלן בשני רעבון – אף כלכול האמור כאן

ומכאן מדייק ר' יוסה

כיון שמת יעקב אבינו היה רעב ליושנו.

****

המלכודת נסגרת

איזה רעב חזר? יתכן שזו היתה בצורת כמו זו שהעלתה את יוסף לגדולה, אך אפשר שזו היתה ירידה המתרחשת מפעם לפעם בזרימת הנילוס, ואמנם המצרים, שחוו לפני פחות מעשרים שנה רעב כבד ואף נאלצו למכור את עצמם לעבדים, הגיבו בפחד רב, וגם בני ישראל במצרים חשו במחסור, אולי עקב עליה במחירי החיטה?

לצערנו, התורה אינה מפרטת אודות הרעב שחזר ומניחה לנו ללמוד עליו רק מתוך דברי יוסף כאן.

אם כן, אנו לומדים כאן לא רק על נדיבותו וסלחנותו של יוסף. בזכות הפסקה הקצרה הזו אנו לומדים פרק בהשגחת א-לוהים בהיסטוריה – וגם מוצאים הסבר חדש לשאלה שדנו בה בעבר.

מדוע בני ישראל לא ברחו ממצרים לאחר מות יעקב?

יעקב ביקש מיוסף, שהיכולת בידו, להחזירו לקבורה במערת המכפלה. אבי האומה שלנו עשה זאת כדי לשמור קשר עם ארץ כנען, עם מורשת האבות.

אולי אפילו קיווה יעקב שבניו ינצלו את ההזדמנות ויחזרו לארץ כנען. הלא הרעב נגמר!

והיתה להם הזדמנות. אפילו ליוסף, שפרעה שיחרר אותו לקבור את אביו[3].

וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם – חשובי מצרים הצטרפו להלוויה, אבל לא היה שם צבא שיאלץ אותם לחזור.

אבל הם תיכננו מראש לחזור. שהרי –

טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

בעבר פירשנו שזו היתה החמצה גדולה[4]. אבל לפי הדיוק שלנו כאן, האחים לא יכלו לעזוב. הם פחדו שהרעב הגדול חוזר.

לפי ר' יוסה, שהרעב חזר רק לאחר מות יעקב, איך יכלו לדעת כה מהר שחזרו הימים הרעים? ובכן, החניטה שארגן יוסף עיכבה אותם ארבעים יום, והמצרים עצמם נהגו ביעקב כבוד ואבלות עד שבעים יום. זה הספיק כדי לזהות את סימני הבצורת החוזרת. ולכן בני ישראל הבינו שזה לא הזמן הנאות לחזור לארץ האבות. הם אולי רצו, אבל הם לא יכלו.

שוב אנו מזהים את יד א-לוהים מאחורי האירועים. הרעב אילץ את בני ישראל לרדת מצרימה בפעם הראשונה כדי לקיים את ההבטחה הא-לוהית לאברהם[5],

גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם … אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה

וכעת הרעב חוזר כדי לאלץ אותם להישאר. הגזירה עדיין לא הסתיימה!

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (ויחי) נ, יד-כא ;בראשית (מקץ) מד, טז;

[2] ספרי דברים פרשת עקב פיסקא לח; רמבן ורבנו בחיי כאן, וגם פרופסור סרנא בפירושו; תוספתא סוטה (ליברמן) י ט

[3] בראשית (ויחי) נ, ז) – ח

[4] shorturl.at/eyzBN

[5] בראשית (לך לך) טו, יג