עצירה למחשבה על פרשת וילך תשפ״ג: היד הנעלמה

בפרשתנו משה מאיים בעונש:

וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי

ואכן, עמנו סבל וסבל על חטאינו ואין צריך לפרט.

אבל חכמים מצאו משמעות נסתרת בדימוי הספרותי של הפסוק. דווקא בתוך הסמל המפחיד, כביכול א-לוהים כבר לא רוצה להסתכל עלינו, הם מצאו סיבה לתקוה. א-לוהים רק מעמיד פנים שלא אכפת לו מאיתנו. מאחורי הקלעים, הוא ממשיך להגן עלינו.

ואיפה זה מופיע בתנ"ך, ובגמרא, ובהיסטוריה?

ומה זה אומר לנו היום?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

לא נעים לקבל עונשים[1]. אבל יש מחיר לנטישת הברית, לעבירות. במיוחד לנוראה מכולן: עבודה זרה.

וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם – א-לוהים יכעס ויפקיר את עַם ישראל לאויביו

וְהָיָה לֶאֱכֹל – והם ינצלו אותו.

וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת – ויהיו עוד הרבה צרות.

ושוב אותו רעיון במילים דומות:

וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא

לפני ההמשך המפתיע, צריך להבין את הרקע, את העונש ואת הביטוי המליצי הזה.

הרקע: בני ישראל עוברים על הברית, ועובדים אלהים אחרים.

העונש: אויבים.

הביטוי: הסתרת פנים.

בני ישראל ראו נסים קטנים וגדולים, חד פעמיים (כמו קריעת ים סוף) ויומיומיים (כמו הַמָּן וְהַשְּׂלָו).

וגם עונשים. לאחר שהתפתו למרגלים, לאחר העונש שנקבע להם, הם מנסים, למרות הכל, לצאת למלחמה – וניגפים[2].

בשפה הספרותית של התורה, זה נקרא שא-לוהים מסתיר את פניו, כפי שאב כועס עלול לסובב את פניו ולא להסתכל על בנו, ואפילו להתאפק ולא להתערב כאשר הבן נופל ומקבל מכה.

ובני ישראל המשיכו לחטוא וא-לוהים שלח עונשים. האויב אינו מודע לכך, אבל הוא שליח של א-לוהים להעניש את העם החוטא[3].

אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי, מכריז ישעיהו.

זה מצב רע מאד כאשר העם גם חוטא וגם נידון להסתרת פנים.

האם יש לנו תקווה?

****

ההסתרה שבתוך ההסתרה

דווקא בדימוי הַסְתֵּר אַסְתִּיר מצאו חכמים רמז להשגחה, אמנם לא גלויה אלא נסתרת: יד נעלמת, (בלשונו של הכלכלן בן המאה ה18, אדם סמית), או, לפי דימוי אחר, פעולה מאחורי הקלעים. הרעיון ברור: הצופה אינו רואה שהכל מתוכנן אבל זה עדיין כך.

לשון אחר: כפי שהאב מסובב את פניו מן הילד בגלל שהוא כועס, אבל עדיין ממשיך לעקוב אחריו כדי לבדוק שלא יקרה לו משהו רע באמת, כך גם א-לוהים שומר עלינו.

חז"ל הדגימו זאת בשני סוגים של אירועים[4]. השגחה כללית והשגחה פרטית.

דוגמא: סיפור הנס של פורים. כידוע, אחשוורוש אישר לבצע טבח ביהודים, המזימה האנטישמית הראשונה בהיסטוריה. אבל היהודים ניצלו, הצורר הוצא להורג; אסתר המלכה ומרדכי היהודי עלו לגדולה.

חכמינו דרשו: אסתר מן התורה מנין? וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר. אין זה רק משחק מילים. יש כאן רעיון עמוק: השגחה נסתרת, הסתרה בתוך הסתרה.

מה שקרה בימי אחשורוש ואסתר לכלל האומה קרה גם באירוע פרטי, אחד על אחד.

רבי יהושע בארמון הקיסר של רומא. מין, נוצרי, טוען לפירוק הברית בין א-לוהים לבין עַם ישראל. הנוצרי מרמז בתנועת יד לפסוק שלנו, שא-לוהים מסתיר את פניו מאיתנו. רבי יהושע מבין וגם מכין תשובה מיידית: ידו נטויה עלינו. א-לוהים שומר עלינו בהסתרה שבתוך ההסתרה.

זה ויכוח שיימשך דורות רבים. הנוצרים, ואחריהם המוסלמים, טענו שא-לוהים זרק את היהודים כי מאס בהם ובעברותיהם. רבי יהושע עונה: לא ולא, א-לוהים תמיד איתנו, גם כאשר ידו נעלמה.

ההשגחה הנסתרת: הקיסר מבחין במתרחש. רבי יהושע צריך להסביר את הויכוח התאולוגי, והוא מספק תירגום. עכשו תור הנוצרי: הלה נאלץ להודות שרבי יהושע גבר עליו, והקיסר מצווה להוציאו להורג.

הנה הנס: בויכוח בין דתי, בסיבוב הזה, מנצח רבי יהושע. והקיסר מחסל עבורנו אויב של עַם ישראל…

****

אז והיום

אנו מוזמנים להסתכל על ההיסטוריה. האם לא היו לנו עונשים ציבוריים? לצערנו, היו גם היו. האם היו נסים, מעשי הצלה? בוודאי שהיו.

השואה הובילה להתחלה של גאולה. הדוד דופק על פתח אהובתו, כמו בפסוק של שיר השירים, כמו במאמר "קול דודי דופק" של הגריד"ס. עם ישראל חוזר לארצו, קיבלנו רשות מכל אומות העולם להקים לנו מדינה.

הכל טוב? עדיין לא.

שם בפרשה נאמר:

וְאָמַר (העם) בַּיּוֹם הַהוּא: הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה

האם זה מתקיים? האם זכינו לחזור ולבקש את א-לוהים בקרבנו? כן. אבל יש עדיין מקום לשיפור רב. אצל כולנו.

יש לנו הרבה ממה לפחד. אבל גם על מה להסתמך. כאשר נדמה לנו שהכל קורה מעצמו, ולא לטובה, חכמים לימדו אותנו לזכור את היד הנעלמה. א-לוהים לא באמת מפסיק להתעניין בנו ולשמור עלינו. יש תמיד השגחה, יד נעלמה, בהסתרה שבתוך ההסתרה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] דברים (וילך) לא, יז – יח

[2] במדבר (שלח) יד, מ-מה

[3] ישעיהו י, ה-יא

[4] חולין קלט ב; חגיגה ה ב. "קול דודי דופק", הרב י. ד. סולוביצ'יק.